זיו המשנה חלק א סג

לענין תפלה כי לא היה שם תפלה כלל, וזה אין מקומו כאן אלא בהלכות עבודת יוה"כ ושם כתבי' רבינו באמת מפורש, או די"ל עוד דמה שאמרה המשנה ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון רק תקנת חכמים היתה בדורות האחרונים שלא היו כדאים לשהות בבית קה"ק אבל בדורות הראשונים היו שוהין שם ומתפללין שם כחפצם ורק על העת ההוא הוא שאמרה הברייתא היה עומד בבית קה"ק יכוין כנגד בית הכפורת בתפלה ג"כ, אבל בזמן בית שני שלא היו הכה"ג כדאים הוא דאמרה המשנה ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון, ולכן שפיר השמיטו רבינו וד"ל

סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות והמהלך בספינה יכוין את לבו כנגד השכינה ויתפלל

עיין לח"מ שכתב דאע"פ שבמשנה אמרו דהמהלך בספינה או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קה"ק, כתב רבינו כנגד השכינה משום דהוא ז"ל מפרש בפי' המשנה שמה שאמר כנגד בית קה"ק דר"ל שיהיה לו כוונה בתפלתו ויראה לו כאלו עומד לפני בית קה"ק, וא"כ היינו מה שאמר יכוין את לבו כנגד השכינה עכ"ל, אבל אכתי לא ידעינן למה פירש רבינו כך ומה הכריחו לזה

ונראה לע"ד דדברי רבינו מוכרחים דהרי במשנה הכי אמר היה רוכב על החמור ירד ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קה"ק, היה מהלך בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קה"ק, והשתא למה ברוכב על החמור אמר יחזיר את פניו ובהי' הולך בספינה ובאסדא לא אמר יחזיר את פניו, אלא ע"כ דברוכב על החמור בדרך סלולה ודאי על פי רוב יוכל לכוין את הרוחות ולכן אמר ביה יחזיר את פניו לצד א"י, משא"כ בהולך בספינה ובאסדא על הנהר ועל הים אז ודאי דאינו יכול לכוין את הרוחות כלל לכן לא שייך בו דין דיחזיר את פניו, וא"כ לפ"ז כיון דבספינה אינו יכול לכוין את הרוחות הלא תניא בברייתא שם סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין לבו כנגד אביו שבשמים שנאמר והתפללו אל ה', ואיך אמרה המשנה יכוין את לבו כנגד בית קה"ק. ועוד דאיך יכוין את לבו כנגד בית הק"ק כיון שאינו יוכל לכוין את הרוחות הרי אינו יודע באיזה רוח הוא הבית ק"ק, אלא ע"כ מוכרח הוא דכוונת המשנה הוא ג"כ כדברי הברייתא שיכוין את לבו בתפלתו כאלו הוא עומד לפני השכינה אשר בבית קה"ק, ולכן שפיר כתב רבינו לשון הברייתא בסומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות וכלל עמהם גם המהלך בספינה שהוא דין המשנה להורות שהכל דין אחד להן וטעם אחד להן ובכולם יכוין את לבו כנגד השכינה כדברי הברייתא ושגם המשנה כוונה לזה, ואשמעינן דינא וטעמא כאחד וד"ל

הלכה ד ומניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית כו'. עיין כ"מ שהראה מקורו מהא דפ"ק דשבת רבא שדי גלימי וכפר ידיה ומצלי, וכפר ידוי היינו שחובק ידיו ומסתמא היא הימנית על השמאלית כו' ע"ש, אבל א"כ לא היה כותב זה רבינו לדין גמור שיניח הימנית על השמאלית דוקא כיון שאין זה דין כלל אלא רק דמסתמא הכי הוא, ועוד דלמה הכי הוא מסתמא וכי א"א לחבק ידיו זה עם זה ושיהיה מונח השמאלית על הימנית, ועוד דרש"י פירש פכר ידי' חובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו ע"ש, ולא שמניח ידיו זע"ז, ועוד דרבינו הלא לא אמר כלל שיחבק את ידיו אלא אמר רק שיהיו כפותין על לבו, וא"כ לפ"ז ודאי דרבינו מפרש פכר מלשון כפותין והיינו שהיה דוחקן על לבו כאלו היו כפותין שם ולא יזיזם ממקומן, אבל שיניח אותם זה על זה הרי ליכא רמז בגמרא לכ"ע, ובפרט שיהא דוקא הימנית על השמאלית ולא להיפך

אמנם נראה ברור דבזה גלי' רבינו לדרעי' והאיר עינינו בחכמת האמת דבאמת הוא דין גמור ע"ד האמת להגביר הימין שהוא חסד על השמאל שהוא דין כידוע א"מ ושמענו מזה גדולת רבינו בחכמת האמת שגם הלכות קבועות קבע בספרו ע"פ חכמת האמת וכמ"ש בפתח הספר ע"ש וד"ל

