זיו המשנה חלק א ז

להעולמות. ולזה נאמר כי יד על כס י'. ואמרו אין השם שלם כו' עד שימחה שמו של עמלק. כי בזמן הגלות בעו"ה הצנורות מפורדין כביכל ואין השפע יורדות ברוב ברכה עד שימחה שמו של עמלק ואז יתאחדו הצנורות כאחד והשפע תרד במישור אלינו בלא הפסק ונהי' ממולאים בברכת ה' ית' בריבוי שפע וברכה כיד מלכות ועל זה נאמר ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד. כי בזמן שגבר עמלק ומלאה צור משפע השר שלו וירושלים חרבה הרי הוא אומר אי' אלהיך יבא ויושיעך והוא מתפאר כי גבר מלכא עילאה על מלכא תתאה. אבל כאשר יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. והאלילים כליל יחלוף ביום ההוא יהי' ה' אחד בפי כל כי כולם יודו ויעידו כי אין זולתו ית'. ושמו אחד כי כל הד' אותיות שבשמו ית' יתאחדו כאחד ויהיו כאות אחד ממש והשפע ברכה תרד אלינו ממקור העליון דרך שם הוי' ית' כמצינור אחד ולא יופסק עוד לעולמים. אבל מצד עצמו הוא אחד ממש גם בזה"ז ולכן כתיב בי' זה שמי לעולם. ואמרו לא כשהוא נכתב הוא נקרא כי נכתב הוי' ונקרא אד'. כי א"א לקוראו כלל בחילוק אותיות על כי הוא אחד ממש. ולא הי' נקרא בכתיבתו אלא במקדש ראשון בברכת כהנים וכה"ג ביום הכפורים דשם הי' השכינה שורה עליהם בעת ההיא ביותר ורה"ק הי' חופף עליהם למרבה והיו יכולים לכוון לאחרו אף בקריאתו בחילוק אותיות מה שאין כח זה לשם נברא במקום אחר ובזמן אחר. ורק לעתיד אי"ה כאשר יתגלה כבוד מלכותו עלינו לעיני כל חי וישפוך רוחו ית' על כל בשר אז יהי' נקרא ככתיבתו בפי כל. כי אז כולנו מגדולים ועד קטנים נדע לייחדו ביחוד גמור כאלו הוא אות אחד ממש. ונוכל לכוון עוד כוונה שני' באמרו ה' אחד ושמו אחד כי אז הוי' בד' אותיותיו יהי' אחד ממש כמו אות אחד כהנ"ל. ושמו. אשר אנו קוראין אותו היום בשם אד' אחד שיתאחד אד' שהוא שם השכינה הקדושה בהוי' כאחד והוא יחוד קב"ה, ושכינתי' אחד ממש ויחאחדו אותיות אד' באותיות הוי' ויהי' אז שם אחד בשמונה אותיות ויהי' בנו כח לקראו כמו באות אחד ממש וד"ל

ולכן נקרא שם זה שם העצם לומר שאינו תואר לספירות כשארי השמות וגם אינו שם פרטי לכל ספירה וספירה בפ"ע. אף כי באמת יש לכל ספירה וספירה שם הוי' אלא שהם חלוקים בנקודותיהם כידוע. אלא הוא שם העצם של כל הספירות כולן ביחד לאמיתת אחדותן וייחודם. ולכן נקרא ג"כ בשם. שם המפורש. להורות כי בו מפורש גדולת יוצר בראשית ואחדותו האמתית עד שאין לו חילוק בקריאה אף באותיות. ולכן שפיר נוכל לכנות לשם הוי' ב"ה ג"כ בשם יסוד היסודות כי הוא יסוד אחד לכל היסודות כולן עליונים ותחתונים. אלא שיש יסוד ליסוד עילת העילות ית'

ועוד יותר כי שם הוי' בעצמו שבכתיבתו הוא חלוק בד' אותיות ג"כ הנה שם י' ה' שהוא ב' אותיות ראשונות יסוד לב' אותיות אחרונות שבשם שהוא ו' ה'. כי ב' אותיות י' ה' שהם אבא ואמא שהם חכמה ובינה הוא יסוד לכל הבנים שהם ז' ספירות הבנין שהם יסודות לכל היסודות. ולכן הוי שם י' שם בפ"ע. וגם בזה"ז אשר ח"ו אין השם שלם מ"מ שם י' הוא שלם כדכתיב כי יד על כס י'. וגם רשאין אנו לקוראו ככתיבתו גם בזה"ז בשתי אותיותיו על גודל יחודו ואחדותו גם בזה"ז והוא יסוד לב' אותיות האחרונות שכל השבע ספירות כלולין בהן. והקריאה בו מורה על היחוד היותר שלם שא"א להפרידו ח"ו בשום אופן בכל מקום ובכל זמן

וזה הוא שכוון רבינו בפתיחת ספרו באמרו "יסוד היסודות", ורמז בו שם י' ה' לומר ששם זה בשתי אותיותיו הוא יסוד היסודות של שתי אותיות אחרונות. ובכל ארבע התיבות. יסוד היסודות ועמוד החכמות. רמז שם כולו של ארבע אותיות לומר שגם י' ה' הוא יסוד היסודות של שתי אותיות האחרונות. והשם כולו של ארבע אותיות הוא יסוד לכל היסודות כולן העליונים והתחתונים לאמיתת יחודו ואחדותו ית' וככל הנ"ל

