זכרו תורת משה יז

גאה כבר תרג' אונקלס גאה על גוותני' ר"ל שהוא מראה גאותו נגד המתגאים אבל בלא"ה ית"ש וית' זכרו הוא עניו בתכלית הענוה ולכן זה המתגאה א"כ לדעתו אין מהראוי שישגיח ה' על עולמו ולכן אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שאם נאמין שהקב"ה משגיח בעולם צ"ל עכ"פ שהוא מחמת ענוותנותו וא"כ איך אפשר להתגאות וגם מה דאיתא שם דאית דאמרי זה על בעל ל' הרע אתי נמי שפיר כידוע מענין אליהו הנביא שסילק אותו מעולם מפני שדיבר דלטוריא שבשביל הדלטוריא אין מהראוי להשגיח בעולם והנה רשב"י אמר כאלו עע"ז דהיינו בכת ב' שמסר' ההשגח' לכוכבים וזהו עובד ע"ז, ור"י דידיה אמר כאלו כופר בעיקר דהיינו ככת א' שהעולם הוא קדמון ור"א אמר כע"ז עצמו שמחמת גאותו יעשה עצמו כאלהי ויואש המלך יוכיח שאמרו לו עבדיו אפשר לבן אדם שיהי' מוצנע ז' שנים בק"ק וכתיב וישמע להם המלך כדאי' בגמ' וירבעם מחמת גאותו עשה העגלי'. ומה שאמר עוד שהשכינה מיללת עליו היינו שאעפ"י שהוא עכשיו צדיק גמור כקרח כירבעם ויואש, מחמת הגאוה יהי' נטרד ולכן מיללת עליו, ואתה ב"א פקח עיניך עד היכן הגיע הגאו' ולכן הזהירו חכמים מאוד מאוד הוי שפל רוח וכפלו במלת מאד להורות כמאמרם שם בסוטה לא מיני' ולא מקצתה ולא מצינו כן בשאר עבירות אלא מפני שהיא אבי אבות הטומאה שממנה יוצאת שאר דברים שמוציאין האדם מן העולם כאשר אבאר אי"ה ולכן אמר הכתוב תועבת ה' כל גבה לב ולא חילק אם הגאוה הוא מרוב חכמה או מרוב חסידות או לשאר סיבות הכל הוא מתועב בעיני ה'

אחר שהודעתיך העון הגדול שנתנית בהם הגאוה צריך אני להודיעך ולחתור אחריה כל הפרטי' בכדי לידע להנצל ממנה הנה הגאוה מתהוה באדם מחמת שרואה את עצמו באיזה מעלה שאין בשאר בני אדם ולכן רום לבבו וכ"ש כשקבץ בו הרבה מעלות שאז יחשוב לכל אדם כלא וכבר ראיתי לא' ירא שמים גדול ואמר שכל אדם אינם שוין לעקבו וזהו שהגאוה עיור עיני שכלו והם ארבע מראות נגעים שיוכל להיות בעולם, (א) העושר המופלג והוא דבר שמחוץ לגופו לגמרי, (ב) דבר שהוא בגופו והוא כולל כל ענייני מעלות שנולד כך בטבעו ובתולדתו כגון הגבורה, (ג) מעל' היחוס