זכר ישעיהו (רמב"ם) ו

במועדו. והלא מוטל עליו לעשות את הפסח. הנה אמרה תורה שלא יוכל לעשותו רק בזמן ההוא שהוא ט"ו לחודש השני. אבל לא זמן זה גרידא הוא סבת החיוב לכן לא נקרא מעשהז"ג. כן נוכל לומר ובהכי יתיישב שפיר מה שיש לדקדק. בהא דאמרינן (פסחים צא.) אשה בראשון שוחטים עלי' בפ"ע ובשני טפילה דברי רבי יהודה רי"א שוחטין עלי' בשני בפ"ע ואצ"ל בראשון. רש"א בראשון טפילה ובשני כל עיקר לא. ולמדו כולם מקראי. עיי"ש כל הענין ויקשה ל"ל קרא למעטה משני ת"ל משום מעשהז"ג (ועי' שעה"מ בהלכה דילן) בשלמא מק"פ ראשון ה"א דאתקש למצה. אבל בפ"ש הלא ליתא לאיסור חמץ וממילא ליכא לחיוב מצה. וממילא מה"ת לחיוב ק"פ. וכמו כן יקשה לר' יוסי דחייבת בפ"ש. א"כ איכא תלת כתובי במעשהז"ג דחייבת והש"ס בקדושין טרח למצוא. בשלמא פסח ראשון חשוב חד עם מצה (ועי' תשב"ץ ח"א סי' ג' שכ"כ) אבל פ"ש ה"ז חיוב בפ"ע. אכן לפמ"ש ניחא כל זה הואיל דפ"ש לא נקרא כלל מעשהז"ג. כל זה נלע"ד ברור בכוונת הגמרא:

הלכות תפילין פרק ששי הי"ב. והיכן קובעים את המזוזה וכו' וצריך לקובעה על ימין הנכנס לבית ואם קבעה משמאל פסולה. ע"כ. ובטור ושו"ע סי' רפ"ט הוסיף במי שחולק ביתו לשנים ובכל חלק פתוח פתח לרה"ר ויש במחיצה החולקת פתח לזה ולזה ולפי זה אין אנו יודעים איזהו צד ימין) במקום שעושה החור שציר הדלת סובב בו הוא הבית ובדרך ימין שנכנסין לו קובעין אותה. עכ"ל הטוש"ע:

ואמנם יש מקום שאלה היכא דאיכא היכר ציר בדופן האמצעי לשני הבתים לכאן ולכאן. היינו כגון שבעובי המחיצה החולקת יש דלת לכאן ודלת לכאן. וכן הכניסה מרה"ר להבתים הוא בשוה לשניהם בלי שום הכרעה ביניהם. אם כן הרי הפתח בדופן האמצעית הוא ספק איזהו צד ימין שבו ומאי תקנה יש לזה. אם נעשה מזוזה באיזה צד שנבחר הלא יש בזה ג"כ צד שמאל שהוא פסול אף בדיעבד:

ולכאורה הי' מקום לומר דמספק קבעינן שתי מזוזות אחת מצד זה ואחת מצד זה ויהי' יוצא י"ח בודאי אמנם יש בזה משום איסור בל תוסיף. והנה התוס' במס' ר"ה (דף כח) כתבו דהיכא שכופל מצוה אחת כמו שהיא. לא שייך משום בל תוסיף. דאיסור ב"ת הוא רק כשמוסיף מין אחר שלא מסדר המצוה ולכן תוקעין מעומד ותוקעין מיושב ולית בזה משום ב"ת הואיל שכופל המצוה כתיקונה. משא"כ כשמוסיף ברכה חדשה בברכת כהנים או פרשה חדשה שלא מהארבע פרשיות בתפילין בכל זה יש משום בל תוסיף עיי"ש בתוס' ועל כן התירו לאחוז ב' אתרוגים בב"א כשיוצא בו. ולפ"ז ה"נ בנ"ד כשיהי' קובע מזוזה מכאן ומכאן ליכא משום בל תוסיף. אמנם יש לחלק דלא דמי לתקיעות וכדומה. דהתם הרי כל אחת ואחת שעושה חזיא לצאת בה. והילכך ליכא בל תוסיף שאיננו רק כופל המצוה כצורתה ואיננו מוזהר על השנות הדבר פעמים. משא"כ בנ"ד שקובע מזוזות משני הצדדין שיש בהכרח צד א' ימין וצד השני שמאל הרי באותו צד שמאל יש משום בל תוסיף הואיל שאין בו מקום קביעות מזוזה כלל. ומה לי אם הוסיף במזוזה עוד פרשה אחרת.או הוסיף מזוזה גם בצד שמאל שאין שם מקום קביעת מזוזה כלל. ולהך דתקיעות לא דמי רק אילו קבע בצד ימין עצמה שתי מזוזות דבכה"ג ליכא בל תוסיף:

