זכרו תורת משה יח

שהיא בדומה לאלו וגרוע מהם שדומה בצד א' לאלו שהרי הוא לא השתדל בזה כלל רק שבא לו ממילא וגם גרע מהם שבכל אלו יש לו דבר שבני אדם נהני' מהם וזה דבר שאין בו ממש ואין מגיע מזה שום תועלת לשאר בני אדם, (ד) הוא המובחר שבכלם שבא לאדם בשכנו ובהשתדלותו והיא החכמ' והשכל או בתורה, או בתכונ' בחשבון וכתב, ברפואות, במוזיקא וכל שאר החכמות, וכל אלו המדות כללן הכתוב באמרו אל יתהלל חכם בחכמתו וזה כולל כל דבר חכמה שלמד בחכמתו בין בתורה או בשאר חכמות, ואל יתהלל הגבור בגבורתו בה כולל כל ענייני מעלות שנולד כך בטבעו ואף שהם בגופו רק שאינם בהשתדלותו, ואל יתהלל עשיר בעשרו וזהו הפחותה מכולם כי הוא דבר מחוץ לגופו, ועל כלם אמר שאל יתהלל אדם בכל אלו רק בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי ר"ל כשמשתמש בכל אלו הדברי' בידיעות השם ובמצותיו שמי שנולד בעל שכל וחכם יעסוק בתורה כי היא החכמה האמיתית ושאר החכמות אינם אלא לרקחות ולטבחות כידוע ומי שנולד גבור או בשאר מעלות שבגופו ישתמש בהם לעבודת ה' להיות גבור וכובש ליצרו ומי שיש לו נעימו' קול לכבד ה' מגרונו וכיוצא בו בכלם ומי שהוא עשיר ירבה בצדקה ויחזיק בני תורה וכיוצא בו ואז כשמשתמש בכל הדברים לעבודת ה' אזי ראוי להתהלל

והנה לא אמר הכתוב בזאת יהלל המהלל אלא שאמר יתהלל המתהלל כוונתו שבודאי האדם עצמו אע"פ שאינו עוסק בכל אלו הדברים רק להשכיל וידוע אותו וכל מעשיו לעבודתו ית' מ"מ לא יהלל את עצמו לזה כי אז תכנס בלבו הגאוה ושאר מדות רעות וכמש"כ יהללך זר ולא פיך כי האדם אע"פ שיש בו כל מדות אלו ישפיל את עצמו וידמה בעיניו כאלו לא היו בו ומי לנו גדול מדוד המלך שהי' חכם גבור ועשיר שאין כמוהו ואמר ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ואומר אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו (וזה"ש ואני בעניי הכינותי לבית אלקי' זהב מאה ככרים כו' שאע"פ שהי' לו העושר המופלג הזה הרגיל א"ע שלא לכנות א"ע לעושר שלא יגבה לבו ולכן הקדיש תמיד כל נכסיו לבית המקדש בכדי שיהי' תמיד עני כדי שלא להגאות וזה"ש ואני בעניי ר"ל בשביל להיות עני ואפשר שזה הי' ג"כ כוונת שלמה שכתוב בו אין