יד יצחק - א צה

אולם כ"ז יישבנו שהרמב"ם בעצמו אינו סותר דבריו בפתיחה ובחיבורו הגדול אבל מתלמודן לא משמע כן מדקאמרי שם הא קמ"ל טעמא דדיה שעתה אבל מעל"ע מטה נמי מטמאה ומשמע דעיקר הלימוד קאי על דיוקא דמעל"ע דמטה מטמאה ולהרמב"ם ז"ל איירי גופא דמתניתין בעצם במעל"ע ולא הל"ל רק בקיצור דקמ"ל דמעל"ע שבנדה עושה משכב ומושב גם בעסוקה בטהרת חולין כיון דאיירי הך בבא במעל"ע שבנדה ואולי הי' לפניו גירסא קצרה בתלמודן כנ"ל ורק כי לא ראיתי שום דברי קדמון שיעור בגירסא קצרה אמרתי דבאמת שיטת תלמודן הוא כפירוש התוס' ורש"י ז"ל כנ"ל ורק הרמב"ם דמאן בפירוש זה משום דס"ל דהך תלמודן דחקו אותם אליבא דחד דלא כהילכתא אבל לפי הלכה א"ש כפשוטא כאשר פירש הוא דעיר הלימוד לגופא דמעל"ע ולא לדיוק' ואבאר שדבר זה תלוי באשלי רברבי:

ונקדים מה דאיתא בירושלמי סוף פרק קמא דנדה וז"ל מתניתא פליגי על ר' הושעיא (דס"ל מקום שבעלה בחטאת טהרותיו תלויות ובמשנה נקיט) פרשה וראתה היא טמאה וכולן טהורות (ומשמע אפילו פירשה מיד טהרותיו טהורות) ומתניתא פליגי על בר פדא (דס"ל כל שבעלה פטר מקרבן טהרותיו טהורות) ור"י אמר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה ובעי בדיקה לטמא התרומה אע"ג דשהה זמן כל שבעלה פטר מקרבן מ"מ טמאה התרומה ור' מני משני תפתור באשה שאין לה וסת או דחכמים פליגי על ר"י עכ"ל ע"ש ודברי הירושלמי הוא פלא (א) אמאי לא פריך שני המשניות אהדדי דבמשנה פרשה וראתה ס"ל דטהרותיו טהורות אע"ג שפרשה מיד בתוך שיעור כל שבעלה באשם תלוי ור"י ס"ל בודקין אף בשעת עברתן ומטמאה התרומה אע"ג דשהה יותר לדעת המקשן מירושלמי (ב) אמאי לא פריך תלמודן בבבלי קושי' זו לד"ר הושעיא ור' פדא בנדה (ד"ס ע"ב) וקושי' תלמודן בבבלי דלמה נקיט מטה לא מזכיר בירושלמי וצריכין להבין במאי מחולק הירושלמי ותלמודן בפירכתם מה שהשמיט זה פריך זה ובמה שפריך זה השמיט זה (ג) באמת מאי משני ממתניתין דפרשה וראתה דלכאורה גם הירושלמי שביק בקושי' כמ"ש הפ"מ שם. דהתירוץ מהירושלמי דמתניתין איירי באין לה וסת מיושב במה דסבירא ליה לר"י דבודקין אף בעת עברתן מלאכול התרומה ואמוראי איירי ביש לה וסת להכי ס"ל לבר פדא כל שבעלה פטור מקרבן טהרותיו טהורות משא"כ אידך קושי' מפרשה וראתה אזדי' בתקפו ע"ש:

