זיו המשנה חלק א סד

הרי דאמר מפורש שיאכל מעט ירק תחלה ואח"כ חוזר ואוכל מעט מפרי ולא מירק ומאי קשיא ליה, אמנם מה שאמר בלשונו מפרי ז"ה, כוונתו הוא שיאכל פירות הרבה ולברך על כל אחד ואחד כשאין כולהו לפניו, וכדאמר אח"כ ומונה כל הברכות, והרי זה כאשר היה כופל בלשונו לומר וחוזר ואוכל מפרי זה ומברך כו' והדר חוזר ואוכל מפרי זה ומברך כו' וזה פשוט לע"ד ודו"ק

פרק ח הלכה ט שליח צבור מוציא את אחרים ידי חובתן כו' בד"א כשאינו יודע להתפלל אבל היודע אינו יוצא י"ח אלא בתפלת עצמו, בד"א בשאר ימות השנה חוץ מר"ה ויוה"כ של יובל אבל בשני ימים אלו ש"ץ מוציא את היודע כו' עיין כ"מ שכתב ודע דאסיקנא בגמ' דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי במלאכה ולא דעיר, וכתב הרי"ף ועם שבשדות דאניסי ולא מצו למיתי לבי כנישתא בר"ה ויוה"כ ש"ץ בנמי מוציא י"ח אבל דעיר אין שליח צבור מוציאן י"ח עד דאתו לבי כנישתא ושמעי מש"ץ מתחלה ועד סוף, ויש לתמוה על רבינו למה השמיט חילוק זה, ונ"ל שרבינו מפרש דהא דאמרינן דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות לאו אתפלות דר"ה ויוה"כ אתמר אלא אתפלות שאר השנה הוא דאתמר דיקא נמי דקתני דאניסי במלאכה, ומאחר דבתפלות שאר השנה לא קי"ל כוותי' אלא כחכמים דלא מפלגי בין עם שבשדות לעם שבעיר כדין עשה שלא חילק בכך עכ"ל

ולע"ד אכתי אינו מיושב כל צרכו בזה דהרי את שאינו בקי גם רבנן מודו שהש"ץ מוציא גם בשאר ימות השנה, וא"כ לענין עם שבשדות הרי ודאי דאין לחלק בין בקי לשאינו בקי כיון דאניסי במלאכה, אמנם יש להוסיף עוד על דבריו דרבינו אינו מפרש כפירש הרי"ף גם בזה, דלא שהיה מוציא עם שבשדות לר"ג אף אם לא יבאו כלל לבהכ"נ אלא הוא מפרש כפירוש התוס' דעם שבשדות גם לר"ג אינו מוציאם הש"ץ אלא כשיבאו וישמעו מש"ץ אלא משום דאניסי במלאכה וא"א להם לסדר תפלתם לכן אף הבקי הוא כאינו בקי, ולע"ד גם דעת רש"י הכי הוא כדכתב בלשונו שם בד"ה אבל דעיר לא, משום דלא אניסי ויכולין להסדיר תפלתן עכ"ל, והתוס' שלא כתבו הכי בשם רש"י בודאי לא היה דברי רש"י אלו בגרסתם ע"ש, וא"כ לרבנן דפליגי עליה הרי ס"ל דגם עם שבשדות אינו מוציא אלא שאינו בקי ולא את הבקי

עוד נראה לומר דגם לפירוש הרי"ף, הרי לפ"ז ר"ג ס"ל תרתי א' דמוציא עם שבעיר אף הבקי כשישמע ויכוין לצאת, ב' דעם שבשדות הוא מוציא אף כשלא יבאו כלל לבהכ"נ לשמוע, וא"כ גם החכמים ודאי פליגו עליו בהני תרתי דאין חילוק כלל בין עם שבשדות לעם שבעיר אלא כולם אינם יוצאין אלא כשיבאו לבהכ"נ ואז מוציא הש"ץ לאינו בקי אבל לא להבקי, ותדע מדא"ל ר"ג לחכמים לדבריכם למה ש"ץ יורד לפני התיבה וא"ל להוציא את שאינו בקי, ולא א"ל גם להוציא עם שבשדות, וא"כ כיון דקי"ל כרבנן בתפילות דכל השנה ודאי דקי"ל לגמרי כוותם ושפיר עשה רבינו שלא חילק בזה ודו"ק

פרק הלכה יג עשרה ימים שמר"ה עד יוה"כ טעה וחתם בהם בברכה שלישית האל הקדוש חוזר לראש, טעה וחתם בעשתי עשרה מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר לתחלת הברכה וחותם בה המלך המשפט. ובהשגות יש מי שאומר שאינו חוזר לראש ומ"ש בגמרא לא יצא לומר שלא יצא י"ח ברכה כתיקונה, ומצאנו בענין ק"ש שאמרו הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין, והדבר ידוע שהיו קורין אחר עמוד השחר ובשעת הדחק אדם יוצא בה ומאי לא יצא דקאמרינן אלא שלא יצא כתיקונה וגם זה כמו זה עכ"ל