אמנם בשתי אותיות אחרונות שבשם אמר בלשונו "ועמוד החכמות", כי כן היא התורה הקדושה שהיא חכמת אלהים חי, הוא וחכמתו אחד הוא ממש. ולא כחכם אנושי שקיבל חכמתו מאחר ונקרא חכם רק על שם חכמתו שהוא וחכמתו הם נפרדים. אבל הוא ית' חכמתו מעצמותו הוא. והוא וחכמתו הכל אחד

ולכן שורש התורה היא בעולם המלבוש הרבה עולמות קודם לאצילות קדשו ית', אשר ע"ז נאמר ה' קנני ראשית דרכו. ובעשרת הדברות יש תר"ך אותיות נגד תר"ך נצוצי אור שבכתר עליון. וע"ז נאמר קדם מפעליו מאז ואמרה התוה"ק בי נסתכל הקב"ה וברא את העולם. וגוף תורה שבכתב היא ספירת תפארת שהוא ו' שבשם. וגוף תורה שבע"פ היא ספירת מלכות ה' אחרונה שבשם ונקרא ו' בשם תורה שבכתב על כי הוא נכתב ולא נקרא. וה' נקרא תורה שבע"פ על כי היא נקראת פי ה'. ולכן כיון שהתורה שבכתב ושבע"פ כלולין בשתי אותיות האחרונות הללו שהם יסודות לכל היסודות כולן. לכן כלולין בתורה שבכתב ושבע"פ כל החכמות כולן

וזהו שאמר רבינו. "ועמוד החכמות". בשתי אותיות אלו ו' ה' כי שתי אותיות אלו הוא עמוד לכל החכמות כולן. ולא אמר ועמודי החכמות אלא ועמוד החכמות בלשון יחיד להורות על אחדותן של שתי אותיות אלו ג"כ מצד עצמן. ועל אחדותן של שתי התורות תורה שבכתב ושבע"פ כי הכל אחד הוא והוא עמוד אחד לכל החכמות כולן. ובכל ד' אותיות הוי' ב"ה אמר ד' תיבות אלו כאחד "יסוד היסודות ועמוד החכמות". להורות שאף אם עיקר יסוד היסודות הוא שתי אותיות ראשונות ועיקר עמוד החכמות הוא שתי אותיות אחרונות שבשם. עכ"ז כל הד' אותיות אלו הם כאות אחד ממש וכולו הוא יסוד היסודות ועמוד החכמות. כי כל הד' אותיות אלו כלולים זב"ז וזב"ז. שתי אותיות ראשונות בשתי אותיות אחרונות. ושתי אותיות אחרונות בשתי אותיות ראשונות וכאלו כולו הוא אות אחד לבד. גם אמר. יסוד. באות היוד, ויסודות. באות ה'. להורות עוד על אחדות היותר שלם. כי "היוד" שהוא חכמה הוא יסוד "ההא" שהיא בינה הכלולה מיסודות שהיא אם הבנים וכל שבע בניה כלולים בה. ואמר "ועמוד". באות "הואו". והחכמות. באות "ההא". על כי "הואו" שהוא תורה שבכתב הוא העמוד ל"ההא" שהיא תורה שבע"פ כי אין לך דבר בתורה שבע"פ שאינו מרומז בתורה שבכתב

והדר אמר עוד רבינו שתכלית האחדות הגמור הוא שיסוד היסוד ועמוד העמוד הוא. "לידע שיש שם מצוי ראשון". והוא עילת העילות. "והוא ממציא כל נמצא". בכ"ב אותיות התורה שבא"ב שברל"א שערים שבעולם המלבוש, "וכל הנמצאים משמים וארץ", הם כל הד' עולמות אצילה בריאה יצירה עשיה, "ומה שביניהם" הם הד' יסודות אש מים רוח עפר, וכל הבריות שבאויר בין השמים ובין הארץ, "לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו", שכולם הם עדים על מציאותו ית', ודוק

זה הוא מה שעלה בידי לכוון בדעת רבינו באלו המלות ולשונו הזך והקצר. לידע ולהודיע שאין דבר נעלם מרבינו וכי במלות קצרות כלל ענינים גדולים ורמים וצפונים ממעשה בראשית וממעשה מרכבה כי בא בסודם וכל רז לא אנס לי', והי' כאחד מהמקובלים הגדולים הראשונים. וכאשר אבאר אי"ה בה' תפלה פ"ה כי גם שם ובפ"ד מה' תפלין ובפ"ב מה' עבודת יוה"כ ה"ו כוון לחכמת האמת ע"ש, אלא שמגודל חסידותו וצניעותו חתם אותם באלף עיזקאין ורמז אותם רק במלה אחת או שתים

ועתה לפ"ז הלא תראה כי אין תימה עוד על רבינו במה שקרא לשני פרקים אלו הראשונים בשם מעשה מרכבה כאשר תמהו עליו הריטב"א והר"ן ז"ל הביאם הכ"מ בסוף פ' ד', כי בודאי גם לפי דעת המקובלים האחרונים הן הן מעשה