יונת אלם קכו

מתמי' בדרו' זה שהתחלנו והו' צריך פירו' ברור לא יסופק מאמתתו להניח דעת כל מעיין ישר הולך להבין אמרי בינה והוא זה שבוע' לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש נדר חל אפי' על דבר שאין בו ממש והא אוקומה במתניתין ואע"פ שמשנתם האמורה כאן היא מכלל המשניות העמוקות שהיו שונים בסתרי תורה מ"מ היא גופיה קשיא דהא איפכא תנן בפ"ב דנדרים זה חומר בשבועו' מנדרי' ואריש' קאי דקתנ' קונ' שאני ישן הרי זה בלא יחל פי' מדרבנן ואון זה נדר של תורה דשינה אין בה ממש שבועה שאינו ישן אסור פי' מן התורה זהו תורף הדין בהפך לגמרי מן האמור שם והאמת כי בשנקח הדין לפי פשוט' הדבר ברור שהנודר אסר על עצמו ככר או חפץ שיש בו ממש והנשבע אוסר נפשיה אפי' לדבר שאין בו ממש כגון שלא אישן אבל כשנבחין הנדר והשבוע' בעצמן רמיזתן בעליוני' אין השב בועק"א אלא בעול' הבנין דתמן אויר' דאתפס שיש בו ממש בערך לאמא עלא' אוירא דלא איתפס שאין בו ממש והנדר עול' אליה ומנוסח שלהן נלמד כי השבוע' היא חלה עו איש האוסר עצמו בדבר שיש בו ממש והו' דוגמ' למלך המתגל' ומודי' דרכיו לחיילותיו וזה לשון השבועה אני נשבע שלא אוכל ואע"פ שהככ' יש בו ממש אין זה מגדרי השבועה אדרבה שלילת אכילתו היא שב ואל תעשה כאלו אין בו ממש וכ"ש שלא אישן שהשינה עצמה אין בה ממש ובל זה הוא ממה שיקשה על המאמר והתרוץ הוא כי האדם עצמו נפעל ונתפס באותה שבועה כי הוא המושבע לא החפץ וכל אני יש בו ממש וכ"ש אם הוא נשבע שאוכל ושאזרוק שזה וזה דבר שיש בו ממש הוא הואיל וליתיה בשב ואל תעשה אמנ' הנודר אינו אלא באומ' ככר זה עלי עלי דווקא שהוא בלא תעשה לא בקום עשה ולא מבעיא שהוא חל על דבר שיש בו ממש הוא הככר בעין הותפס באסור זה עד שאמרו קונמות קדושות הגוף נינהו אלא חל ג"כ על האד' במה שאין בו ממש לענין זה כי אינו הוא הדבר הנדור ואע"פכ הנדר חל עליו ועוד אע"פ שהככר בכאן יש בו ממש וזה תנאי הכרחי בנדר הרי הוא מעלהו אל מקום האפיסה שאין בו ממש וגם במיחש לדידי' מיהת הוי כאלו אין בו ממש וגם הנודר בלתי נתפס כדאמרן והנ' חל על זה בסוד קדושת הגוף ועל זה בסוד הפרישות זהו דקדק לשונו של רעיא מהימנא דאמר נדר חל אפי' על דבר שאין בו ממש כי מלת אפי' מחייבת לפרש היותו חל על זה וזה