יד יצחק - א צג

הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וכנ"ל. ובתלמודן ר"ה (י"ח) אמרו ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו עיין שם שדרשו מקרא ובדברינו אולי נאמר בדקדוק רבותינו בעלי המדרש שכתבו סילוקן של צדיקים ובתלמודן אמרו מיתתן. א"כ אולי הכוונה דאם הצדיק נסתלק היינו קודם זמנו הוא קשה יותר מחורבן בית המקדש דהלא מיתת הצדיק ירמז על עוד צרות ר"ל וכנ"ל. אבל מיתתן של צדיקים היינו דמתו אף בזמנן קשים כחורבן בהמ"ק דנעדר שפע הקדושה והטהרה מעם ה' כידוע. ואף דבאמת מיתת גדליה היה ע"י הריגה אולי כיון דאיננה מיד ה' לא ירמז על עוד שפיכת דם. ואף דבאמת בהריגתו נכבה קרן ישראל עכ"ז הכתוב דמדמה לן מיתת צדיקים לחורבן בית המקדש לא על הנהרגים והמתים קודם זמנם דבאמת מיתתן קשה יותר מחורבן רק אף אם מתו בזמנן עכ"ז קשה כחורבן בהמ"ק וכנ"ל והבכיה של רב אסי דבכי כי מטא להאי קרא שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה' צבאות אמר כולי האי נבאר בקוצר דבתלמודן ר"ה (י"ז ב') הובא ברייתא דאם שב בינתים היינו בעשרת ימי תשובה מוחלין לו לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו וזהו ביחיד אבל בציבור מוחלין להם וכל זה בגז"ד שאין עמו שבועה אבל אם יש אתו שבועה אין מוחלין להן וזהו האולי. אבל על דא ודאי יש לבכות דיש עת שאין תרופה למחלת עם ה' והיינו אם היה הגז"ד בשבועה ויש להאריך מאוד בכל זה אך לא עת האסף כאן האל הטוב יהפוך הבכי והאבל למחול ויקוים בנו נבואת הנביא [ישעיה ס"ה] וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה. לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו וגו' והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע וגו':

נשלם חלק ראשון מספר יד יצחק הודות לאל הנותן לנו דת אש וחק כבר הוקדם ראשית דברינו שיבוא בסוף חדושינו שו"ת אחת מחותני זקני הרב המאוה"ג מפורסם לצדיק וגאון ותפארת מו"ה משה מישל לוריא אב"ד דקראקינאווי זלה"ה. ובחרנו בזה משום דלא ארכו כ"כ הדברים. ואלו ד"ק:

שאלה אשה אחת שמת בעלה בלא בנים וידוע שהיה לו אח ושמו גרשון שנלקח לאנשי חיל לעבודת המלך ומאותו העיר לא נלקח איש לאנשי חיל ששמו גרשון אלא זה ואח"כ העידה אשה אחת ששמעה מפי אחד מאנשי חיל יהודי שאמר שראה שאותו האיש גרשון מאותו העיר היה חולה ואח"כ שמע מאנשי חיל יהודי שמת ושהיה בעת קבורתו. מאי דינא דהא איתתא ושאלה זו נשאל מק"ק בירז מהרב מו"ה שרגא נ"י:

תשובה עיקרא דהא מילתא הוי בידן מרבים וגדולים בתשובותיהם שהתירו ע"א ביבמה אפילו בעד מפי עד ומדברי הרא"ש ז"ל נראה שדעתו להחמיר וכבר הובא באה"ע סי' קנ"ה. כי הב"י קבע להלכה שע"א נאמן. והרמ"א הביא דעת הרא"ש דאינו נאמן מחמת דלא איפשטא האיבעי' והגם שאין אני כדאי להכריע כי הלא הדברים ערוכים וסדורים בכמה שו"ת ופוסקי' אמנם כבר אמרו רבינו ז"ל מקום הניחו אבותיו כו' ואקדים מאמר דיבמות (דף צ"ג) בעו מיניה דרב ששת ע"א ביבמה מהו כו' וכתב הרא"ש ז"ל וז"ל כתב הרב אלפס ז"ל דפשיט רב ששת דמהימן ורבא נמי פשיט דע"א נאמן ביבמה מק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש וקאמרי רבוותא אע"ג דדחי להא דרב ששת ולהא דרבא הני דחיותא לאו דסמכי נינהו אלא קי"ל דע"א נאמן ביבמה לעלמא כדפשיט רבא ור"ש וכן הילכתא ונראה לי דברי תימא איך פסקו להקל ע"כ דחיי' דרבא טובה וחזקה היא דחיישינן שמא תעיד שקר במזיד משום דסניא לי' כ"ש שתסמוך על דבר העד ולא דייקא ע"ש דמסיק בסוף דבריו לכך קשה הדבר להקל עכ"ל הרא"ש ז"ל:

והנה רוב ראשונים ואחרונים הסכימו להקל כדעת הרי"ף. ז"ל ואם אמנם אין הכרעתי הכרעה אך תורה היא כו' לכן אמרתי להאריך קצת בסיעתא דשמיא ה' יצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות א"ס:

לענ"ד נ"ל דהך מחלוק' דהגאוני' והרא"ש ז"ל תליא בשיטת רש"י בשמעתין ותו' ז"ל דרש"י מפרש אהא דקאמ' רבא לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש פירש"י לאיסור כרת התרת לו מת בעליך תנשא. וע"ז כתבו התוס' דאין נראה לר"י דהתם ליכא טעמא למימר דלא תידוק כי הכא דסניא לי' לכך פר"י לאיסור כרת התרת דע"א נאמן לומר מת בעלך שתתיבם ולא אמרינן דלא דייקא משום דמרחמא ליה לאיסור לאו כ"ש דלא אמרינן דלא דייקא משום דסניא ליה עכ"ל התוספות:

והנראה לי ליישב דברי רש"י ז"ל דס"ל דהא דפשיט רבא דעד אחד נאמן מק"ו כו' היינו עיקר טעמא דע"א נאמן משום דמלתא דעבידי לגלויי לא משקר וה"נ לא משקר ולהכי יש לסמוך אדיוקא זוטא כי הכא דלא דייקא כולי האי משום דסניא ליה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל סוף הלכות גירושין דעיקר הטעם דע"א נאמן באשה בעלמא משום דמילתא דעבידי לגלויי לא משקר ולפ"ז שפיר כתב רש"י ז"ל דהא דקאמר רבא לאיסור כרת התרת היינו לומר מת בעלך תנשא ולא קשה כלל קושית התוספו' דהתם ליכא טעמא למימר דלא תידוק כי הכא דסניא ליה:

כיון דעיקר הטעם הוא משום דמילתא דעבידי לגלויי לא משקר וסגי הכא אף בדיוקא זוטא אף דסניא ליה אבל התוספות ס"ל דהא דפשיט רבא דע"א נאמן באשה עיקר הטעם הוא משום דדייקא ומינסבא וכמו דאיתא בתוס' נזיר (דף מ"ג ע"ב) ד"ה והאי מת מצוה הוא כו' ע"ש ולפ"ז שפיר מקשה לרש"י ז"ל הכא האיך מצינו למימר דרבא דקאמר לאיסור כרת התרת היינו לומ' מת בעליך תנשא. כיון דהתם ליכא טעמא דמרחמא ליה ולא טעמא דסניא ליה וודאי איכא התם דיוקא רבה משא"כ הכא דאיכא למימר סניא ליה וליכא אלא דיוקא זוטא. לכך פר"י לאיסור כרת התרת דע"א נאמן לומר מת בעליך תתיבם ולא אמרינן דמרחמא לי' וליכא אלא דיוקא זוטא כן ה"נ אף די"ל דסניא ליה וליכא אלא דיוקא