יושר לבב נז

וכן בכוונת מיוחד באהיה אשר אהיה אנו מכוונים על פי סידר האר"י בתיבת הוה בז"א כי באמת מפני זמן ההוה והוא בריאת העולמות אשר עתה הם בהויתם נסתר ההוה שהוא שם הראוי להוית סיבה ראשונה אף בפרצוף זה של ז"א דבשביל מה שיהיה טרם הצתמצמו ומה שיהיה אחר שיתפשט מצמצומו אם ירצה לא היה צריך לזה הכסוי של ז"א הנעשה פרצוף שלם בעשר ספירות כמספר העשר אותיות שבשם הויה מלא אלפין שבו ועשר הוא מספר י' שבהם מסתתר הוה זה ונעשה עם הי' שם הויה ולפיכך כששם זה הוא כסדרו נכון הוא שיורה מדת רחמים כי הוה שבו שהוא המשפיע מתפשט עד תחת י' ספירות דז"א לפיכך הוא כתוב אחר הי' כי מתפשט ויורד ממנו ולמטה בכלי המוכן לכך משא"כ כשהוא מהופך ונעשה הוה"י דמורה שמצתמצם הוה זה המשפיע מעל העשר ספירות ואינו עובר בהם לפיכך הוא כתוב לפני היוד ונעשה בו שם הויה מהופך ולכן הוא דין

כ ומדברי אליהו הנביא הכי מוכח כי כה אמר מלגו איהו שם מ"ה דאיהו אורח אצילות ואיהו שקיו דאילנא בדרעוי ואנפוי כמייא דאשקי לאילנא ואתרבי בההוא שקייא וזה השם שהוא שם הויה מלא באלפין כי האחד שהוא אלף והוא א"ס מסתתר בו והוא האורח שעל ידו משקה הנה הוא בז"א כידוע דלסיבה ראשונה עצמה אין לה שם ידוע כמאמרו דאמר וכל ספירה אית לה שם ידוע דבהון אתקריאו מלאכין וירמוז זה למחצב נשמות המלאכים שמחוץ למחצב נשמות ישראל המלבישים העשר ספירות כמבואר בשערי קדושה להרח"ו חלק ג' שער ב' ואנת לית לך שם ידוע והיינו דפירש בדרעוי ואנפוי דלא שייכי בסיבה ראשונה ואי לא גרסינן וענפוי אלא ואנפוי כמו שהיא הגירסא שלפני צ"ל דהקדים דרועי לאנפי כמו שהקדים גם כן למעלה חסד וגבורה וכו' לחו"ב וכו' כי בסדר הזה נתגדל ז"א כידוע לי"ח וגם מזה יש ראיה לדברינו דהוא עיקר הכל מדלא חש להזכיר סדר הגדלת הפרצופים אחרים כי אם סדר הגדלת ז"א ולא על חנם כל האצילות עם מה שלמעלה ממנו שנברא תוך מקום הצמצום מתחלק בשם זה של הויה שבז"א ולא עוד אלא שכל הד' עולמות בארבע אותיות נכללו כידוע לי"ח וכן אין אנו מיחדים שם אחד משמות הקדושים כי אם שם זה באמרנו שמע ישראל וגו' הויה אחד על כי בו מסתתר שם הראוי לסיבה ראשונה עתה שהוא הוה המסתתר בי' ספירות דז"א שכך קראו לקיים העולמות אשר ברא וביחוד שם זה אנו מודים שאין סיבה ראשונה אחרת חוץ מזו וגם אנו מודים שהיא עצמה לא צמצמה עצמותה אף במקום