זיו המשנה חלק א צח

דרבנן היה סגי להדליק עם שקה"ח בעת שהשמש מתחלת להתעלם מן העין דבזה בקיאינן גם אנו, וכן אמרו שבת דף ל"ה ב' וכתבי' רבינו לקמן הלכה י"ט שש תקיעות תוקעין ע"ש כו' שלישית להדליק את הנר כו' ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת, ופירש"י להדביק פת בתנור ועדיין יש שהות כדי שיקרמו פני' שהיו ממהרים התקיעות כדי להוסיף מחול על הקודש עכ"ל, ורבינו כתב שם דתקיעה שלישית היא קרוב לשקיעת החמה ושיעור שהות כדי להדביק פת בתנור הרי ודאי שיעור מועט מאד וא"כ הרי גם תקיעה האחרונה לשביתה ג"כ בודאי היתה קודם שקה"ח וכתב רש"י שהוא כדי להוסיף מחול על הקדש, לכן נראה ודאי דגם דעת רבינו הוא כדעת הרי"ף רבו וכדעת כל הראשונים דתוספת שבת הוא ג"כ דאורייתא, ואי"ה בה' שביתות עשור ארחיב הדבור בזה

ומ"ש הכ"מ דאם דבר תורה אין תוס' גם מדרבנן אין תוס', לאו מלתא דפסיקא הוא, דבאמת תר"י בברכות הביא בשם הר"י דאורלינוש (הביאו המחה"ש בסימן רס"ז) דס"ל דמדאורייתא אין תוס' אבל מדרבנן יש תוספת לשבת ע"ש, וי"ל דכוונת הכ"מ הוא רק דלרבינו הוא דצ"ל הכי, דאל"כ היה לו לכתוב זה מפורש, ובודאי הכי הוא דלרבינו ודאי התוספת דאורייתא הוא כמו להרי"ף ולא דרבנן וככל מ"ש כנלע"ד ודו"ק

הלכה ד משתשקע החמה עד שיראו שלש כוכבים בינונים הוא הזמן הנקרא בה"ש

עיין לח"מ שכתב בטעם דברי ר"ת ז"ל שהביא ה"ה הוא מפני שהוא ז"ל סובר כסברת חכמי ישראל שגלגל קבוע ומזל חוזר ר"ל שגלגל השמש לעולם הוא קבוע אבל המזל שהוא גוף השמש הולך ממזרח למערב ואח"כ בלילה ינקב הרקיע ועולה למעלה כו' אבל קשה שהרי כבר אמרו בגמרא פסחים דצ"ד ב' שבדבר זה נצחו חכמי יון לחכמי ישראל והוא סברא בדוקה וחכמי ישראל עצמן חזרו וקבעו דינים על סברת חכמי יון שאמרו בלינת המים בפסח שהמים מתחממים מפני שהשמש הולך למטה מן הארץ כו', וא"כ איך קבע כסברא הזאת ר"ת ז"ל כו' עכ"ל

והנה כל דבריו הוא שלא בהשגחה, דמה שתלה הא דגלגל קבוע ומזל חוזר בהא דהשמש הולכת בלילה הרקיע, לאו הכי הוא כלל דלא תלו זב"ז כלל אלא סברות חלוקות, גם מה שאמר דבדבר זה נצחו חכמי יון לחכמי ישראל, ג"כ ליתא אלא הן שתי מחלוקת, ורק בהא דהחמה הולכת בלילה למטה מן הקרקע הודו להן חכמי ישראל אבל לא בהא דגלגל חוזר ומזלות קבועין, כי כן הוא מבואר בגמרא שם, ת"ר חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי א"ה אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועים, אמר רבי תשובה לדבריהם מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון, חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי א"ה אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע, אמר רבי ונראין דבריהם מדברינו שביום מעיינות צוננים ובלילה רותחין ע"כ, הרי מפורש דשתי מחלוקת הן, ובראשונה הכריע רבי כדברי חכמי ישראל, ורק בשניה הכריע כדבריהן, גם מה שהבין דהא דגלגל קבוע ומזל חוזר קאי על השמש, ג"כ לאו הכי הוא, דקאי רק על י"ב המזלות שהם בגלגל השמיני שהם טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד, אבל השמש הוא משבעה כוכבי לכת והוא גלגל הרביעי ממטה למעלה, ועיין בדברי רבינו בפ"ג מה' יסודי התורה בזה, גם מה שהבין דמזלות חוזרין הוא שהם מקיפים כל העולם, ג"כ ליתא וכמו שפירש"י בגמרא שם וז"ל, גלגל קבוע כו' אבל המזלות מהלכים סביב הילוך מועט ואין מקיפין את הגלגל אלא כל מזל משמש את החמה ונד ממקומו ומוליכו עד חבירו וחוזר למקומו לפיכך אין עגלה נראית בדרום ולא עקרב בצפון שהרי אין מקיפין אלא מהלכין הלוך מועט וחוזרין עכ"ל (ודע דדברי רש"י שם בד"ה לא מצינו אינם מובנים לכאורה שכתב דגלגל המזלות נתון ברקיע חציו למטה מן הרקיע וחציו למעלה מן הרקיע כו', והוא תימא והרי הוא מקיף את כל העולם, וכן כתב רש"י בר"ה דף י"א ע"ב דחציו הוא למטה מן הקרקע וחציו למעלה מן הקרקע ע"ש, ואולי י"ל דגם הכא ה"ק חציו למעלה מן הרקיע ר"ל מן הרקיע שתחת הקרקע, וחציו למעלה מן הרקיע שע"ג הקרקע וד"ל)

