זיו המשנה חלק א ח

מרכבה כל עולם התיקון לאחר שנעשה המתקלא הוא עולם האצילות בעשר ספירות שהן חמש פרצופים שנתרכבו זב"ז ונתכללו יחד כל המדות זב"ז, והרי גם רבינו כלל כל דבריהם בדברים הקצרים הללו וכן בכל דבריו שבשני פרקים אלו דיבר בזה באמיתת מציאותו ואחדותו מעילת העילות ושם הוי' ב"ה עד סוף כל העשר ספירות שהוא הוא יסוד היסודות ועמוד החכמות. ובודאי הוא בלא שום ספק שכוון בזה לכל דברי המקובלים ע"ה אשר הוא הי' ג"כ מהם וכמ"ש, ואין בין דברי רבינו לדברי המקובלים אלא ענין מעשה בראשית לבד שרבינו פירשו על עולם הגלגלים והמזלות וד' יסודות ארמ"ע וצורת נפש האדם, והם פרשוהו על עולם התוהו עד לא הוה מתקלא אלא הי' עולם הנקודים לבד והספירות היו רק קוים קוים זה תחת זה בלא הרכבה זב"ז, ולפי דעת רבינו בודאי נכלל גם זה במעשה מרכבה, כי כן הוא מעשה כל המורכבין מתרכבין ומתכללין זב"ז מינים פרודות וחלוקות מתחלתן ולבסוף הוא דנעשין אחד ע"י הרכבתן זב"ז, וא"כ הכל נקרא מעשה מרכבה, ולכן לא נשאר לרבינו לפרש עוד מעשה בראשית, אלא מעשה בראשית של ברואים התחתונים בעולם העשיה שהם המזלות והגלגלים וד' יסודות וצורת נפש האדם שגם הם הם דברים עמוקים והטעיות מצויים בהם ולכן שפיר אמרו אין דורשין במעשה בראשית בשנים, ות"ל כי עלה בידינו להצדיק את הצדיק דמעיקרא בטוב טעם ודעת בסיעד"ש וד"ל

הלכה י מהו זה שביקש משה רבינו להשיג כשאמר הראני נא את כבודך, ביקש לידע אמיתת המצאו של הקב"ה עד שיהיה ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו כו', והשיבו ברוך הוא שאין כח הדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש להשיג אמיתת דבר זה על בוריו, והודיעו ברוך הוא מה שלא ידע אדם לפניו ולא ידע לאחריו עד שהשיג מאמיתת המצאו דבר שנפרד הקב"ה בדעתו משאר הנמצאים, כמו שיפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר גופי האנשים, ועל דבר זה רמז הכתוב ואמר וראית את אחורי ופני לא יראו

ובהשגות (הביאו הכ"מ והמ"ע) א"א אין דעתי מיושבת על זה שהרי ראה בסיני במ' יום של לוחות מה שלא ראה נביא מעולם, עד שקנאו המלאכים בו ובקשו לדוחפו עד שאחז בכסא ומה הוצרך עוד, ועוד אם זאת היתה בקשתו מה צורך היה בתשובה לומר וחנותי את אשר אחון וכו', ופנים ואחור סוד גדול הוא ואין ראוי לגלותו לכל אדם ואולי בעל הדברים הזה לא ידעהו עכ"ל, ועיין כ"מ ומ"ע שדחקו עצמן בזה

ולעד"נ דודאי גם רבינו ידע מסוד פנים ואחור ואותו הוא שכתב בכאן ולא גלהו לכל אדם אלא רמזו בהמשל הנמרץ שכתב שראה אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו והוא הוא סוד פנים ואחור וידע אותו ככל המקובלים הראשונים והאחרונים, ובזה מסולק כל ההשגות והקושיות על דברי רבינו ברויחא ובפשיטות מאד