וע"כ נראה לי דיש ליישב בב' פנים דלא יהי קשה מפרשה וראתה. אופן א' כמו שכתב הפ"מ דמתניתין דפרשה וראתה איירי באשה שיש לה וסת ובזה טהרותיו טהורות אפילו פירשה מיד משא"כ אמוראי איירי באשה שאין לה וסת להכי ס"ל לר' הושעיא דטהרותיו תלויות ע"ש אבל לפ"ז נהי' מוכרחין לאמר דאמוראי איירי בחולין ואף בחולין טהרותיו טמאות כל שבעלה בחטאת אליבא דבר פדא דאמר כל שבעלה בחטאת טהרותיו טמאות מחמת אידך קושי' שהקשה התוס' בנדה (ד"ס ע"ב) ד"ה בעלה פטור וכו' ול"ל טומאת מעל"ע ותירץ שני תירוצים א' דאיירי אמוראי באשה שיש לה וסת אי נמי בחולין ע"ש וא"כ כיון דמוכרחין ליישב לר' הושעיא דס"ל כל שבעלה באשם תלוי דתלויות דאיירי באין לה וסת כמו שכתב הפ"מ. א"כ ע"כ ליכא למימר כתירוץ ראשון מהתוס' דאמוראי איירי ביש לה וסת מחמת אידך קושי' דבר פדא ל"ל. וע"כ מוכרחים לאמר כאידך תירוצם של התוס' דבחולין איירי לפ"ז מוכרחין לאמר דאף בחולין ס"ל לבר פדא דכל שבעלה בחטאת טהרותיו טמאות ואמנם כ"ז לפירוש התוס' דהך כיצד דיה שעתה ושם בפרשה וראתה באותה בבא איירי באשה שיש לה וסת וקאי על רישא דמתניתין יש לפרש כן אבל לפירוש הרמב"ם ז"ל דהך בבא איירי באין לה וסת א"כ הדרן קושיות הירושלמי לדוכתי מפרשה וראתה דל"ל דאמוראי איירי באשה שאין לה ווסת דהא מתניתין איירי ג"כ ע"ד זה וע"כ כאופן ב' מוכרחים אנו לאמר שיטת הרמב"ם דהך עסוקה בטהרות איירי בחולין וי"ל דבחולין אף בתוך שיעור מעט טהרותיו טהורות משא"כ אמוראי איירי בתרומה וקדשים. ואי משום אידך הקושי' למ"ד טהרותיו טהורות וכי לית לו מעל"ע. ליכא למימר כתירוץ התוס' דבחולין איירי אלא דאמוראי איירי ביש לה וסת והתוס' והרמב"ם ז"ל מחולקים בשני התירוצים שכתבו התוס' דלהרמב"ם העיקר כתירוץ התוס' דאמוראי איירי באשה שיש לה ווסת ובתרומה וקדשים דווקא. ובתוס' ס"ל לעיקר כתירוץ האחרון דבחולין איירי ולפ"ז מיושב קושי' א' דבלא רב הושעיא ובר פדא לא קשה מתניתין אהדדי דיש לאמר דפרשה וראתה איירי ביש לה וסת כשיטת התוס' ומתניתין דר"י איירי באין לה וסת אבל על אמוראי פריך דהא על כרחך גם המה איירי ביש לה וסת מחמת אידך הקושי' וכי ל"ל לבר פדא טומאת מעל"ע והי' סובר המקשן כתירוץ התוס' דאיירי אמוראי ביש לה וסת. והדר הירושלמי תפתר באין לה וסת ר"ל דקאי על שני קושיות הנ"ל. הן פירכא הראשונה דמקשה על ר' הושעיא מפרשה וראתה. והן מה שהקשה על בר פדא מר"י מעברתן מלאכול בתרומה דכיון דפירשה וראתה איירי באין לה וסת ור"ל כפי' הרמב"ם ז"ל דהך כיצד דיה שעתה קאי על אין לה וסת וא"כ ע"כ איירי בחולין א"כ ל"ק אמאי טהרותיו טהורות דבחולין לא גזרי אף בפירשה וראתה מיד כנ"ל ודלא כפי' הפ"מ דלא קאי הך תירוץ רק על קושי' ב'. לכן ל"ק מר"י דס"ל אף עברתן מלאכול בתרומה דהא באין לה וסת מטמא למפרע:

(ובזה יש לפרש מה דאמרו בירושלמי שם סלקית כו' ואפילו כו' דמסתפקא להירושלמי אי כפירוש הרמב"ם ודמתניתין איירי במעל"ע או להיפך] אולם תלמודן בבבלי אזיל בשני הסברות מהירושלמי פירוש הרמב"ם ז"ל בהיפך. חדא דס"ל דאמוראי ודאי איירי אף בחולין ואף בחולין טמאות. והך כיצד דיה שעתה ע"כ איירי באשה שיש לה וסת. וא"כ ל"ק מפרשה וראתה דטהרותיו טהורות דאמוראי ס"ל באין לה וסת ולפום כן ל"ק ג"כ אידך קושי' מר"י דס"ל אף בעברתן מלאכול בתרומה דמזה המקום דמוכח סברא זו דבחולין איירי אמוראי. מזה המקום ג"כ מוכח דס"ל לתלמודן בבבלי דאין מקום לקושיות הירושלמי מר"י מעברתן מלאכול בתרומה והיינו דתלמודן אזיל לשיטתו שם (דף ו' ע"א) דפריך לרב הונא דס"ל מעל"ע שבנדה לקודש אבל לא לתרומה מר"י דאמר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה כו' ומשני דבדקה עצמה כשיעור וסת ופירש"י ז"ל דאף חולין נמי מיטמא ע"כ ולפי"ז מוכח כמו דבתרומה דלא גזרו במעל"ע מ"מ כשיעור וסח גזרו כן בחולין. א"כ ע"כ הך כיצד דיה שעתה כו' ופירשה וראתה כו' לא איירי בחולין ובאשה שאין לה ווסת דא"כ יהיה קשה מפירשה וראתה על מ"ד טהרותיו תלויות ואמאי נקט במתניתין דטהורות. ועכצ"ל משום דהך כיצד דיה שעתה קאי על אשה שיש לה וסת כפי' הפ"מ וע"כ לפי שיטה זו לא מקשה על מ"ד דתלויות מפירשה וראתה ולכן מיושב ג"כ דלא קמקשה מר"י דס"ל אף בשעת עברתה על מ"ד דכל שבעלה פטור מקרבן טהרותיו טהורות דכיון דאיירי ע"כ דבדקה עצמה כשעור וסת א"כ איירי הך שיעור דכל שבעלה פטור אלא בענין דכל שבעלה בחטאת כו'. וע"ש בתוס' ד"ה כשבדקה כו'. ולפ"ז מיושב דתלמודן פריך למה נקיט מטה ונדחק לשנות דבא ללמדנו הדיוק הא מעל"ע. ולא קאמר לגופא כפי' הרמב"ם ז"ל דע"כ איירי לשטתו הך כיצד באשה שיש לה ווסת וכנ"ל כמ"ש הפ"מ כנ"ל כאופן א' משא"כ הירושלמי לשיטתו דמוכח דאיירי באין לה וסת א"כ ל"ק כלל למה נקיט מטה דבא ללמדנו לגופא כפי' הרמב"ם ז"ל כנ"ל וע"כ משמיט קושי' זו ממטה וא"ש ג"כ הרמב"ם ז"ל דאחז שיטת הירושלמי ולא שיטת תלמודן בבבלי. משום דעיקר הוכחת תלמודן דבדק כשיעור ווסת אשר משם יהיה מוכח דבחולין ג"כ אמרו תולין ומטמאין אינו אלא ללישנא דר"ה דבתרומה לא טימא במעל"ע אבל לאידך לשנא דס"ל דאף בתרומה טימא במעל"ע א"כ הך עברתן מלאכול בתרומה א"ש אף באשה שאין דיה שעתה דמטמא מעל"ע א"כ אפ"ל דלעולם בכשיעור וסת ל"ג אפילו בחולין. וא"כ א"ש שיטת פי' המשנה אליבא דהילכתא דמעל"ע הוא בין לקדשים ובין לתרומה כמ"ש הרמב"ם בהל' משכב ומושב פ"ג ה"ט ע"ש משא"כ תלמודן רוצה ג"כ לשנות אפיל לאידך לישנא וע"כ נגרר הרמב"ם לפרש כן ודוק היטיב:

ההשמטות והתיקונים יבואו אי"ה בחלק השני. כשנזכה להוציא לאור