זיו המשנה חלק א סה

אמרו לא יצא וצריך לחזור לראש כן הוא ממש בהמלך המשפט וכדברי רבינו וכדברי התוס' וכדברי הרי"ף והרא"ש והטור והש"ע בסימן תקפ"ב, וזהו דלא כדברי הטור בסימן קי"ח דמסתפק בזה, וכן הרמ"א שם והאחרונים מחלקים בין המלך המשפט להמלך הקדוש, ומשום שמזכיר מלך גם בכל ימות השנה, ומשום שמזכיר גם צדקה עם משפט לא גרע, אבל אנכי כבר כתבתי לעיל פ"ב הלכה י"ח טעם נכון בזה דמה שאנו מזכירין צדקה בהדי משפט הוא מגרעי' ליה טובא וכדאי הוא טעם זה לעכב גם לענין דיעבד, ולכן ודאי העיקר כדברי רבינו וכל סייעתי' דגם בהמלך המשפט לא יצא אם לא אמרו, ולפי מ"ש אדרבא הוא עדיף מהמלך הקדוש, וגם ר"א מודה בו, ומהאי טעמא דכתיבנא, ואולי גם הראב"ד לא אמר אלא בהמלך הקדוש אבל לא בהמלך המשפט והטעמא דכתיבנא

פרק יא הלכה י מי שנכנס להתפלל או לקרות מותר לו לצאת בפתח שכנגדו כו'

עיין כ"מ בהלכה ח' שהביא לדברי הש"ס מגילה דף כ"ט אמר ר' אבוה אם היה שביל מעיקרא מותר א"ר נחמן ב"י הנכנס לבהכ"נ שלא על מנת לעשותו קפנדריא מותר לעשותו קפנדריא, וכתב ולא ידעתי למה השמיט רבינו כלל זה כו' עכ"ל

ונראה לע"ד דרבינו בעצמו רמז לן טעמי' בזה בסדר דבריו, דהלא דין דלא יעשנו קפנדריא כתב רבינו בהלכה ח', ואח"כ בהלכה ט' כתב דין אחר, מי שצריך להכנס לבהכ"נ לקרות תינוק או חברו יכנס ויקרא מעט כדי שלא יכנס בשביל חפציו לבד, והדר בהלכה י' חזר לדין קפנדריא ואמר, מי שנכנס להתפלל או לקרות מותר לו לעשותו קפנדריא, ולכאורה אינו מובן למה הפסיק בדיני קפנדריא והכניס בו דין אחר הנ"ל בה' ט', וכן כתב באמת הכ"מ בהלכה י' וז"ל וצ"ע למה איחר רבינו דין זה ולא כתבי' אצל היה לב"ה שני פתחים עכ"ל

אמנם באמת קושיא חדא מתרצה בחברתה דבזה הוא דהשמיענו דינא וטעמי' כאחד, וכי בכוונה גדולה השמיט דין דאם היה שביל מעיקרא מותר דלאו הלכתא היא כלל, דהרי מהאי דין דה' ט' שאסור לכנוס לבהכ"נ בשביל חפציו לבד, שהוא דברי הברייתא בדף כ"ח ב' שם דאין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ודברי רבא ורבינא ורב אדא בר מתנא שם דאמרו האי דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא משום דשמעתא בעי צילותא, ודברי רב אשי שם שאמר לרב אחא ברי' דרבה כי אצטריך ליה למקרי גברא מבי כנישתא אי צורבא מרבנן הוא לימא הלכתא כו', מכל זה שמעינן דכולהו פליגי על רבי אבוה דאמר אם היה שביל מעיקרא מותר, דסו"ס הרי אסור לכנוס בשביל חפציו לבד, ולדידהו ודאי זהו כל עיקר טעם האיסור דלא יעשנו קפנדריא משום שאסור לכנוס בשביל חפציו לבד, וא"כ אף אם היה שביל מעיקרא מה בכך כיון דסו"ס הוא נכנס בשביל חפציו לבד, וא"כ לפ"ז בודאי גם רנב"י דאמר הנכנס על מנת שלא לעשות קפנדריא מותר לעשות קפנדריא, ולזה דייק בלשונו הנכנס על מנת שלא לעשות קפנדריא, ור"ל שנכנס מפורש רק על מנת להתפלל או לקרות ולא לעשות קפנדריא בשביל חפציו, ולא כאשר העתיק הכ"מ שלא ע"מ לעשותו דמשמע שנכנס סתמא, אלא על מנת שלא לעשותו, והיינו רק להתפלל או לקרות, ותדע דעל דבריו הוא שאמר ואמר ר' חלבו אמר ר"ה הנכנס לבהכ"נ להתפלל מותר לעשותו קפנדריא, ומדאמר ואמר ר' חלבו, משמע להדיא שמביא סייעתא לדבריו מר' חלבו, וקרוב אלי לומר דיותר יש לגרוס דא"ר חלבו, הרי מפורש דשניהם אמרו דבר אחד

ועתה הלא זה הוא דברי רבינו שהשכיל בדבריו להשמיענו דין האיסור לעשותו קפנדריא בהלכה ח', ואמר ביה טעמו שאסור לכנוס בהן אלא לדבר מצוה, והדר אמר בהלכה ט' מיד הדין דמי שצריך להכנס לב"ה לקרות תינוק או חברו יכנס ויקרא מעט, להורות דמזה הוא שהוציא האי טעם דבדין הקודם דאיסור קפנדריא משום דאסור להכנס בהן אלא לדבר מצוה, ואז השמיענו הדין בהלכה י' דהנכנס להתפלל או לקרות הוא דמותר לעשותו קפנדריא אבל בלא"ה אסור אף אם היה שביל מעיקרא דבשביל חפציו לבד אסור בכ"ע לכנוס ודלא כר' אבוה, ובכוונה הוסיף לומר ג"כ או לקרות אף דבדברי ר' חלבו אמר ר"ה לא נזכר אלא להתפלל לבד, כדי להורות לן דע"כ דברי ר"נ בר יצחק דאמר הנכנס ע"מ שלא לעשות קפנדריא בהכי מתפרש שנכנס לדבר מצוה להתפלל או לקרות אבל לא לדבר הרשות וכמ"ש, והוא נכון מאד בסיעד"ש ודו"ק

