זכר ישעיהו (רמב"ם) סד

עוד ראיתי להגאון הנ"ל שהי' סובר בכוונת הש"ס גזירה משום יתום. כלומר שמא העשירי יהי' יתום ובמהרה יבנה המקדש ויקריבו אותו. ומפני טעות זה העלה בפלפולו דמשום לקוח לא הי' חשש לר' שמעון דאף שיהי' העשירי לקוח הלא יש תקנה להקריב המעשרות כשיבנה בית המקדש ע"י תנאי שיהי' שלמים. ואמנם במחכ"ת לא כך הוא כוונת הש"ס דא"כ דחיישינן לזה. אף בלא מעשר בהמה ניחוש לכשיבנה המקדש להקריב שום בהמה דלמא הוא יתום. ובע"כ נימא דלכשיבנה נדרוש לו אם הוא יתום. ועוד לא מסתבר דמשום הך גזירה דהקרבה יתבטל מעש"ב הי' להם לתקן שיהיו מעשרות אלו רועין ולא קריבין. אף כשיבנה ביהמ"ק וכמו מעש"ב מן ח"ל לרע"ק. לכן נראה פשוט דיש כאן חשש יותר גדול. היינו מפני קדשים בחוץ דשמא העשירי לקוח או יתום שאינו נכנס מן הדין לדיר להתעשר ואינו עולה מן המנין. ולפ"ז היוצא אחריו הוא העשירי והוא מאליו קדוש. והבעלים לא ידעו ויהי' נאכל כמו חולין. כן הוא לענ"ד פשוט וברור. וכן מצאתי להגאון בשו"ת שאגת ארי' סי' ד' שביאר כן כוונת הגמרא. וכן נראה שפירשו התוס' שכתבו דהוי מצי למימר נמי גזירה משום טריפה וכלאים וכו'. הרי שפירשו דאין כוונת הש"ס שמא יקריבו אותו פסול. דהא כלאים בודאי לא יהי' קרב למזבח אלא הגזירה משום הבא אחריו במנין. ויש מקום להעיר באיזה פרטים בתשובה הנ"ל ולהורע כחם אלא שאין עלינו חובת ביאור ובדיקה בדברי האחרונים. ואת האמור ביררתי למען ללמוד תוכן כוונת הגמרא ופי' רש"י:

שם פרק ששי הלכה ג'. הכל חייבים במעשר בהמה כהנים לוים וישראלים. דין זה דכהנים חייבין במעש"ב אינו מפורש בשום מקום. רק הוציאו רבינו עפ"י איזה ראיות מכריחות. ולפי ענ"ד נראה שיש לפקפק בם ואדרבה להוכיח ההפך. וראיתי להאריך בזה קצת:

א המשנה למלך הביא ראיה לזה דכהנים חייבים במעש"ב מהא דאיבעי לן בס"פ הגוזל עצים כהנים בנכסי הגר יורשים הוי או מקבלי מתנות הוו. למאי נ"מ שנפל להם עשר בהמות בנכסי הגר אם יורשים הן חייבין במעש"ב דאמר מר קנו בתפוסת הבית חייבין. או מקבלי מתנות הוו ופטורין דתנן הלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעש"ב. הרי מבואר דאם יורשין הם חייבין. ואע"ג דכהנים הן. עוד הביא בשם הרשב"א דכהנים חייבין במעש"ב מהך דמצינו בראב"ע שעישר תליסר אלפי עגלי בכל שתא (שבת דף נ"ד). ומצאתי בתשובת הרמב"ם סי' נ"ח שהוא בעצמו נשאל על זה אי כהן חייב במעש"ב. והשיב דחייבין. והביא ג"כ שתי ראיות אלו מפרק הגוזל ומראב"ע. ולכאורה נ"ל עוך להוכיח דע"כ כהנים חייבים במעש"ב דאי פטורין א"כ איך משכחת אפילו בישראל שיתחייב במעש"ב. הא יש לכהנים חלק בכל בהמה. היינו המתנות זרוע ולחיים וקיבה. והואיל דחלק נכרי בשותפות פוטר ה"נ יהי' מהראוי שגם חלק הכהנים פטור. אך הא ליתא דמתנות כהונה אין להכהנים זכות בהן רק משעת שחיטה. ובנוחר ומעקר אינו מגיע להם כלל. וא"כ הרי מחיים אין להם שותפות כלל ומה"ת יהי' נפטר מכחם:

ואמנם יש עוד להביא ראיה לכאורה דחייבין במעש"ב מהא ששנינו (בכורות דף ט' ע"א) דפדיון פט"ח נכנס לדיר להתעשר ומפרשינן בברייתא (דף י"א) כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר. אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן שהרי שנינו הלקוח והניתן במתנה פטור ממעש"ב אלא וכו'. והשתא אי נימא דכהן פטור ממעש"ב לימא הש"ס סתם אאי"ל בבא ליד כהן שהרי כהן פטור ממעש"ב. אלא ע"כ מוכרח דפשיטא דבכ"מ כהן חייב. רק כאן פטור מטעם לקוח:

(הערה לפטור כהנים במע"ב) ב ברם כד דייקינן שפיר מצינן למדחי הנך ראיות ואדרבא איכא להוכיח איפכא דכהנים פטורין ממעש"ב. דהנה יש לתמוה טובא לכאורה על דברי הש"ס הנ"ל דאמר אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן. שהרי שנינו הלקוח פטור. ועי"ז הוצרך למידחק ולאוקמי בספק פט"ח. ואמאי דחיק כ"כ לימא סתם ע"פ מה דאמרי' לקמן (דף נ"ו) דהלוקח מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר ולא מיפטר מטעם לקוח. דאמר קרא תעשה בשעת עשיה מיעט הכתוב דבעינן דוקא שבשעת לקוח יהי' חזי להקרבה לאפוקי לוקח מחוסר זמן. והשתא אכתי נימא דאיירי בבא ליד כהן וכגון שהי' מחוסר זמן בעת שנתן לו הישראל לפדיון פט"ח דתו לא מיפטר מטעם לקוח. והא ליכא למימר דאין פודין במחוסר זמן רק בשה דחזי להקרבה דוקא. זה אינו דמנ"ל לומר הכי. ואדרבה משמע לקמן (דף י"ב) דלא בעינן שה לפט"ח ממש כמו לפסח. ופשיטא דכיון דידעינן שכלו לו חדשיו חזי לפדות בו דנקרא שה. דאיל בן יומו קרוי איל (בב"ק דף ס"ה) ולבד בקרבן גזירת הכתוב הוא אע"ג דידעינן ברור שכלו לו חדשיו פסול. דבעינן מ"מ שמונת ימים (הכי מכריע בצדק המ"ל פ"ג ה' איסורי מזבח) ועי' יומא (דף ס"ג] דהוי אמינא דשעיר לעזאזל כשר מחוסר זמן הואיל דלאו להקרבה הוא. ולא ממעטינן רק מלד' דכתיב בי' וא"כ פדיון פט"ח דאינו להקרבה ולא כתיב בי' לד' פשיטא דכשר במחוסר זמן. ועוד אפי' כשנתעקש דאינו יכול לפדות במחוסר זמן. מ"מ פשיטא דהיינו דוקא כשבא לפדות בתורת שם אבל בפודה בתורת שויו הרי יכול לפדות בכל דבר אפי' סובין. וא"כ אכתי יכול להיות בבא ליד כהן מחוסר זמן שהישראל נתן לו לפדיון פט"ח בתורת שויו:

ע"כ ניזל לאידך גיסא. והנראה להכריע דכהנים פטורין ממע"ב וכשיטת הר"ח (המובא במ"ל) אשר המה הגיבורים בש"ס ודבריו קרובים לדברי קבלה. ואמנם נראה לתת חילוק בדבר דהא דפטירי ממעש"ב הוא דוקא כשבא הבהמות בידם לכלל חיוב מעש"ב אבל כשבא ליד כהן (וע"י ירושה דאי מכר או מתנה הרי בכ"מ אף בישראל פטור) אחר שכבר נתחייב ביד הישראל אז אין רשות כהן פוטר. ויש סברא אלימתא לחלק הכי. דכה"ג מסיק הר"ש פ"ק דפיאה לענין לקוח במעשר דגן. דאם נתמרח בכרי מקודם ובא לכלל חיוב ביד המוכר אינו פטור ביד הלוקח מטעם לקוח. ולהפך מדעת הר"ת ואע"ג דדברי הר"ש שם לא נראין יפה ויותר מסתבר כהר"ת דרק בלוקח אחר שנתמרח בכרי אז לקוח פטור לפי שכבר בא לכלל חיוב קודם שבא לידו. אבל בלוקח קודם מירוח ונתמרח ביד לוקח חייב במעשר דכה"ג מצינו ממש במעשר בהמה דלקוח פטור רק כשבא לידו אחר דחזי להקרבה אבל כשקנה מחוסר זמן חייב וכמ"ש. מ"מ נראה דהיינו דוקא היכא דגורם הפטור הוא ענין הלקיחה דאז אין הלקיחה פוטרת רק בשעתה. ולכן בעינן דוקא שכבר יש כאן חיוב מעשר מקודם ונסתלק ע"י הלקיחה. אבל אם בשעה שהיתה הלקיחה עדיין לא היה שום חיוב מעשר על מה תועיל הלקיחה לפוטרו. וע"כ כשבא אח"כ לידי חיוב ביד הלוקח שפיר חייב דאין הלקיחה שנעשית מקודם ראויה לפעול לפטור מן החיוב שנתחדש אח"כ. וזהו מסתבר רק היכא שגורם הפטור הוא רק לשעתו כמו הלקיחה. אבל היכא דפטור ממעשר משום שעומד ברשות מי שפטור ממעשר כגון במעשר בהמה דלפי שיטקי כהן פטור ממעש"ב. אז איפכא מסתברא. דהיכא שבא לידו קודם שבא לכלל חיוב ברשותו. כיון דרשותו הוא פוטר. ולכן כל זמן שעומד ברשותו לא מצי לחול עליו חיוב אבל היכא שבא לכלל חיוב ביד הישראל ואח"כ בא ליד הכהן לא מצי רשות כהן לבטל החיוב שחל מקודם דרשות כהן הוא רק רשות של פטור שהוא בעצמו אינו מקבל שיחול בו חיוב מעש"ב. אבל אינו גורם פטור לעקור החיוב שכבר בא. וכל זה מבואר מאד למעיין בסברא ישרה ועי' כה"ג פאה פ"ד הקדיש קמה ופדה