זכרו תורת משה עח

בתוכו דלא נקרא בית דירה כל: (ג) אם לא ערבו בחצירות אסור להוציא כלים ששבתו בבית לחצר ומחצר לבתי חצר השני אבל כלים ששבתו בחצר מותר לטלטל אפי' מחצר לחצר וכן מחצר לקרפיף שלא הוקף לדירה דכל אלו כיון דאין תשמישן תדיר לא הצריכו חכמים לעירוב ותיקון העירוב אינו רק להוציא' כלי הבית לחצר או לבתי חצר השני, ובור שבין ב' חצירות שלא ערבו אסור להכניס המים לבתים אבל מותר למלאות בכלי ששבת בחצר ולשתות שם, וכן בית הכסא שבין ב' בתים שלא ערבו שדינו ככרמלית והבית הכסא הוא רשות היחיד אסור לפנות שם דמוציא מרשות היחיד לכרמלית ומכל מקום אם שכחו ולא ערבו מותר לפנות מפני כבוד הבריות וה"ה אם שכח ולא הכין מערב שבת דבר לקנח בו או שהכין וניטל משם מותר להוציא מרשות היחיד לכרמלית לצורך קינוח: (ד) אפי' ב' בתים ופיר הויז ביניהם וכ"ש ב' בעלי בתים שדרים בחצר אחד כל אחד בביתו אסורים לטלטל אם לא ערבו יחד והנכון שאחד מהם יקח פרוסת פת וכ"ש פת שלם ויהיה בו עכ"פ לא פחות מששה ביצים ולכתחלה יהיה כשיעור ח' ביצים ויתן לאיש אחד אפי' אם אינו מבני אותו חצר אבל לא על ידי בניו אם הם סמוכים על שלחנו ואם אין שם אחר יכול לזכות אפי' ע"י בניו אם הם גדולים או ע"י אשתו ויאמר להם שיזכה בככר זה בשביל כל בני החצר או בשביל כל בני העיר ואז יגביה הזוכה את הפת טפח כדי שיקנה בהגבהה זו את הלחם ובשעה שמזכה מברך ואומר כנ"ל: (ה) הא דמהני עירוב חצירות דוקא כשאין דר באותן חצר רק ישראלים אבל אם נכרי דר שם בקביעות לא מהני ערובם אלא שצריכי' גם כן לשכור מהנכרי רשותו ומותר לשכור ממנו אפי' בשבת ונותן לו בעד השכירות איזה דבר מאכל או משקה ואפי' במעט פלפלין ובפחות משוה פרוטה ויאמר לו השכר לי רשותך אבל אם אמר לו תן רשות שאוכל לטלטל בחצר ובמבוי לא מהני אלא דוקא בדרך שכירות או מכירה ואין צריך לשכור מעכו"ם ממש אלא אפילו מעבדיו ואפילו הוא מוחה ואם קנה הרשות משר העיר או מעבדיו סגי בזה ודוקא אם יש לו רשות להעמיד בבתיהם של הנכרי כליו וכלי מלחמתו וחיילותיו אבל אם אין לו רשות אזי לא מהני השכירות רק לטלטל במבואת מחצרות של ישראל שאין נכרי דר שם שהרי הדרך הוא של שר העיר אבל בחצרות שישראלים ונכרי דר בו אסור אבל אם שוכר מעבדי המלך כגון מפאליציי מהני לכל: (ו) אורח נכרי אם