זכרו תורת משה יט

כסף נחשב בימי שלמה למאומה ומדלא כתיב נחשב לשלמה מאומה דאז הי' משמע דלשלמה לא נחשב אבל לכל ישראל הי' נחשב אבל מדכתיב בימי שלמה משמע שלא הי' נחשב בימיו לכל ישראל והיינו מחמת רוב הזהב שהביאו לו היו כל ישראל עשירים וידוע שחשיבות הזהב אינו אלא בשביל שאינו בנמצא הרבה ולכן מי שיש לו הרבה מתגאה בעבורו אבל כיון שהי' שכיח מאוד אצל כל אדם אין בו במה להתגאות) אך שאם ירצה אדם להלל את חבירו וכענין שאמר ר' יוסי בן קסמא להאיש שאמר לו רצונך שתדור במקומנו ואתן לך אלף אלפים דנרי זהב וא"ל איני דר אלא במקום תורה כו' ולא עוד שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לא כסף וזהב כו' אלא תורה ומע"ט ובוודאי אין כוונתו שיולך עמו לקבר כסף וזהב דא"כ הי' לו לומר אינו לוקח עמו כסף וזהב אלא כוונתו שבשעת לויה אזי דרך העולם לומר שבחיו של מת ומעולם לא שמענו שיאמרו עליו שהי' עשיר דמה מעלה הוא העשירו' אלא אומרים שהי' עוסק בתורה ומע"ט וזה"ש שאם יבא איש להלל לחברו אל יתהלל בעשרו או בגבורתו או בחכמתו כי כל אלה הדברים אין בהם כדאי להללו אא"כ הי' הכל להשכיל וידוע אותו כמו שמבואר לעיל והנה בודאי מי שיש לו מוח לא יאמר שיתגאה בעשירות לבד אם לא שמשתמש עם העושר לעבודת הבורא לפזר ממון על מצות ולהחזיק לומדי תורה כאז"ל לא נברא זהב אלא לבנין בית המקדש ר"ל לעבודת ה' ודברינו לאנשי שלמים יראי ה' ועוסקים במצות וגם הם בר אוריין ובר אבהן ולזה גבה לבם בגאוה ובוז עד שכל אחד נדמה לו כאלו הוא מלאך וכל אדם כאין נגדו ואף שמראה עצמו מבחוץ כאלו הוא עניו גדול מ"מ רק עיניו למטה אבל לבו למעלה מכל אדם, על אלו אני אומר שמעו לי ותחי נפשיכם הרחיקו מפתח בית הגאוה שמעו וחכמו ראו מה שאירע לירבעם, ולקרח, וליואש, שנטרדו עבור הגאוה ואני ידעתי כמה בני אדם שיש בם כל מדות טובות רק בשביל גאוותם הם מביישים ת"ח זקנים אשר קטנם עבה ממתניו ומלבין פניהם ברבים ולא יעלה על לבם דברי ר"א המלבין פני חבירו אע"פ שיש בידו תורה ומע"ט אין לו חלק לעולם הבא וזה"ש בן זומא איזהו חכם כו' איזהו עשיר כו' איזהו מכובד כו' והנה ג' מעלות חכם גבור עשיר כבר כ' הרע"ב דקאי על פסוק