יד יצחק - א פא

ואת כל העולם כולו לכף חוב ומעשה עכן יוכיח שעל ידו נהרגו שלשים וששה איש [ואף דבאמת בשבת (נ"ה) משמע דרק נענשין היכא שיש בידם למחות עי"ש מ"מ הנראה קצת דדוקא לענין דמעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו לרעה] ונאמר בזה דדעת רשב"י באמת הוא משום דהשתחוו לצלם וכאשר אמר להן בסוף דבריו. ורק כאשר שאלו לו תלמידיו מפני מה נתחייבו כליה הבין בדעתם דלא ניחא להו בזה דהלא חטא זה של צל נבוכדנצר מפורסם הוא וכדכתיב (בדניאל ג') דהכל סגדו ליה לבד חנניה מישאל ועזריה ולכן השיבם אמרו אתם כאומר חדשות לא ידעתי רק הידוע אך אולי המה לא ניחא להו בזה דאולי סברי כדעת האומר בסנהדרין שם דהעובד מאהבה ומיראה פטור דהכל הולך אחר המחשבה ולמה א"כ יחייבו כליה בזה דכמעט לא יחשב אף לאיסור דאורייתא לכן אמרו מפני שנהנו מסעודתו ועברו לפחות על איסור דאורייתא דוקרא לך ואכלת מזבחו וכל העולם כולו נענשו משו' ערבות וכדברינו הנ"ל ורק דעל זה יש לשאול וכנ"ל לכן אמרו לרשב"י ושאלו ממנו בתחילה אך רשב"י לא ניחא ליה בזה דנאמר משים ערבות והא שדקדקנו לעיל דודאי נענשים משום ערבות אולי דעת רשב"י כדמצינו במס' עבודת כוכבים (ד' ד') א"ר אבא בר כהנא מאי דכתיב חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע אמר אברהם לפני הקב"ה חולין הוא לך לעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע ולא והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע בצדיק שאינו גמור אבל בצדיק גמור לא והכתיב וממקדשי החלו ותני רב יוסף אל תקרו ממקדשי אלא ממקודשי אלו ב"א שקיימו את כל התורה כולה מא' ועד הי"ו ותירצו ההם נמי כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו הוו להו כצדיקים שאינם גמורים וא"כ הנראה בהדיא דדוקא היכא דהיה בידם למחות אז נענשו משא"כ היכא דאין בידם למחות כהכא דהאם אנשי כל העולם הרחוקים מאוד ומאוד ולא ידעו מכל הנעשה ימחו באנשי שושן ולומר דלא היו צדיקים גמורים בכל העולם ואז נענשים בחטא אחיהם וכתלמודן הנ"ל לא ניחא לרשב"י לכן שפיר שאלם א"כ שבשושן יהרוגו שבכל העולם כולו לא יהרוגו. לכן אמרו ליה אמור אתה כאומר אלא מה תאמר בזה והשיב להם מפני שהשתחוו לצלם ואף אם סבר להלכה דעובד ע"ג מאהבה ויראה פטור מ"מ לכתחילה מחוייב למסור עצמו עבור זה וכיון דלא עשו כן לכן נגזר עליהם מיתה אך המה שאלו א"כ מדוע נשתנה הדין והשיב להם כיון דלא עשו אלא לפנים אף הקב"ה עשה עמהם לבנים. הכוונה דאף אם נאמר דמחויב מיכה היינו רק האדם דהאדם יראה רק לעינים ואולי מצד טעם זה מחוייב למסור עצמו למיתה ולפי דלא עשו כן לכן נגזר עליהם מיתה וכן הראוי כיון דהי' להם למסור למיתה אבל להמיתם ממש אין הדין נותן ורק הב"ד ממיתים משום דאין יודעים באמת לאמיתו דעתו אבל ה' הוא היודע ומכ"ש דאם עובד מאהבה ומיראה פטור בודאי אין כאן מיתה בדיעבד אף בידי אדם ומכש"כ בידי שמים:

