זכרו תורת משה עז

נו עירובי חצירו' ושתופי מבואות

וברכתו

(א) תקנו חז"ל דאע"ג שהמבואות והחצירות כתיקונן במחיצו' גמורות מכל מקום אסור לטלטל בהם מן הבתים לחצרות ומחצרות לבתים וכן מן הבתים למבוי אלא א"כ ערבו יחד לפי שהמבוי הוא כמו רשות הרבים וכן החצירות נגד הבתים הו' כמו רשות הרבים כיון שהבית מיוחד לאחד והחצר משותף לכל הדרים בחצר מחזי כרה"ר ואם יהיה מותר לטלטל בלא עירוב יבואו לטעות דמותר לטלטל ג"כ מרשות היחיד לרה"ר ולפיכך תקנו שיהיו כל הבעלי בתים שבחצר מערבין יחד דהיינו שכל אחד יתן קצת לחם ויתנו הכל בכלי אחד דיקא כדי שיהיה הכל מעורב ביחד דלכך נקרא עירובי ויניחנו הכל בבית אחד וכיון שדעתו של אדם נגרר אחר המקום שמאכלו שם והוי כאלו כולם דרים בבית זה ונמצא הוי כאלו לא דר בחצר זה אלא אחד ואח"כ יתערבו כל החצירות יחד ויניחו הכל. בחצר אחר ונמצא כאלו אין במבוי אלא חצר אחד ותקנו חכמים ז"ל שאין מערבין אלא בככר שלא יבואו לידי מריבה שזה יאמר אני נותן פת שלם ואתה פרוסה ועוד כמה חילוקי דינים ולפיכך המנהג הפשוט בכל הקהלות שהשמש גובה מכל בעלי בתים מעות או בצים והוא קונה קמח ומתקן מן המצה לפי שאינו ממהרת להתעפש כ"כ כמו לחם חמץ ומזכה המצה לכל בעלי בתים דהיינו שנותן המצה לחזן או לרב או לאיש אחר ואומרי' זכה בשביל כל בני העיר ואז מברך בא"ה וכו' וצונו על מצות עירוב ואומר בדין יהא שרי לנו לעיולי ולאפוקי מבתי' לחצירות ומחצירות לבתים ומחצר לחצר ומחצרו' למבואות וממבואות לחצירות לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזה ומניחין המצה בבית הכנסת (ב) וכיון דמחמת העירוב נחשבין כאלו כלן דרים שם וא"כ בע"כ צריך שיהיה העירוב מונח במקום שכל אחד יכול להביא העירוב אצלו בין השמשות וא"כ אם לא תקנו המבואות דאז אסורים לטלטל במבואות אם כן אין זה נקרא שתופי מבואות ולכן אם דרין בחצר בית הכנסת עכ"פ ב' בעלי בתי' בענין שבלא העירוב היו אסורי' לטלטל בחצר ועל ידי העירוב מותרים וא"כ הרי זה עירובי חצירות ואם לאו א"כ לא מהני העירוב כלום והמברך מברך לבטלה, דאי משום לטלטל בבית הכנסת עצמו אין צריך לערוב לא מבעי' לכלים ששבתו בתוכו דמותר כדלקמן אלא אפילו אם אחד הביא בשוגג כלים מביתו אפי' הכי מותר לטלטל