זיו המשנה חלק א ו

בעזרת ה' יתברך ויתעלה, החונן לאדם תבונה ודעת, אתחיל בביאור ספר המדע. הלכות יסודי התורה פרק ראשון יסוד היסודות ועמוד החכמות

הנה כל העולמות כולן יש להם ד' יסודות שרשים. כל נבראי מטה הם כלולים בד' יסודות. דומם. צומח. חי. מדבר וכולם כלולים זה בזה. כי בדומם שהיא הארץ יש ג"כ כח הצמיחה שהאבנים גדולים וצומחים ומצמחת לכל צמח מכחה. ויש בה כח החי ג"כ וגם כח המדבר והם אבני השדה שחיים ע"י טבורם מהארץ ויש להם קול כלכל מדבר. וגם להארץ עצמה יש לה פה וכח הבליעה וקול כדכתיב ותפתח הארץ את פיה ותבלע וגו' וכל ישראל נסו לקולם. וגם כל החי נקראו בשם גדולי קרקע, הצומח ג"כ כלול מדומם ומחי ומדבר והם שיחת דקלים וכן החי יש להם כח הדומם והצומח והמדבר והם שיחת חיות ובהמות ועופות. וכן המדבר כלול מכולם וד' יסודות אלו הם סוגים כוללים. ויש להם גם כן ד' יסודות מאוחדים ביותר והם. אש. מים. רוח. עפר. ואעפ"כ ארמ"ע שאצלינו גם הם כלולים זב"ז. האש כלול גם ממים כאשר נראה מהזיעה והרטיבות הנעשה מהחום והעשן. וכלול בו גם רוח כי דרכו לעוף למעלה ולכל רוח. וכלול גם מעפר כי דרכו לירד גם למטה. וכן במים יש אש כידוע שמוציאין אש גם מן המים כשהם נתונים בצלוחית לבנה נגד השמש כדפירש"י ביצה דף ל"ג בד"ה מן המים. ובספר חכמוני שעל ספר יצירה, וכן יש בה רוח כאשר נראה מגלי הים ונהרות השוטפים בחוזק. וכן עפר אנו רואין בעין שנשאר תמיד בקרקעית הכלי. וכן הרוח יש בו חמימות מכח האש. ורטיבות מכח המים. וכבדות מכח העפר. וכן בעפר יש בו חמימות רב מכח האש. ורטיבות מכח המים. ורעידת הארץ וכן כח הצמיחה מכח הרוח. והאדם כלול ג"כ מד' יסודות אלו. מרה אדומה. כנגד אש. מרה שחורה. כנגד עפר. דם כנגד רוח. לחה. כנגד מים. וכן ארבע תקופות השנה. תקופת ניסן היא חמה ולחה נגד רוח. תקופת תמוז חמה ויבשה כנגד אש. תקופת תשרי קרה ויבשה כנגד עפר. תקופת טבת קרה ולחה כנגד מים. כן הם י"ב מזלות טשת"ס אבמ"ע קגד"ד. טלה. אש. שור. עפר. תאומים. רוח. סרטן. מים. וכן ארי'. אש. בתולה. עפר. מאזנים. רוח. עקרב. מים. וכן קשת. אש. גדי. עפר. דלי. רוח. דגים. מים. נמצא. טא"ק. אש. שב"ג. עפר. תמ"ד. רוח. סע"ד. מים (כן איתא בספר רזיאל). כל אלו היסודות הם יסודות אלו לאלו וכולם כלולים זב"ז. וכולם הם בעולם העשיה. כל היסודות הללו יש להם ד' יסודות רוחנים מאוחדים ביותר למעלה מהם בעולם היצירה. ראשונה ד' מחנות שכינה והמה השרפים העומדים ממעל לו המקדישים שמו בכל יום בשלש קדושות מיכאל וגבריאל ורפאל ואוריאל. מיכאל מימין יסוד ליסוד המים. גבריאל משמאל יסוד ליסוד האש. רפאל למזרח יסוד ליסוד הרוח אוריאל למערב יסוד ליסוד העפר. (כן הוא במדרש רבה בס' במדבר. אבל בזה"ק ס' במדבר איתא דאוריאל למזרח ורפאל למערב. וכן משמע בגמ' יומא דף ל"ז שאמר דג' מלאכים שבאו אצל אברהם מיכאל, באמצע גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו. הרי דרפאל קטן מגבריאל וד"ל). הם שרי מעלה הממונים על כמה ריבא רבבות מחנות מלאכים אשר בדגלם. למעלה מהם ד' יסודות יותר מאוחדים אשר המה יסודות להם הם ד' אופנים אשר המה אופן בתוך אופן להורות על אחדותם וכללותם זב"ז ביותר. למעלה מהם ד' יסודות יותר מאוחדים המה ד' חיות הקודש. ארי'. שור. נשר. אדם. ארי'. מימין יסוד ליסוד המים. שור. משמאל יסוד ליסוד האש. נשר. מלפניו יסוד ליסוד הרוח. אדם. מלאחריו יסוד ליסוד העפר. וכל אחת יש לה ארבעה פנים הללו. להורות על אחדותם זב"ז ביותר. ורוח החי' באופנים. להורות כי המה יסודות להם ומאוחדים יותר מהם. כל היסודות הללו המה ביצירה. גם יסודות הללו יש להם ד' יסודות גבוה מהם יותר מאוחדים בבריאה. נשמות הצדיקים. וצרור החיים. וכסא כבודו ית'. והאדם היושב על הכסא ית' למעלה מכולם. כדאמרי נשמות של צדיקים גנוזות תחת כה"כ. וכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' א'. וכולם יסודות זל"ז עד שהאדם היושב על הכסא הוא יסוד כולם. והיא השכינה הקדושה המתדמה לנביאים בדמות אשר יהי' ביכלתם להשיגו. ולכל אלו ג"כ ד' יסודות עליונות באצילות קדשו ית' יותר מאוחדים. והם עשר ספירותיו ית' הכלולים בד' מדות. חסד. דין. רחמים. ומדה אחת הכוללת את כולם. חסד מימין מצד המים. דין משמאל מצד האש. רחמים למזרח מצד הרוח. מדה הכוללת למערב מצד העפר. ולהם עוד ד' יסודות יותר מאוחדים. ד' הפרצופים. אבא. ואמא. בן. ובת. אבא. הוא יסוד לכל החסדים מצד המים. אמא. הוא יסוד לכל הדינין מצד האש בן. הוא יסוד לקו הרחמים מצד הרוח. בת הכוללת את כולם מצד העפר. וגם כולם הן הפרצופים והן הספירות כולם כלולים ומאוחדים זב"ז ביותר כידוע