ואם הי' צריך לרוק ירוק בבית הכנסת. עיין כ"מ שכתב בשם הר"ר מנוח, ההיא דירושלמי דאסור לרוק בב"ה לא פליג אגמרא דידן, דהתם בשעת תפלה דוקא עכ"ל, אבל לעד"ן דמסתימת לשון רבינו נראה דגם בשעת תפלה יכול לרוק דומיא דמקלו ומנעלו ואפונדתו ואבק שעל רגליו, וכן כתב רבינו מפורש לעיל פ"ד הלכה י"א נזדמן לו רוק בתפלתו מבליעו בטליתו או בבגדו ואם היה מצטער בכך זורקו בידו לאחוריו כדי שלא יצטער בתפלה ונמצא טרוד עכ"ל, וגם זה אינו אלא משום הפסק בתפלה אבל במקום דמותר להפסיק ודאי יוכל לרוק להדיא, וכן נראה ודאי מוכרח מן הגמרא, דהרי בברכות דף ס"ב ב' הכי אמר אמר רבא רקיקה בבהכ"נ שריא מידי דהוה אמנעל מה מנעל, בהר הבית אסור בבהכ"נ מותר אף רקיקה בהר הבית הוא דאסור בבהכ"נ שרי ע"כ, והשתא כיון דממנעל יליף לה הרי מנעל גם בשעת תפלה שרי, ואף למאי דפריך ליה ר"פ שם אדיליף ממנעל ליליף מקפנדריא, ואסיק אלא אמר רבא כי ביתו מה ביתו אקפנדריא קפיד אינש ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש אף בבהכ"נ קפנדריא הוא דאסור רקיקה ומנעל שרי ע"כ, ג"כ ע"כ רק אדבריו הראשונים סמיך, דאל"כ אין ביאור לדבריו שאמר כי ביתו, והיכן ילפינן בהכ"נ מבית של חול, אלא ע"כ דה"ק דודאי רקיקה יש לילף ממנעל ולא מקפנדריא, דקפנדריא הוה בזיון טפי בין מרקיקה בין ממנעל, דהרי חזינן דגם בביתו אקפנדריא קפיד אינש, אבל ארקיקה לא קפיד אינש, כמו דלא קפיד אמנעל לכן גם בבהכ"נ יש לדמות רקיקה למנעל ולא לקפנדריא, ולכן הוצרך לומר תרווייהו ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש, לומר דרקיקה דומה הוא למנעל ולא לקפנדריא, ולפ"ז ודאי דכמו דמנעל שרי גם בעת התפלה כן רקיקה שרי גם בעת התפלה, ועוד דאדרבא לצורך תפלה הרי גם קפנדריא שרי וכדאמרו וכתבי' רבינו בריש הלכה זו מי שנכנס להתפלל כו' מותר לו לצאת בפתח שכנגדו, וכ"ש רקיקה, וא"כ לפי דעתו הרי בודאי פליג גמ' דידן על הירושלמי ולזה פסק רבינו כגמ' דידן ודלא כהירושלמי

אלא די"ל דגם כוונת הר"ר מנוח הכי הוא באמרו דהתם בשעת תפלה דוקא, דר"ל משום הפסק בתפלה, אבל במקום דמותר להפסיק גם להירושלמי מותר לרוק וכגמ' דידן, אמנם באמת גם זה אינו ואין צורך לכל זה, דבירושלמי הכי אי' בסוף פ' מי שמתו, דר' חנינא אמר אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו אבל לא רוקק ר' יוחנן אמר אפילו רוקק כדי שיהא כוסו נקי, לפניו אסור לאחריו מותר לימינו אסור לשמאלו מותר, כל עמא מודיי בההין דרקק איצטלין דהוא אסור, וכתבו שם הפ"מ וחרדים שהוא ט"ס בשם הרשב"א והראב"ד וצ"ל דהוא מותר וכגמ' דידן דאמר ג"כ בסוף מי שמתו מבליעו בטליתו ואיצטלין היינו טליתו, וזה הוא דלא כמ"ש הכ"מ בשם הר"ר מנוח לעיל בפ"ד שם שהיה גורס אם טיילו בו אסור, ופירש אם טיילו מדעתו שלא באונס ע"ש אלא הגירסא הוא כמ"ש דרקק איצטלין, ואח"כ אמר הירושלמי ר' יהושע בן לוי אמר הרוקק בבהכ"נ כרוקק בבת עינו, ר' יונה רקק ושייף ע"כ, הרי מפורש דפלוגתא היא בירושלמי דלריב"ל אסור לרוק אף שלא בשעת תפלה דהרי ר' יונה פליג עליה ורקק ושייף, ובשעת תפלה הרי ודאי אסור לשייף ברגלו, אלא ע"כ שלא בשעת תפלה הוא, ופליגי ביה ריב"ל ור' יונה, וגם בשעת התפלה פליגי ביה ר' חנינא ור' יוחנן דלר' חנינא לא היה רוקק רבי בשעת התפלה ולר' יוחנן היה רוקק, ולפניו אסור ורק לאחריו או