יד יצחק - א פב

ישועת אלהינו או משמרו הבטחתו דלא מאסתים ולא געלתים לכלותם ולכן אמר דנדדה שנת מלכו של עולם היינו אף דהיה מהצורך להיות כישן חלילה בלי לרחם ועכ"ז נדדה שנתו כביכול אבל רבנן סברי דהתשובה הועילה כידוע ששבו בלב שלם וכדעת רב מתנה הנ"ל דפתח כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו גו'. וא"כ נעשה שנוי והיינו הנדידה בעליונים ותחתונים כידוע דמעשה ישראל נוגע בכל העולמות ותשובתם השתנה כל סדרי בראשית ורבא סבר כפשוטו דנדדה שנת אחשורוש דאזיל לשיטתו הנ"ל לפי דברינו דשינוי הגזירה מהשמדת עם ה' היה ע"י שעלה מרדכי לגדולה להיות שני למלכות ולכן השתנה הגזירה ולא הוצרך לנדידת שנה דמלכו של עולם ומעליונים ותחתונים רק דשנת מלך אחשורוש נדדה ומזה עלה מרדכי לגדולה ואז ממילא בטלה הגזיר' וכדברינו הנ"ל) [ומבלי להאריך לא נדבר ביתר הפתיחות. גם הפתיחות שבאו יעוין הנוס' בש"ס] ובזה נבוא להשלים המדרש הנכתב פתח השער דתינוק הראשון אמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי הבוא רמז לו בלשון יחיד דרק על מרדכי לבדו ידבר והפחד פתאום הוא עשיית העץ שעשה המן אבל ההשמדה הלא עד שנה יתמשך. ומשואת רשעי' כי תבוא דהלא החושך זה הנרמז במשואת הוא עצת זרש ואוהביו ואח"ז בא השני ואמר לו דכיון דאל תירא מפחד פתאום הנ"ל אזי תעלה לגדולה מצד זה וכידוע ולכן עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל והוא הוא עיקר הנס דמגדולתו יבטל העצה שהתיעצו להשמיד כל עם ה ולכן הקדים דבריו זה התינוק השני וכנ"ל כיון דזה הוא העיקר. ובא התינוק השלישי והשלים במאמרו ועד זקנה אני הוא וגו' כלומר דבזה יבוער ויתבטל דעת המן שאמרו כבר הזקין אלהיהם כרבותינו בעלי המדרש. כן יקוים בנו כי אל רחום ה' אלהיך וגו' ולא ישכח את ברית אבותיך וגו':

דרוש עשירי בדרוש הזה ידובר מהשבע ששנא ה' המובא [במשלי ו']. ומהשבע שמות שיש להיצה"ר המובא בסוכה (נ"ב). ומהשלשה תקנות שניתן נגד יצה"ר המובא בברכות (ה'). ועוד איזו באורי הגדות ומדרשי חז"ל:

במסכת סוכה (נ"ב) דרש רב עוירא ואיתימא ריב"ל זיין שמות יש לו ליצה"ר הקב"ה קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו משה קראו ערל שנאמר ונמלתם את ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל הקרא ישלם לך אלא ישלימנו לך (ופירש"י האכילהו לחם הטריחהו במלחמתה של תורה והשקהו מים תורה דכתיב הוי כל צמא לכו למים ישלימנו לך שיהא שלם יצרך עמך ואל ישיאך לחטוא ולהאבד מן העולם ישעיה קראו מכשול דכתיב סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי יחזקאל קראו אבן דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם עכ"ל תלמודן. ויש להבין מה ענין שמו' הללו ליצה"ר האם להכלימו נתנו לו כינוים כהמה הלא לא יכלם בזה ובעוד שמות כהמה:

אמר שלמה בחכמתו [משלי ו'] שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם לקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים ויש לנו להבין מה מאס בוראנו יתברך באלה יותר מכל העבירות שבתורה ונבארם אחד אחד בעזה"ש:

