זכרו תורת משה כ

הנ"ל אל יתהלל אבל מה שמסיים איזהו מכובד דחוק לפירושו ע"ש אך לפענ"ד הם בעצמם דברי ר' יונתן בגמ' אין שכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו כי אם יהי' באדם כל מדות הללו הטבע נוטה להתגאות ולבזות כל אדם כי כלם בעיניו כלא נגדו ופשיטא שאינו מכבדם ואיש כזה כבר פסק ר"א המודעי אע"פ שיש בידו תורה ומע"ט אין לו חלק לעולם הבא ואיש כזה אין ראוי לכבדו כמה שכתוב הלא משנאיך ה' אשנא וכתיב גאה וגאון שנאה נפשי ונקרא תועבת ה' וא"כ אדרבא מצוה לשנאתו עם כל תורתו ומע"ט אבל המכבד הבריות ולא אמר המכבד בני אדם אלא הבריות ר"ל כל הבריות מפני שהם בריותיו ית' ונמצא שהוא עניו זה ראוי לכבדו ולהללו

ונחזור לענינינו כי אין התפארת וגאות מחמת עושר לבד שהרי זה אינו דבק לאדם ואנו רואים כמה אדם עשירים שהענו או שעזבהו בחצי ימיהם ואין להאריך בזה, וגם אין מקום להתגאות בדבר שנולד כך בטבעו הגבור ושאר מדות כיון שהוא אינו בהשתדלותו, ואמנם יש מקים להתגאות במה שהשיג לרוב השתדלותו כגון שהוא מופלג בלימוד התורה או בשאר חכמות ובלתי ספק אף שנולד בעל שכל גדול אם לא ישתדל תמיד בזה לא ידע שום חכמה או אפי' אם ישתדל בחכמה יוכל לנטות מדרך האמת בזה יש מקום להתגאות על שאר בני אדם, אך כאשר ישים אדם נגד עיניו דמיון א' למשל עשיר א' שריחם על עניים ויתומים והיו מאוכלי שלחנו ואמר לא' ראה אתה אוכל נהמא דכסופא הא לך אלף אדומי' ותסע ליריד ותקנה שם סחורה ומה שתרויח תקח לעצמך ואין אני מבקש ממך כלום עבור זה, ולא' נתן ב' אלפים ולאחד ג' אלפים כפי ששיער בדעתו וכן עשו היעלה על הדעת שיחזיקו טובה לעצמם או שיתגאה זה ע"ז ממה שנתן לו יותר שהרי לא מחמת מזגו והשתדלותו נתן לו יותר רק שכך עלה במחשבתו של עשיר ופשיטא שאינם יכולי' להתגאות במה שנסעו והרויחו שהרי על מנת כן שלחם ואם מנעו מליסע או מלקנות ולמכור הסחורה איהו דאפסידו אנפשייהו ובודאי תעלה חמת העשיר עליהם, כן הדבר הזה שהש"י ריחם על נשמת בני אדם שאוכלים שם ונהנין מזיו השכינה בלא מע"ט רק נהמא דכסופא ושלחם לעוה"ז ונתן לכל א'