והנה סוד פנים ואחור יש בו כמה פנים, אמנם פן אחד הוא זה כפי המבואר במקובלים והוא היותר פשוט וקרוב אל השכל, כי הנה כל הקרוב קרוב יותר אל המאציל נקרא פנים, וכל הרחוק רחוק יותר נקרא אחור, והוא מובן בשכל ג"כ כי כל הקרוב ביותר ניכר עליו זוהר עצמיות פני המאציל ביותר מעל הרחוק, ולכן כמה פנים לפנים הנראים וכמה אחורים לאחורים הנראים, כי כל העולמות כולן מלמטה למעלה עשיה יצירה בריאה אצילות וכל העולמות שלמעלה מאצילות עד עולם המלבוש שהוא הנאצל הראשון ונקרא אדם דאצילות כולם יש להם שתי בחינות אלו, נגד מה שרחוק מהם נקראו פנים ונגד מה שקרוב מהם נקראו אחור, וכן כל עולם ועולם בפני עצמו, הצד הפונה למעלה נקרא פנים והצד הפונה למטה נקרא אחור, וכן הצד העליון עצמו, נגד המאציל עצמו נקרא אחור ונגד הנאצלים שלמטה ממנו נקרא פנים, ומשה רבינו ע"ה השיג כל העולמות הנאצלים מאתו ית', כל עולמות עיב"א וכל הספירות וכל מה שלמעלה מהם עד עולם המלבוש שהוא רל"א שערים של א"ב שהוא שורש התורה מצד הנאצלים לבד, כי גם עולם המלבוש שהוא אדם דאצילות לגבי המאציל אין סוף נקרא אחור, והוא סוד וראית את אחורי דייקא, היינו גם מה שהוא אחור לגבי עצם אין סוף ב"ה שהוא הנאצל הראשון, וכ"ש כל האחורים שלמטה ממנו, אמנם מצד המאציל ב"ה שהוא משלח פארותיו לכל העולמות זוהר עצמותו ית' גם לכל הספירות שבאצילות זה לא השיג שהוא סוד הפנים ממש של המאציל ב"ה וזהו סוד ופני לא יראו פני ממש בכל מקום שהוא, ועל זה הוא דאמרו (נדרים דף ל"ח) חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר חד, ופירש הר"ן שם דהאי אחד הוא ידיעת ה' על אמיתתו כדכתיב ותחסרהו מעט מאלהים עכ"ל, והיינו אמיתת עצמותו ית' זה לא השיג גם למטה בספירת בינה, כי גם הוא בכלל ופני לא יראו, אבל מצד הנאצלים השיג על בוריו ונחקק בלבו כאלו ראה הכל בעיניו אפילו אדם דאצילות שהוא הנאצל הראשון מאור אין סוף שהוא נשמה לכל האצילות וכ"ש הגוף שהוא עולם האצילות וכ"ש מלבושיו שהם עולמות בי"ע, וכמ"ש בספר הקדוש עץ חיים היכל א' שער ב' פ"ג דף יו"ד ע"ד וז"ל, כלל העולה כי אין סוף הוא נשמה לנשמה והאציל אדם א' הכולל כל העולמות כולם שבחינת עצמות שבו שהם בחינת נ"ר נח"י נקרא א"ק ובחינת הגוף שבו הוא עולם האצילות ובחינת המלבושים הם ג' עולמות בי"ע שאמנם רק עולם אחד לבדו והוא לבוש האצילות כולו שבין שלשתן אינם רק דוגמת י"ס דאצילות הנקרא גוף כו', וכן על דרך זה באדם קדמון שנעשה בחינת גוף אל אין סוף העליון אור אין סוף מתגלה בו אך לא במלבוש האין סוף העליון שהם י"ס דאצילות כי הא"ס הנגלה בי"ס דאצילות הוא ע"י א"ק כו' עכ"ל ע"ש, נמצא דבי"ע הם מלבוש האצילות ואצילות הוא גוף לנגדם ולנגד א"ק אבל לנגד א"ס האצילות הוא לבוש והא"ק הוא גוף לגבי א"ס ונשמה לגבי אצילות, ומשה רבינו ע"ה השיג כל האחורים גם מה שהוא אחור לגבי א"ס שהוא גוף לגבי' וכ"ש עיקר הגוף שהוא עולם האצילות וכ"ש המלבושים העיקרים שהם בי"ע, אבל עצמותו ית' לא השיגו גם בעולם האצילות וככל הנ"ל

ובזה יבואר דברי הש"ס (ברכות דף ז') הודיעני נא את דרכיך אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו יש רשע ורע לו, ואמר ר"מ שם שזה לא נתנו לו שנאמר וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו הגון, ואמר שם דר"מ פליג בזה על ר' יוחנן משום ר' יוסי דאמר דגם זה נתן לו עי"ש, וזה אינו מובן כלל דהרי האי וחנותי נאמר לתשובה רק על ויאמר הראני נא את כבודך, ור' יוסי הלא אמר דבריו רק על הודיעני נא את דרכיך הכתוב שם מקודם, אבל נראה דפליגי רק בזה דלר' יוסי ביקש זה מפני מה יש צדיק וטוב לו כו' רק בבקשתו הראשונה הודיעני נא את דרכיך שהוא דרכי השגחתך ואז השיבו ע"ז הא בצדיק גמור כו' כדאמר שם ואח"כ הוא דשאל עוד הראני נא את כבודך לידע אמיתת עצמותך וע"ז הוא דאמר לו אני אעביר כל טובי על פניך הם כל העולמות הנאצלים לבד, וקראתי בשם ה' לפניך ללמדך סדר תפלה וסדר בקשת רחמים שארחם על כולן, וחנותי את אשר אחון בעת שיהי' עת רצון כדפירש"י שם וז"ל אותן פעמים שארצה לחון, ורחמתי, עת שאחפוץ לרחם עכ"ל עי"ש, עוד נוכל לפרש וחנותי את אשר אחון את מי שארצה לחון, ורחמתי את מי שארצה לרחם, כמו במרגלים שהתפלל משה עליהן והזכיר גם מדותיו ית' בתפלתו ולא הועיל תפלתו אלא מחצה לבניהם לבד אבל לכל דור המדבר שיצאו ממצרים לא הועיל, אבל לענין שתכיר עצמותי לא תוכל לראות את פני, זהו דעת ר' יוחנן משום ר' יוסי בפירוש הכתובים אבל ר"מ פליג וס"ל דשאלה זו מפני מה יש צדיק וטוב לו כו' כוון משה רק בשאלתו הראני נא