זכרו תורת משה מד

דרומה לנותן בתחלה לתנור, (ו) נוהגין היתר שהנכרי מניח דבר שנתבשל כבר ונצטנן לגמרי לתוך הקאחעל קודם שהיסק התנור אבל לאחר שהוסק התנור אסור אפי' ע"י נכרי, (ח) אע"ג דיש אומרי' דאין בישול אחר בישול ואין אפיה אחר אפיה ולכן מותר ליתן חתיכת פת בקאחעל ליבש כיון שכבר נאפה אבל לכולא עלמא יש בישול אחר אפיה ולכן אסור ליתן פירורי פת לתוך הקדירה שיש בו רוטב אם עדיין חם שהיס"ב ויש אוסרין ליתן אפילו בקערה אם עדיין הרוטב חם כ"כ שהיס"ב וכן יש צלי אחר בישול או בישול אחר צלי ולכן אסור ליתן בשר מבושל בלא רוטב בתוך הקאכעל שהרי שם יהי' נעשה צלי וכן אסור ליתן בשר צלי בתוך רוטב שהיס"ב דהוי בישול אחר צלי ולכ"ע בדבר יבש לא שייך בו בישול ולכן מותר להניח אפי' במקום שיחום כ"כ שהיס"ב, (ט) אסור להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ולכן אסור להטמין בשבת אפי' בכרים וכסתות ודוקא כשהמאכל עדיין בקדירה שנתבשל בה אבל אם פינו לקדירה אחרת מותר

כג יב הגוזז צמר אי שער מבהמה אפי' לאחר שהופשט העור חייב וכן התולש נוצה מן העוף חייב דכל זה הוי גוזז ממש אבל לתלוש שער מבהמה בין חיה בין מתה אסרו מדרבנן ולכן צריך לזהר השיש כיני' או שאר דבר הנדבק בשערות העורות כשיקחם שלא יתלוש השערות וכן אסור לקוץ צפרניו או שערו ואפי' לתלוש בידיו או בשיניו, ואם נטלו בכלי חייב, וכן חתי' עור המדולדלת מבשרו אסור לתלוש ופשיטא דאסור לסרוק ראשו במסרק או אפילו עם בערשט דודאי תולש שער

כד יג המלבן וכן המכבס בגד מאיזה מין שיהיה זהו ליבונו ולא מבעיא אם מכבסו דהיינו שמשפשף צד זה בזה כדרך המכבס אלא אפי' רק שנתן מים על גבי בגד נקרא כיבוס ואם היה עליו איזה ליכלוך ונתן עליו מים חייב לכ"ע ואפי' לא הי' עליו שום דבר מ"מ אסיר ולכן תינוק שהשתין מים בשבת ע"ג בגד אסור ליתן עליו מים בין שהבגד של צמר או של פשתן. (ב) כשנשפך מים על שולחן או ספסל אסור לקנחו בדבר שמקפיד עליו דגזרינן שמא יסחוט המים ממנו כיון שמקפיד עליו, ואסור משום מלבן וכן כשנתלכלך ידיו לא יקנח בדבר שמקפיד עליו שמא