גודל פחת הגאוה מבואר במקומות רבות ובסוטה אמרו (ד' ב') אר"י אמר רשב"י כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא הביא תועבה אל ביתך ור"י דידיה אמר כאילו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ויש להבין מדוע הרעישו האלהיים האלה על המתגאה לומר עליו כהמה ואיזה דמיון ניתן. לו לומר שהוא כעובד עבודת כוכבים וככופר בעיקר. ואולי נאמר קצת דידוע זה דענין העבודת כוכבים הוא משים שאמרו אשר מגבהותו ומגדולתו יתברך עזב ה' את הארץ מלהשגיח עליה ונתנה לצבא השמים כמפורסם וכאשר הובא בדרוש ראשון אבל אנחנו ב"י לא כן עמנו רק שבוראנו יתברך משגיח ומפרנס מקרני ראמים כו' ולכן כל שיש בו גסות הרוח כאלו עובד עבודת כוכבי' דהלא גם בוראנו יתברך גדול ונורא הוא ולפי דעתו ג"כ אינו משגיח על עולמו ח"ו דהלא כן דעתו דאין הגדול משגיח על הקטן ור"י דידיה אמר כאיל כופר בעיקר דעתו דכיון דהאדם בתכליתו באמת שפל ונבזה הוא ואם יגדל יתרונו מחבירו מה נחשב גדלו ותפארתו ועכ"ז יתגסה רוחו על חבירו עאכ"ו בוראנו יתברך שמו דבאמת לו חיה יחיה אלף שנים פעמים אין להשיג ולהבין אף קצת מגדולתו יתברך שמו ולא יראני האדם וחי להבין גדלו ותפארהו לתכליתו ואיך יזדקק אף לבראת את העולם וא"כ קשה דעתו יותר מדעת העו"ג שהם מאמינים לפחות בבורא עולם ולפי דעתו גם זה לא יתכן וזה אמרם כאילו כפר בעיקר דאין העולם נברא וכמובן ולפי דברינו אולי יתכן קצת גם דברי ר"ח בר חנינא דאמר התם כאילו בא על כל העריות כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם כי את כל התועבות האל וגו' וכוונתו דלענין עבירה בפועל ממש [דדברי רשב"י ור"י הקודמים המה עבירות במחשבה וברעיון הלב] הוי כאילו בא על עריות דכיון דמוציא העולם מרשות המקום ב"ה ח"ו כנ"ל בודאי כאילו הוציא האשה מרשות אחרים שעליה כא"א שרשות בעלה עליה ויתר העריות המה ג"כ משום חלות הרשות ואז נאסרה מרשות זה לעולם אף כי נעתקה היא מרשות הלזה עתה כידוע וכן ג"כ דברי עול דאמר שם דהוא כאילו בנה במה שנאמר חדלו לכם מן האדם וגו' בחדא מחתא מחתינהו דבאמת איזה בית אשר תבנו להאדון ה' רק דבענותנוהו מצמצם שכינתו לשכון בתוך ב"י במשכן ובמקדש ולדעת המתגאה הלא אין כאן צמצום שכינה וא"כ כל המקומות שוין ודאי חלילה ובזה נבין קצת יתר דברי תלמודן מאי יד ליד לא ינקה רע [הוא סוף הפסוק דתועבת ה' כל גבה לב הנ"ל] אמר רב אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו דכתיב ביה הרמותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמי' וארץ לא ינקה מדינה של גיהנם ולכאורה מאי תפיס לאברה' אבינו דווק' אבל לפי דברינו הנ"ל ידוקדק קצת דבא רב לומר אף דגאותו לא יזיק ליה להכחיש בהשגחת ה' המרומז בעובד עבודת כוכבים הנ"ל ובבריאת שמים וארץ המרומז בכופר בעיקר ורק הוא במדריגת אברהם אבינו דאדרבה הוא היה ראש המאמינים והודיע יכולת בוראנו יתברך בכל העולם וכדכתיב ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכדרשתם ז"ל וכמפורסם עכ"ז לא ינקה מדינה של גיהנם דהלא גם אם לא יבוא לכל הנ"ל גם בלא זה הוא עון פלילי כי מתעעף בלבוש מלכות שמים ודבר"ש דאמרי אפילו קיבל תורה כמשה רבינו דכתיב ביה מימינו אש דת למו לא ינקה