יד יצחק - א צד

זוטא מ"מ מהימן דלרבא ס"ל דלא כבעל האיבעיא לחלק בין מרחמא ליה ובין דסניא ליה אלא שניהם שוים. כן הוא שיטת רש"י ז"ל ותוספות ז"ל ובזה מחולקים הרי"ף והרא"ש ז"ל בשיטתייהו דרש"י ותוספות דהרי"ף ז"ל ס"ל כשיטת רש"י ז"ל דהאי דפשט רבא דע"א נאמן עיקר הטעם הוא משום דמילתא דעבידי לגלויי לא משקר ולפ"ז ליכא קושית הרא"ש ז"ל מ"ש ודברי תימא הן איך פסקו להקל דע"כ דחיי' דרבא טובה וחזקה דחיישינן שמא תעיד שקר במזיד משום דסניא ליה כ"ש שתסמוך אדברי העד ולא דייקא. כיון דעיקר הטעם הוא דאנן סמכינן על העד משום דמילתא דעבידי לגלויי לא משקר ולכך לא חיישי' להא דאיהי סני' לי' וליכא אלא דיוקא זוטא דלא על הדיוק לבד סמכינן. מה שאין כן היא עצמה אינה נאמנת מטעם דמילתא דעבידי לגלויי לא משקר משום דהיא בעלת דבר דודאי היא גרע מע"א וע"א עדיף מינה כדאיתא בגמרא שם א"ד הא ודאי לא תיבעי לך דאפילו איהי נמי מהימנא כן הוא שיטת הרי"ף ז"ל לכן פוסק דע"א נאמן ביבמה כפשיטותא דרבא אבל הרא"ש ז"ל ס"ל כשיטת התוספו' דפשיטותא דרבא דע"א נאמן עיקר טעמא הוא משום דהיא דייקא ומינסבא לזאת מקשה שפיר דדחיי' דרבא טובה וחזקה היא דחיישינן שמא העיד שקר במזיד משום דסניא ליה וכ"ש שתסמוך אדברי העד ולא דייקא. כיון דעיקר הטעם הוא משום דיוקא בעי דיוקא רבה ומשום דסניא ליה ליכא אלא דיוקא זוטא:

אכן לכאורה אף לשיטת הרי"ף ז"ל דפוסק דע"א נאמן ביבמה מצ"ל היינו דוקא בעד הראשון שאומר שהוא ראה שמת אבל בעד מפי עד יכול להיו' דגם הרי"ף מודה דאינו נאמן כיון דעיקר הטעם דע"א נאמן הוא משום דמילתא דעבידי לגלויי לא משקר וזה לא שייך אלא בעד הראשון שחושש שמא יבוא אותו שהעיד עלי' שמת וימצא שקרן בדבר אבל בעד מפי עד לא חייש העד השני שמא ימצא שקרן דיכול להשמט ולומר שעד הראשון הטעה אותי דבשלמא בעד מפי עד במת בעלה איכא שם דיוקא רבה אבל הכא בע"א ביבמה דסניא ליה ליכא אלא דיוקא זוטא וגם טעמא דמילתא דעבידא לגלויי לא משקר לא שייך כאן כ"כ בעד מפי עד ויכול להיו' דגם הרי"ף מודה דע"א אינו נאמן וכן איתא בנו"ב חלק א' באה"ע סי' כ"ז שכתב דבעד מפי עד אף שיתודע הדבר שהוא חי מ"מ כיון שלא יתודע שקרא ויכול להשמט ולומר שהעד הראשון כזב לו והוא הגיד אמת בהא מדאורייתא לא הוי הימן רק משום תקנת עגונות עכ"ל:

אבל באמת כיון דהרמב"ם ז"ל פוסק דעד מפי עד נאמן ביבמה והרמב"ם ז"ל בעצמו כ' בסוף הלכות גירושין דעיקר טעמא דע"א נאמן הוא משום דמילתא דעבידי לגלויי שקר כמו שהבאנו לעיל. אע"כ צ"ל דהגם דעיקר טעמא דע"א נאמן הוא משום דמילתא דע"ל לא משקר ובעד מפי עד לא שייך זה כ"כ מ"מ כיון דיש סניף לזה דאיהי דייק' ומינסבא ירא העד לשקר כמו דאמרינן בבכורות (דף ל"ז) אע"ג דלא אמרינן מילתא דע"ל לא משקר לפי הדחייה מ"מ כיון דאית ליה תובע מירתת כן ה"נ כיון דהיא דייקא מקרי אית לי' תובע ומירתת. והגם שהדיוק הוא דיוקא זוטא מחמת דסני' ליה מ"מ מירתת. וליכא לאקשויי דהתם בבכורות צריך הכהן לומר איש פלוני ישראל נתן לי במומו לשיט' הטור ז"ל וכן גבי מעשר צריך דוקא שיאמר מאיש פלוני קניתי. והכא בעד מפי עד די אף שלא הזכיר שם העד. וכמו שפסק הרמ"א סי' י"ז סעי' ה' דאפילו לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם ששמע כשר אין זה קושי' דהתם תועלת הוא לכהן בהטלת מום בבכור וחשוד הוא בדבר וכן גבי מעשרות אם יאמר שקנה ממי שאינו נאמן יהיה מחויב להחזיר המעות שנתן לו וחשוד הוא בדבר לכן צריכין דווקא שיאמר מאיש פלוני משא"כ הכא שאין להעד שום תועלת בזה ואינו חשוד בדבר. ודמי להא דפסק ביו"ד סי' קי"ט סע' י"ט דהאומ' למי שחשוד לאכול גבינה של עובדי כוכבים קנה לי גבינה אז דווקא צ"ל שקנה מאיש פלוני מומחה אבל כשהביא לו מנחה בשם אחד מן המומחים נאמן שאינו חשוד להחליף הרי דבמקום שאין תועלת בדבריו נאמן אף שאין אומר מאיש פלוני. וכן איתא במהר"ם אלשקר שכתב בשם ר' שמעון דוראן בסי' קי"ג וז"ל דודאי עד מעיד דאורייתא הוא אבל עד המעיד מפי עד אחר דהשתא ליתא להך מילתא דעבידי לגלויי לא משקר דאפילו יבוא אותו שאמר עליו מת יכול לאישתמוטי ולומר כך שמעתי מפי פלוני ואפילו יכחישנו אותו פלוני יוכל להכחישו ולומר מפיך שמעתי ובזה אינו נאמן אלא מדרבנן הרי דאף דעד מפי עד הוי לי' השמטה מעליא אפ"ה נאמן מדרבנן בצירוף הטעם דיוק האשה כמ"ש מהר"ם אלשקר בעצמו בתחילה שם וע"ש:

אמנם קשה על שיטת הרא"ש ז"ל דבכאן בע"ח ביבמה כתב דאיבעי' לא איפשטא ולכן כתב שקשה הדבר להקל ולקמן בהאיבעי' דע"א במלחמ' פסק הרא"ש ז"ל אחד אומר מת וקברתיו דנאמן ודייק מהא דאמרינן לקמן האי גברא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא דשבישתנא ואסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא. וע"כ הוא מטעם דמילתא דעבידי לגלויי לא משקר דליכא למימר משום דייקא כיון דהיא לא אמרה קברתיו אלא העד אמר קברתיו ודאי היא סומכת על העד מחמת דתליא בדדמי כיון דיש רגלים לדבר אע"כ הטעם דהתם דנאמן באומ' קברתיו הוא משו' דמילת' דעבידי לגלויי לא משקר משא"כ כשלא אמר קברתיו דלא שייך למימר מילתא דעבידי לגלויי לא משקר ותרוייהו אמרי בדדמי כפי' רש"י ז"ל שם ולפ"ז כיון דאיפשטא האיבעי' לענין ע"א במלחמה הוא הדין לענין ע"א ביבמה אלא דבע"א בקטטה כתב הרמב"ם ז"ל דלא איפשטא כיון שהוחזקה שקרנית שהיא משקרת חיישינן שמא שכרה אותו העד כמו דאיתא ברמב"ם בפי"ג שם וכן איתא בכסף משנה שם דהני תלתא איבעי' כיון דאיפשיט חדא דאמרינן מילתא דעבידי לגלויי לא משקר איפשטא גם הך איבעי'. א"כ קשה על הרא"ש אמאי כתב בכאן בע"א ביבמה דלא איפשיט האיבעיא וקשה הדבר להקל:

והנראה לענ"ד לומר שהרא"ש ז"ל והרי"ף ז"ל אזלי ג"כ הכא בשיטתייהו כל אחד בשיטתו כפי מה שפירשו האיבעי' לקמן בע"א במלחמה דהרי"ף ז"ל כתב גבי איבעי' דע"א במלחמה וז"ל ול איפשיט בעיין אלא מיהו כיון דאמרינן בפרקין דלקמן גבי האי גברא דטבע בדגלת ואסקוה אגישרא דשביסתנא ואסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא ה"ה לע"א במלחמה באומר מת וקברתיו ואי לא קמסהדי הכי אפילו תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכ"ש ע"א או אשה דחיישינן דילמא אאומדן דעתייהו קמסהדי וכן הילכתא עכ"ל הרי"ף וע"ז כתב הרא"ש ז"ל וז"ל מ"ש הרב אלפס דתרי סהדי מסהדין באומדנא לא משמע כן בגמרא מדקאמר והא מים כמלחמה דמי ומאה נשים כע"א דמי כו' ומפרש בס' קרבן נתנאל דמחולקים הרי"ף והרא"ש בפרושא דהאיבעי' דע"א במלחמה דהרי"ף מפרש דהאיבעי' הוא דווקא באומר קברתיו דבלא קברתיו אפילו בשני עדים לא מהני והרא"ש מפרש האיבעי' דווקא בלא קברתיו אבל בקברתיו פשיטא ליה דנאמן כדמוכח מההיא דדגלת וכתב הקרבן נתנאל דלדינא ליכא נפקותא בע"א במלחמה דאי במת סתמא לרי"ף נמי אינו נאמן ואי במת וקברתיו גם להרא"ש ע"א נאמן ואינן מחולקים אלא