יושר לבב עט

שורש הקדושה שבלשונם דמבלעדם לא היה להם קיום והעמדה וכמ"ש בפ"ג וכמו שהארכתי בספרי הון עשיר במס' אבות בפירוש גמטריות על זה ולכן א"א לשום לשון מהם שלא יתערב בו איזו תיבה של לשון הקדש שאותה התיבה או תיבות הם שורש הקדושה שבלשון ההוא וכפי בחינתם כן היא השרשתם בענין אחד מן התורה ולא בענין אחר ועיין עוד מזה בספרי הון עשיר הנ"ל

ח וכן תן דעתך כשתקרא בדברי רבותינו גנאי בעלי אגדה אשר רוב סודי תורה נסתרים בה כידוע לי"ח וכן אמרו רז"ל רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם למוד אגדה שלא תבא בזה לידי מינות ולזלזל בה אלא תדקדק יפה יפה בלשון המגנה אותה כמו שדקדקתי אני בו ותראה שמגנה הכתיבה בהם כי מרוב קדושתם לא ניתנה להכתב אף כי משום עת לעשות לה' התירו לכתוב התורה שבע"פ שלא תשכח מפי זרענו דרך עבודת ה' כי ע"י הכתיבה מגשים אותה בגשם האותיות וגם הקורא בה אינו טורח לילך אצל מי שילמדנה לו פה אל פה מאחר שהיא כתובה לפניו ובא לידי טעות בהבנתה לפי שעל פי פשוטה אינה מובנת והסוד אינה נגלה בה ככל דבר סוד המבואר אלא נסתר במליצתה ויופי דבריה המושכים לבו של אדם כמים ולכן הקורא בה הוא בסכנת טעיות גדולות יותר מהקורא בפשוטו של מקרא או בספרים שהסוד נגלה בהם ולכן היו קוראים הראשונים לספרי אגדה ספרי קוסמים כדאיתא בירושלמי שצריך לקסום מה הוא פירוש עניינה כי נסתר הוא ודוק ותמצא כי כן הוא כמו שאמרתי שלספרי אגדה דווקא ולכותבים אותה היו מבזים ומרננים אחריהם לא ליודעים אותה ומגידים אותה בעל פה כי הם אינם טועים בפירושה

ט והט אזנך ושמע כל הנמצא כתוב בדברי רז"ל בענין זה של קנטור בעלי אגדה ותראה איך במתק לשונם לא כיוונו אלא לאשר אמרתי דאזלינן בתר רובא כי כל התורה שבעל פה משבחת האגדה ובראשונה נזכיר מיש בירושלמי דמעשרות ר' זעירא ור' אבא ור' לוי הוא יתבי והוה רבי זעירא מקנטר ליאין דאגדתא וצווח לון ספרי קסמי אמר ליה ר' אבא בר כהנא למה את מקנטר לון שאל ואינון מגיבין לך אמר ליה מהו דין דכתיב כי חמת אדם תודך וגו' והשיבו לו דרישיה דקרא מדבר בעה"ז וספיה בעוה"ב א"ל או נימור איפכא דרשיה בעוה"ב וספיה בעוה"ז ור' לוי מפרש לו כל הפסוק בענין אחר ואח"כ אמר ר' זעירא היא הפכא והיא מהפכא לא שמעינן מינה כלום ע"כ ודרך כללות נוכל לומר שר' זעירא לא היה חפץ בלמוד של אגדה על כי הוא לא היה