יונת אלם קכז

והרבותא הוא הצד שאין בו ממש ויש דרך אחרת קלה וקצרה בפי' המאמר כי השבועה אינו חלה אלא על דבר גשמי שהרי השינה אע"פ שאין בה ממשו מוגלם ותפוס בידים מ"מ הרי היא ממאורעות הגוף ומשיגיו אבל הנדר לא מבעיא שהוא חל על הדברי' הגשמיי' הנתפסי' ע"י קונמות בקדושת הגוף אלא אף על הדברים הרוחניים שהם השבוע' ומצוה שהרי כל אדם מושב' מהר סיני על קיום המנות הנה הנדר כפי דקות רמיזתו במקום שאין בו ממש חל על שתיהן לאסו' על האדם שלא יניח תפילין ושלא יקיים שבועתו כגון הנשב' לשתות כוס יין ונדר בנזיר דתניא בספרא דבי רב מיין ושכר יזיר לאסו' אין מצוה כיין הרשות ואין לנו יין מצוה מן התורה אלא כגון זו שמצוה לקיים שבועתו אבל אין נדר חל על השבועה והמצוה לכפול חיובן שאפי' יאסור האכילה עליו אם אינו עושה המצו' הנדר חל על האכיל' לא על המצוה אבל השבועה אינה חלה על השבועה ועל המצוה לא לאסור ולא לכפול החיוב אלא בכולל או עד שיתיר את ראשונה אמור מעתה לפי הדרך הראשון כי מה ששנינו שם ברעיא מהימנא שבועה בדבר שיש בו ממש פי' בנפש אדם שהוא דיוקנא דזעיר ולפי הדרך השני שבועה בגשמי נדר אף ברוחני נדר בדבר שאון בו ממש פירש במדות המקיפות לזעיר שהן ז' תחתונות שבבינה ודע כי במשנה ובגמר' לפי סדר הלמוד המכוון בהם הנושא הוא הככר והשינ' שזה נאסר בין בנדר בין בשבועה לפי שיש בו ממש וזה אינו נאסר אלא בשבועה לפי שאין בו ממש ונפקא מינה שהשינה מותרו' מדין תורה למי שנדר ממנה אם לא התפס הנד' בענין שיש בה ממש כי הנה האומ' קונ' עוני בשינ' היום חל על הנדר וזהו תכליתם וסדירה של שונ' הלכו' לדעת הדברים האסורים והמותרין לפי הדין אבל הנוש' האמיתי בספ' הזה' הוא נשמ' אדם שהו' מתפעלו' בדבורו ובמעשהן לטוב או למוטב ועלה אתמר ככל היוצא מפיו יעשה כי מיד בצאת הדבור מפיו עושה רושם וכבר זכרנו מזה ומעל והמדקדק בהיגיו' הספר שם באורך ימצא בפשיטות שהמכוין בזה הוא מה שאמרנו וכל מי שיש לו לב ותמה על ההוא סתם תנא דנדרים כי על מה שאינו אסור אלא מדרבנן אמר הרי זה בלא יחל ועל מה שאסורו דבר תורה אמר אסור סתם ואפכ' הוה ליה למיתנא בזה ובזה ברוך שבחר בהם ובמשנת כי בעומק העיון רמזו לנו בהפו' זה כל מה שאמרנו והוא דק הנה האומר קונם שאיני ישן זה נדר בדבר שאין בו ממש ואמרו חכמים ישנו בבל יחל לרמוז על כל הנדרי' שהן עצמן אין בהן