הלכה ה ולא יעמוד בתפלה כו' ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים, נראה מפורש מלשון זה שמנהג מקומו של רבינו היה להתפלל ברגלים מגולות כי גם לפני הגדולים לא היו מקפידין ע"ז, ובזה א"ש בפשיטות דברי רבינו לעיל ריש פ"ד הלכה ג' שכתב דבשחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואח"כ יתפלל, וכתב עליו הראב"ד בהשגות לא ידעתי רגליו למה עכ"ל, ולפ"ז הלא מובן בפשיטות מה שמצריך לרחוץ גם רגליו משום שכן היה דרכן להתפלל ברגלים מגולות, ולפ"ז ודאי דמפרש רבינו גם לדברי הש"ס שאמרו בשבת דף נ' ע"ב רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום שנאמר כל פעל ה' למענהו, שהוא לתפלת שחרית וכמ"ש המג"ע שם, ומשום שגם בימיהם היו מתפללין ברגלים מגולות, וכדאמרו בפ"ק דשבת רבה ב"ר הונא רמי פוזמקי ומצלי, מכלל דהכל היו מתפללים ברגלים מגולות, וגם הוא לא רמי פוזמקי אלא בשעת התפלה ומשום שכן היה דרכן לעמוד לפני הגדולים בפוזמקי, אבל שלא לפני גדולים ושלא בשעת תפלה גם הוא היה הולך ברגלים מגולות, אלא דרש"י פירש פוזמקי אנפלאות חשובים, משום דהיה לו דוחק לומר דרבה בר ר"ה ילך כל היום בלא מנעלים דהלא אמרו לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו, ואולי גם לרבינו הכי הוא דת"ח שאני דהרי כיון דע"כ לפני גדולים היה דרך המקום ההוא להקפיד שלא לעמוד ברגלים מגולות א"כ ת"ח הרי עומד תמיד לפני גדולים לפני התורה ולפני ת"ח, אבל לענין שאר כל העם בודאי תלוי במנהג המקום ואם עומדים ברגלים מגולות גם לפני גדולים רשאין להתפלל ג"כ ברגלים מגולות ואז צריכין לרחוץ גם רגליהם בשחרית לתפלה וכמ"ש וד"ל

פרק ז' הלכה ח ביוה"כ ובט' באב שאין שם רחיצה אינו מברך על נטילת ידים ולא המעביר חבלי שינה, עיין כ"מ שהביא לדברי הראב"ד שכתב ומי הוא שלא ירחץ ידיו מפני הנקיות או מפני שיבתא ואם יש כלים טפוחים מקנח בהם פניו ועיניו כו' ר"ל דאם ירחץ ידיו מפני הנקיות או משום שיבחא הרי צריך לומר ענ"י, ואם יש לו כלים טפוחים ויקנח בהם פניו ועיניו הרי יצטרך לברך המעביר חבלי שינה, ולא כמו שהבין הכ"מ בדבריו ע"ש, אבל על רבינו לא ק"מ דהרי איהו אמר בכל הפרק לברך כל הברכות בעודו במיטתו קודם שיטול ידיו כפי אשר סידרו חכמי הש"ס בגמרא דאיירי ג"כ במי שידיו נקיות גם בעת השינה וכגון שהוא ישן בבתי ידים שבודאי לא נגע בבשרו ובמקום הטינופת ולכן גם לתפלה לא יצטרך לרחוץ מפני הנקיות וגם שיבתא ליתן פת לתינוק לא יצטרך לרחוץ אלא האשה הנותנת פת לתינוק ולא האיש, וגם בודאי איירי במי שאין לו כלים טפוחים להעביר ע"ג עיניו, אמנם בין מדברי רבינו ובין מדברי הראב"ד וכן מדברי רש"י ותוס' וכל הראשונים דשקלו וטרו בענין זה שמענו דכולם לא חשו על מה שילך לבהכ"נ וילך בכל היום בלא עירוי מים ג' פעמים על ידיו להעביר ר"ר מעל ידיו, ולית דחש להא דהתולעת יעקב שאמר כל ההולך ד' אמות בלא נט"י חייב מיתה לשמים, וכבר הארכתי בתשובה בזה ובררתי שלא חשו לזה גם שום אחד מהפוסקים וד"ל

הלכה י"ו כיצד אכל מעט ירק מברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל מעט מפרי זה ומברך לפניו ולאחריו, ומונה כל הברכות כו'. עיין בלח"מ שהבין דה"ק שיאכל תחלה מעט ויברך ואח"כ יחזור ויאכל מעט מאותו דבר עצמו, ולכן הקשה דזה אסור הוא משום גורם ברכה שאינה צריכה וע"ש מ"ש בזה

ולע"ד דבריו תמוהין, דהרי רבינו לא אמר וחוזר ואוכל מעט מירק זה, אלא אמר וחוזר ואוכל מעט מפרי זה