אמנם בעיקר קושיית הלח"מ נראה ג"כ לע"ד דלא ק"מ, דודאי ר"ת כי אמר בלשונו שבשקיעתה מהלכת אחורי כפה ונכנסת לתוך עובי הרקיע, הוא רק לסברת חכמי ישראל, אבל מ"מ אין מזה שום נ"מ במידי, דגם לסברת חכמי א"ה ג"כ ע"כ מוכרח לומר הכי שהחמה בשקיעתה היא יורדת בצדי הקרקע מתחלתה לרדת תחת הקרקע ושוהה בהלוכה זה יותר מג' מילין עד אשר תרד ותבוא למטה מן הקרקע ואז הוא זמן בין השמשות, וגם לדבריהם יהיו ראיות ר' יהודה מכרחת כדאמר בגמרא שם דף צ"ד תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות ומע"ה עד הנץ החמה ארבעת מילין משקה"ח ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עובי' של הקרקע אחד מעשרה ביום, אלא דר"י עצמו שעומד בשיטת חכמי ישראל אמר בלשונו, נמצא עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, ועל לשונו הוא שקבע ר"ת דבריו לשיטתו, אבל לסברת חכמי א"ה יהיה ראיה זו עצמה על עובי הקרקע ואין בזה שום חילוק לענין דינא כלל

עוד הקשה הלח"מ דלמה לא הזכיר רבינו בכאן מה שאמרו בגמ' כוכב א' יום ב' בה"ש ג' לילה כו', נלע"ד דג"כ לא ק"מ, דהרי הא דכוכב אחד יום הוא לאחר תחלת שקיעה, ורבינו הלא הצריך להדליק הנרות ולשבות עוד מבעוד יום קודם שקיעת החמה בעוד השמש על הארץ וכמ"ש לעיל בדבור הקודם וכדברי רבא דאמר אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשמשא בריש דיקלא אתלו שרגא, ואיך יסתור דברי עצמו ויאמר כוכב אחד יום, דזה לא נאמר אלא מעיקר הדין אבל לא לדידן דלא בקיאינן בשיעורין כנלע"ד ודו"ק

הלכה ח שמן שמדליקין בו לשבת צריך שיהא נמשך אחר הפתילה אבל שמנין שאין נמשכין אחר הפתילה כגון זפת ושעוה כו' אין מדליקין בהן

עיין מ"מ שהביא לדברי הש"ס שאמרו שעוה אצטריך ליה מהו דתימא לפתילה נמי לא קמ"ל, ופירשו בתשובת הגאונים ז"ל קמ"ל לפתילה מותרת שעוה להדליק בה אבל במקום שמן לא ומתוך פי' זה אסרו נרות ארוכים משל שעוה כו' וזה דעת רבינו כו' ומתוך כך לא הביא היתר שעוה לעשותה פתילות כיון שלא נזכר פסולה בפתילות פשוט הוא שמותר עכ"ל, נלע"ד דלשון ומתו"ך כ"ך ט"ס הוא וצ"ל ומ"מ לא הביא היתר שעוה כו', ור"ל דמתחלה כתב דזה דעת רבינו דרק במקום שמן הוא דאסרו שעוה אבל לא לפתילה וכדדייק רבינו בלשונו ואמר "אבל שמנין שאין נמשכין אחר הפתילה כגון זפת ושעוה", והאי "שמנין" הלא מיותר הוא דהרי איירי בשמן ולמה הוצרך לחזור ולכופלו אלא לדיוקא הוא דכתבי' דרק לשמנין הוא דאסרום אבל לפתילות מותרין, וע"ז אמר ומ"מ לא הביא היתר שעוה לעשותה פתילות מפורש, ואמר שלא הוצרך לזה דכיון שלא זכרו בפסול פתילות פשוט הוא שמותר ולכן סגי רק ברמז דיתור לשון "שמנין" דאמר, ולפ"ז אין עוד מקום כלל לדברי הכ"מ שאמר על דברי המ"מ הללו ואני איני רואה שום הכרע בדברי רבינו דאי משום שלא כתב דין זה דנרות של שעוה להיתירא כו', שהשיא דברי המ"מ לכוונה אחרת, ולע"ד הוא פשוט כמ"ש, ובודאי שפיר יש הכרע בדברי רבינו וד"ל

והנה כתב עוד המ"מ, וז"ל ויש תימא בדבר היאך תעשה פתילה משעוה ואפשר שהיו יודעין בה הם איזה אימון ועושין ממנה פתילה עכ"ל, ולע"ד הוא פשוט שהיו כורכין שעוה סביב פתילה של פשתן כדי שיתקשה הפתילה והיו עושין ממנה נר דקה של שעוה והיו מעמידין אותו בהשמן והשמן היה נמשך אחר הפתילה היטב אף שהשעוה היה מפסיק ביניהם, ולפ"ז נראה שאין צורך עוד למ"ש המ"מ מתחלה דמה שלא הביא