ובעמדנו בזה נבאר קצת בעז"ה הא דאי' (בחולין קל"ט) אמרו לי' פפונאי לרב מתנא כו' משה מן התורה מניין [פירש"י מניין למשה רמז קודם שבא שסופו לבוא] בשגם הוא בשר המן מן התורה מניין המן העץ. אסתר מן התורה מניין דכתיב ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מניין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא עכ"ל בתלמודן שם. וכל העובר יתפלא מנלן דהמה מדאורייתא ובפרט לגבי משה למה לן רמז קודם שבא כיון דרוב התורה מדבר ממשה עבד ה' ואמרנו בפשיטות בשאלתם משה מן התורה דנחית לדעת ר' חנינא בר פפא דאמר (בבראשית רבה פכ"ו) דאף נח שנשתייר מהם לא שהי' כדאי אלא שצפה הקב"ה שמשה עתיד לעמוד ממנו שנאמר בשגם זה שה דחושבני' דדין כחושבני' דדין רבנן מייתי לה מהכא והיו ימיו מאה ועשרים שנה ומשה חי ק"כ שנה [ובזה יש לומר כוונת תנא דבר"י (בסנהדרין ק"ח) דאמר אף על נח נחתם גזר דין וכו' אלא שמצא חן בעיני ה' ולכאורה אינו מובן מדוע מצא חן אבל לפי דעת רחב"פ הנ"ל ניחא לן וכן מצינו בתלמודן (ב"ק ל"ח) דבשביל שתי פרידות טובות חס הקב"ה על שני אומות גדולות כעמון ומואב ולא החריבן] ובאמת מצינו לתלמודן אמרו דנח מקטני אמנה היו וא"כ למה ניצל אבל לפי דעתו ניחא וזה שאלתו משה מן התורה מניין דע"כ בודאי מן התורה הוא דאל"כ מדוע ניצל נח ולכן השיב כמדרש הנ"ל בשגם ובשאלתם המן מן התורה מניין נאמר דכוונתם היכא מצינו בתורה איסור בעובד מאהבה ומיראה כצלם דנבוכדנצר דעבור זה הי' גזירת המן וכרשב"י הנ"ל והשיב להם דכתיב המן העץ וכוונתו גם לסופו דקרא אשר צויתיך ואמרו בסנהדרין (נ"ו ב') דויצו ה' אלהים על האדם גו' ואמר ר' יצחק ויצו זה עבודת כוכבים ומדקדק בקרא הלזה חדא דמה שאל בוראנו יתברך להאדם הלא הכל גלוי וידוע לפניו יתברך [ודרשהם ע"ז ידוע] ועוד האם מן העץ הול"ל ומה הוא המן לכן דרשו מזה דהוא רמז דגזירת המן יהי' משום אשר צויתיך וזהו עובד כוכבים והוא הוא צלם דנבוכדצר:

ושאלתו אסתר מן התורה מניין נאמר דכוונתו דבאמת א"כ איך נגאלו וכשאלת תלמידי רשב"י הנ"ל וכי משוא פנים יש בדבר ואולי גם על עיקרה של מגילה ידבר היכן נרמז זה בתורה שנוכל להוסיף על דברי תורה וע"ש (ז' א') והשיב דכתיב ואנכי הסתר אסתיר וסיפא דקרא כי פנה אל אלהים אחרים ומפרשי דהכוונה רק פנה לפני בני האדם אבל בלב לא עבדו ושני ההסתרות אולי מפרש דאחד פנים של טובה כדכתיב פני ילכו וכמוהו הרבה וגם פנים של רוגז וכדכתיב ונתתי את פני והיינו דמתחילה הסתיר בוראנו יתברך הפנים של טובה ואח"כ פנים של רוגז והכל משום כי פנה אל אלהים אחרים ול מתחילה נגזר כלי' וכדעת רשב"י הנ"ל וכיון דלא עשו רק לפנים לכן הסתיר אח"כ הפנים של רוגז ומזה יש ג"כ רמז מן התורה על נס זה:

והא דשאלו מרדכי מן התורה מניין אולי כוונתם כשאלת תלמודן שם (י' וי"ט) מה ראה מרדכי דאיקני בהמן כו' ותירוצם לא ניחא לי' באולי כיון דהוי ע"ג שהכל עובדים מאהבה ומיראה ולית בזה איסור וכרבע"ת בסנהדרין (ס"א ב') ד"ה רבא אמר והקשו שם ממרדכי ותירצו דלא השתחוה מחמת קידוש השם וזה נאמר ג"כ בכוונת פפונאי והשיב להם דכתיב מר דרור ומתרגמינן מרי דיכי הכוונה כיון שהי' ראש לכל הבשמים והיינו לכל הצדיקים לכן מסר עצמו על קדושת השם וכל דברינו נחמדים בעזה"ש ובקצת מדברינו הנ"ל בהפתיחות יש לומר קצת כוונה בדעת ר' תנחום ורבא דר' תנחום אמר (שם ט"ו ב') בלילה ההוא נדדה שנת המלך אמר ר' תנחום נדדה שנת מלכו של עולם ורבנן אמרי נדדו עליונים ותחתונים ורבא אמר שנת המלך אחשורוש ממש ואפשר לומר במחלוקתן דר' תנחום יסבור או כדעת ר' יוחנן הנ"ל בהפתיחה או כדעת רב אשי הנ"ל דנגאלו או מצד קדושת שמו יתברך ונגדר לעיל במלת