יושר לבב עח

דף ס"א ע"ב ז"ל וכל מאן דאולפין בהאי עלמא כולהו ידעו עד לא ייתון לעלמא ותנינא האי באינון זכאי קשוט עכ"ל כל אחד מסדרה ומבארה על פי דרכו אשר ראה במקום מחצב נשמתו נמצא שאלו ואלו דברי אלהים חיים הם ואין שום אחד מהם טועה בדבר שאומר אם זוכה שלא יהיה נשכח ממנו מה שראה למעלה אלא במה שסבור שבעולם הזה הגשמי צריך שתהיה מסודרת ומבוארת על סדר הראוי למחצב נשמתו שאם לא הכינו ה' לכך לא יעשה כן במקומנו הגשמי אלא יהיה נפסק ההלכה כדברי החולק עמו או לא יתחדש אותו דבר בעוה"ז על ידו עד כי יבא אותו האיש הראויה לו כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו אף כי ברוב חכמתו וחריפותו נטל חלקו וחלק חבירו בסדר וביאור התורה והבחנת הבנה זו תלאה ה' בכללים אשר כלל בתורתו לפסוק הלכה כגון אחרי רבים להטות וכיוצא בו ודוק כי בזה תבין מאי נפקא להו לב"ש וב"ה במחלוקת הכללי דהללו אומרים דהלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו והוא דאתי לאשמועינן דבפרטות מחלוקותיהם לא היתה כוונתם לעולם הרוחני לבד כי אם לעולם הגשמי זה דכל אחד היה סבור שכך צריך לעשות בעולם המעשה הזה והפך מזה יהיה כוונת אמרם ז"ל בכמה מקומות להלכה ולא למעשה דאי לאו הכי קשה אם הלכה היא למה לא נעשה בה מעשה אלא דכוונתם היתה לומר להלכה עליונה וכדאמרן ומשום הכי פירשו בה ולא למעשה כדי שלא נפרשנה כסתם הלכה האמורה בכל מקום דר"ל למעשה

ז ולכן השמר אל תפן אל און בראות כמה דברים סותרים זה את זה בתורתנו הקדושה באמור שקצתם שקר הם כי כלם במקומם הם עומדים חיים קיימים נכונים ואמיתיים ואף לשונות הגוים אשר תמצא בה כגון טוטפות שהם שני לשונות כתפי ואפריקי שמהם אנו לומדים הארבעה בתים שבתפילין וכגון הן ה' אלהיך שאנו מפרשים אותו אחד כי כן הוא בלשון יון וכן יגר שהדותא שהוא תרגום וכיוצא בו וכמו שאמרו רז"ל וגם התורה שבע"פ שאנו מוצאים כיוצא בזה אל תהא סבור שאותו לשון נכרי הוא ומפני שלא היה נמצא בלשון הקדש שם לאותו דבר לכך נצרך אותו לשון נכרי כי טעות גדול אתה טועה בזה חדא כי מאחר שהעולם ומלואו נברא בלשון הקדש כמשאז"ל א"א שימצא בו דבר גדול או קטון שלא תהיה לה זכרון בלשון הקדש ועוד דבעינינו אנו רואים בכמה מדברים אלו המתבארים בלשון נכרי שיש להם שם בלשון הקדש ולכן אל תתן דופי בתורתנו הקדושה בסברא זו אלא הפוך בה והפוך בה דכלא בה ולשונות נכרים שבה לשון הקדש הם שנשתמשו בהם הנכרים והם