ובהכי נראה לתרץ מה דקשי' לסברת התוס' הנ"ל מריש פרק המוצא תפילין דלחד אוקימתא מוקמינן פלוגתיי' בבל תוסיף דלת"ק איכא ב"ת אפי' בלא מתכוון ולכן אסור להניח ב' זוג. ולדעת התוס' הא כשכופל המצוה כצורתה כגון שלוקח ב' אתרוגים ליכא ב"ת. אך לסברא שכתבתי ניחא. דהא הך אוקימתא היא דנימא דכ"ע לית להו הא דר"ש בר יצחק דמקום יש בראש להניח ב' זוג תפילין. וא"כ ע"כ מניח אחת שלא במקום הנחה ועל כן שפיר איכא בל תוסיף. כי מה לי אם הוא משנה בעצם המצוה או במקום המיוחד לה. ויש עוד להאריך בזה. אך ענין בל תוסיף הוא מסתעף להרבה ענפים. וכבר דברו בזה גדולים חקרי לב ראשונים ואחרונים:

ואכ"מ לפלפל בזה. עכ"פ מה שנוגע לנ"ד מבואר שיש חשש איסור ב"ת כשיעשה מזוזה משני הצדדין:

ונלע"ד בשאלה כזה אשר בעצם ליכא לברר איזהו צד ימין. אז קובעין המזוזה באיזה צד שירצה ויוצא בזה. ולא שייך בזה למימר שמא הוא צד שמאל ואפי' בדיעבד אינו יוצא. זה אינו. דנראה ברור דהא דבעינן צד ימין אין ההכרח דבעינן צד ימין דוקא. רק העיקר הוא שלא יהי' צד שמאל ודאי דפסול. ולכן בנ"ד באיזה צד שקובע יוצא. דנהי דלא קרינן בי' צד ימין ודאי מ"מ עכ"פ הוא ג"כ איננו צד שמאל ודאי. דאפי' כלפי שמיא לא גליא איזה בזה צד ימין ושמאל דלכל צד נוכל לקרות צד ימין וצד שמאל להכניסה. וכיון דאין כאן שמאל מבורר קבעינן באיזה צד שיהיה דאנן לא בעינן רק שלא לקבוע בצד שמאל ודאי. אבל אין מהצורך לברר שהוא צד ימין ודאי:

ומנא אמינא לה לסברא זו. הנה מצינו ממש דומה לזה לרבותינו בתוספות מסכת חולין (דף כ' ע"א) על הא דקס"ד להש"ס דבעינן קרא במליקה למעוטי שן וצפורן. והקשו בתוס' לפירש"י דאיירי הש"ס במחוברין. הא ל"ל קרא ת"ל בלא"ה, הא בעינן במליקה ימין דוקא. ותירצו. ועי"ל דשמאל גרע משן כדאשכחן לענין חליצה דגידמת חולצת בשני' ובירושלמי משמע דחליצה בימין עיי"ש בתוס'. וה"נ אמינא בנ"ד דלא בעינן רק שלא יהי' צד שמאל ודאי. והכי נימא נמי לענין תפילין באיטר יד שכותב בימין (סי' כ"ז סעיף וא"ו) שיש מחלוקת הפוסקים. ולפמ"ש יניח באיזה יד שירצה ואין להאריך כל זה נלע"ד אבל לא להלכה ולא למעשה רק לעורר תלמידים כמוני ובבית שאני דר בה הי' אצלי אותה שאלה. אעפ"כ החדלתי מספיקא ומיעטתי מצד א' הכניסה מרה"ר:

הלכות שבת פרק עשרים וארבע הלכה ז'. אין עונשין בשבת אף על פי שהעונש מצוה אינה דוחה שבת. כיצד וכו' ואין ממיתין אותו בשבת וכו'. עיין במשנה למלך שנסתפק ברודף אחר הערוה דניתן להצילו בנפשו. אי מותר הי' בזמן הבית להורגו גם בשבת בשעה שהוא רודף. וברוצח הרודף אחר חבירו להרגו פשיטא לי' דמותר להצילו בנפשו אפי' בשבת משום הצלת נפש הנרדף דפ"נ דוחה שבת. רק ברודף אחר הערוה נסתפק והביא לזה דברי התוס' (דסנהדרין ע"ג) ולפי שיש לי קצת שקלא וטריא בדברי התוס' הללו אמרתי להאריך קצת ונברר ג"כ ספיקו של המש"ל:

אמרינן בסנהדרין (דף ע"ג) נער נערה דכתיב גבי רודף למה לי חד למעוטי עכו"ם וחד למעוטי בהמה ושבת. ולרשב"י דאמר עובד ע"ז ניתן להצילו בנפשו ל"ל חד למעוטי בהמה וחד למעוטי שבת והקשו בתוס' וא"ת ל"ל קרא למעוטי שבת הא מציל גופי' קא מחלל שבת דחובל בחבירו ואיך יחלל שבת להציל חברו מחילול שבת דאין זה מקלקל בחבורה דאיכא תיקונא גברא כיון דמחייב מיתה כדפריך באד"מ (דף לה.) וי"ל דמ"מ קס"ד דגזירת הכתוב כראב"ש. עכ"ל ותירוצם הוא דחוק כמובן:

והנה כד הוינא טליא בא אלי אחד מן הלומדים החריפים והראה לי קושית התוס' הלזו לנסות אותי אם אמצא חידתו להשיג איזה נפ"מ אשר נצטרך דוקא למיעוט