אמנם גם להם ד' יסודות יותר מאוחדים והם ד' אותיות הוי' ב"ה. היו"ד הוא יסוד לאבא שהוא חכמה. ה' היא יסוד לאמא שהיא בינה. ו' הוא יסוד לבן ולששה ספירות גג"ת נה"י. ה' האחרון הוא יסוד לבת והיא מלכות. וממנו ולמעלה אין עוד אלא יסוד אחד מאוחד בתכלית האחדות. הוא פרצוף אריך הוא ספירות כתר שאין לו אות בשמו ית' כי הוא אינו נתפס בשם כלל. והוא מרומז רק בקוצו של יוד שבשם. ונקרא ג"כ לפעמים בשם עילת העילות. כי גם עליו נאמר במופלא ממך אל תדרוש. ואין בו חילוקי המדות כלל כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואחד מיוחד בתכלית האחדות. וכ"ש מה שלמעלה וגבוה ממנו. ולכן עלינו לדעת כי עילת העילות ועולם המלבוש ואדם קדמון ועתיקא ואריך הכל אחד הוא בתכלית האחדות והוא יסוד אחד לכל היסודות שבכל העולמות כולם עליונים ותחתונים. ואין ליסוד הזה שום תפיסה בחילוק אותיות מחמת אמתית אחדותו ואף באות אחד אינו נתפס מפשטותו האמתית. ורק כתר לבדו הוא רמוז בקוצו של יוד לבד על שממנו ולמטה הותחל האצילות. ורק מחכמה ולמטה שהותחלו המדות להתאצל קנו להם שם הוי' ב"ה בד' אותיותיו להורות על אחדותם ג"כ שכולם מתאחדים בתיבה אחת ובשם אחד. כי אף שכל ספירה וספירה יש לה שם בפני עצמה. ואף כתר יש לו שם והוא שם אהי'. וחכמה שם י'. ובינה הוי' בנקודת אלהים. וגדולה שם אל. וגבורה שם אלהים ותפארת שם הוי'. ונצח הוי' צבאות. והוד אלהים צבאות. ויסוד אל חי. ומלכות אד'. עכ"ז כולם אינם אלא תארים להבנת הספירה וענינה. וגם שם אהי' הוא תואר רק לכתר שבבינה ולא לעצם ספירת כתר כי היא אין לה שם כלל. אבל היא רמוז' רק בקוצו של יוד. ושם העצם של כל הספירות כולן ביחד הוא רק שם הוי' ב"ה בד' אותיותיו. יוד חכמה. ה' בינה. ו' ששה קצוות גג"ת נה"י. ה' מלכות. וגם אף שהוא חלוק בד' אותיות עכ"ז הוא אחד גמור בתכלית האחדות כאלו הי' רק אות אחד. וחילוק האותיות המה רק צינורות לירידת השפע ממקור העליון