והנה הרבה הוא תימא דא"כ מאי יאמר הראב"ד במה שאמרו דגם הקורא עם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי מעמד מאחרים, ופירש"י (יומא דף ל"ז ב') מאחרין לקרות עד כלות עבודת התמיד, והלא ר"י אמר דתמיד קרב בד' שעות ביום ורבנן אמרי עד חצות, והלא אז כבר עבר זמן ק"ש גם לענין דיעבד, והרי האי לא יצא הוא בודאי לא יצא י"ח כלל, וא"כ פשיטא דגם לא יצא דאמר לגבי הקורא עם אנשי משמר הוא לא יצא י"ח כלל דהרי לא יצא אחד אמר בשניהם, הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים, וכמו דאנשי מעמד מאחרין לאחר הזמן כן אנשי משמר משכימין קודם הזמן, וכן פירש"י שם אנשי משמר כו' מקדימין לקראתה קודם היום כו', וכמו דלגבי אנשי מעמד לא יצא לגמרי כן לגבי אנשי משמר לא יצא לגמרי, ואי מה שהקשה דהרי לאחר ע"ה אדם יוצא י"ח בשעת הדחק, זה אינו אלא לענין הלכה לדידן, דקי"ל לענין שעת הדחק כר' שב"י דאמר פעמים שאדם קורא ק"ש שני פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה ע"ה ויוצא בהן י"ח אחת של יום ואחת של לילה, אבל הברייתא דהקורא עם אנשי משמר ודאי לא ס"ל הכי, דהרי פליגי תנאי ואמוראי בתחלת זמנה בפ"ק דברכות דף ט' ב', במשנה שם תנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר"א אומר בין תכלת לכרתי, ובברייתא שם ר"מ אומר משיכיר בין זאב לכלב, ר"ע אומר בין חמור לערוד, אחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו, וכל זמנים הללו הן מאוחר הרבה לאחר ע"ה, ולענין הלכה פליגי אמוראי שם ר"ה אמר הלכה כאחרים ואביי אמר לתפילין כאחרים ולק"ש כוותיקין שהיו גומרין עם הנץ החמה, ולכן בודאי הברייתא דיומא הנ"ל ס"ל כמ"ד א מהן ולכן אמרה דהקורא עם אנשי משמר לא יצא שאנשי משמר משכימין לקרות קודם כל הזמנים הללו, ולכן אמרה דלא יצא י"ח כלל, ובודאי צריך לחזור ולקרות לדברי הברייתא הזאת, וזה הוא דלא כדברי הר"ר מנוח שהביא הכ"מ לעיל פ"א מה' ק"ש ע"ש, אלא דלדידן הוא דקי"ל דגם מיד לאחר ע"ה יצא י"ח בדיעבד או בשעת הדחק, ובאמת לפ"ז לדידן הקורא עם אנשי משמר יצא י"ח בדיעבד, וא"כ ודאי בנ"ד לענין המלך הקדוש והמלך המשפט אם אמרו לא יצא פירושו הוא לא יצא י"ח וצריך לחזור ולהתפלל כדברי רבינו, וכן כתבו התוס', וכן הוא דעת הרי"ף והרא"ש, ואף דבאמת בגמ' ליתא לשון לא יצא כלל, אלא דמר"א הוא דשמעינן לה דאיהו אמר יצא מכלל דלרב לא יצא, וגם מזה מוכרח כדברי רבינו דודאי מדר"א אמר לשון יצא ש"מ דלענין לכתחלה גם הוא מודה לרב דיש לומר המלך הקדוש אלא דמ"מ לענין דיעבד אמר דיצא, מכלל דלרב לא יצא גם דיעבד, וצריך לחזור ולהתפלל

עוד נראה לע"ד דע"כ לא פליג ר"א ואמר יצא אלא בהאל הקדוש משום דמקרא מצא ויגבה ה"צ במשפט וגו' כדאמר שם, אבל המלך אוהב צדקה ומשפט משמע דגם הוא מודה דגם בדיעבד לא יצא

ובזה ניחא לי דברי הש"ס שם דאמר אחר הפלוגתא דרב ור"א, מאי הוי עלה ואמר, אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט, רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה, ולכאורה אינו מובן כיון דפלוגתא דקדמאי הוא פלוגתא דרב ור"א והגמ' שאל רק מאי הוי עלה דהלכתא כמאן, היה להו לרב יוסף ורבה ג"כ לומר רק הלכה, ולימא ר"י הלכה כר"א ורבה לימא הלכה כרב ולמה להו לאיפלוגא בפלוגתא בפ"ע, אבל לפי מ"ש ניחא בפשיטות דבאמת רב יוסף פליג אתרווייהו בין על רב בין על ר"א, דר"א לא פליג אדרב אלא בהמלך הקדוש אבל בהמלך המשפט גם הוא מודה לרב דגם בדיעבד לא יצא ורב יוסף אית ליה דבתרווייהו יצא, ולכן אמר דבריו שפיר בפ"ע דלא כתרווייהו, ולכן גם רבה אמר דבריו בפ"ע לאיפלוגי רק על רב יוסף ואמר המלך הקדוש והמלך המשפט כדברי רב, ועכ"פ לענין הלכה חזינן דגם הראב"ד ס"ל דהמלך המשפט עכ"פ לא גרע מהמלך הקדוש ודין א' לתרווייהו, וא"כ למאי דקי"ל להלכתא פסיקתא בהמלך הקדוש דאם לא