ישמח ישראל (רמב"ם) מ

במהר"ם שיק על התרי"ג מצות פ' אמור הביא דברי החת"ס שכ' דאפי' רבא דס"ל דיו"ט ל"ת גרידא מ"מ יו"ט דר"ה עשה ול"ת דאל"כ קשה מגמ' (ר"ה ל"ב ב') אין שם עולין באילן כו' מ"ט יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה א"כ לאלו המ"ד דלא ס"ל כרב אשי וס"ל דיו"ט ל"ת גרידא הדק"ל למה אין עשה דשופר דוחה ל"ת דיו"ט אע"כ דיו"ט של ר"ה שאני מטעם שנאמר בו שבתון וה"ל עשה ול"ת לכו"ע ול"ז להבין דהלא מכשירי מצוה אין דוחין יו"ט ומ"ש הר"ן שם מטעם בעידנא דלכאו' בלא"ה אינו דוחה אך י"ל דאפשר מכשירי מצוה ג"כ מטעם בעידנא אין דוחין יו"ט ודמי לאוכל נפש דאין מכשירין דוחין יו"ט באפשר מאתמול. ולכן נ"ל כמ"ש הר"ן דקושטא דמלתא קאמר אבל באמת מטעם בעידנא ולק"מ עיי"ש וא"ש דגם למ"ד יו"ט ל"ת גרידא מ"מ אינו דוחה משום דמכשירין דאפשר מאתמול ולא הוה בעידנא ובתוס' (שבת כ"ו) הקשו למ"ד יו"ט ל"ת גרידא נילף דאין עשה דוחה ל"ת ותי' משום דאפשר מאתמול ובתוד"ה ולא עולת חול פר"י דגם רבא ס"ל יו"ט עשה ול"ת מטעם בעידנא ובטו"א למס' ר"ה כ' עפ"י הר"ן הנ"ל דא"ש למ"ד יו"ט ל"ת גרידא מטעם בעידנא כו' ובשם שבלי הלקט כ' משום דשופר עשה דרבים ודוחה אף בלא בעידנא משו"ה הוצרך לטעם דעשה ול"ת והקשה דהדק"ל למ"ד יו"ט ל"ת גרידא אמאי לא דחי. אמנם לפמ"ש א"ש הואיל ואפשר מאתמול משו"ה לא דחי והכא קושטא דמלתא כמ"ש הר"ן ומצינו דאף מצוה עצמה אינו דוחה יו"ט באפשר מאתמול כמ"ש בגמ' (שבת כ"ה) ובפירש"י ותוס' שם. וצ"ע בדברי הר"ן דהוצרך לטעם בעידנא למ"ד יו"ט ל"ת גרידא. ואפשר דמילה שלא בזמנה וכיו"ב דאפשר למחר וה"ה בכ"מ שאפשר מאתמול ואפשר למחר אינו דוחה יו"ט. משא"כ במכשירי שופר אף דאפשר מאתמול מ"מ א"א למחר מש"ה הוה אמינא דדחי יו"ט והוצרך לטעם דבעידנא

רמב"ם (פ"ה מהל' שבועות הלכה י') וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה כולה באותו יום אינו חייב אלא אחת כו' שאין שבועה חלה על שבועה. והשיג עליו הראב"ד ז"ל דמה שנשבע תחלה הי' ליומו ואח"כ לעולם. וכ' בכ"מ דמה לנו אם נשבע בסוף לעולם דגבי היום אין כאן תוספת. ויש לחקור בזה לענ"ד דהלא הרמב"ם פסק שם הי"א שבועה שלא אוכל תאנים ואח"כ נשבע על תאנים וענבים חייב על התאנים שתים מטעם כולל וה"נ שכלל בשבועתו שלא יאכלנה לעולם ממילא חלה השבועה גם ליומו ואפשר לומר דשאני כולל בדברים המותרים מימים המותרים דדברים המותרים חל שפיר ברגע זו שאסר עליו דהמה בעולם ממילא דחל שפיר גם על דברים האסורים משא"כ בלמחר דאין בעולם עדיין ואף שחל השבועה מיד מ"מ אינו אלא דלמחר חלה השבועה למפרע וכדין המקדש את האשה לאחר ל' יום ואף אם נדמהו למקדש מעכשיו ולאחר ל"י מ"מ בשעה זו עדיין אינה מקודשת וה"נ אין השבועה חלה על היום משום דלמחר שאינו בעולם ועיין בגמ' (נדרים י"ז) לענין נדר בתוך נדר דלרב הונא דוקא באמר הריני נזיר למחר ולשמואל אף בהריני נזיר היום ומסיק בגמ' דלא ס"ל לר"ה הא דרבה דחל בכולל אלא דאין שבועה חלה על שבועה אף בכולל משא"כ בנזיר משום דמוסיף יום לאחר שלשים ואין נזירות פחותה מל' יום כמ"ש הר"ן שם: וגם בדין נשבע שלא יאכל מצה דחל בכולל דוקא בנשבע בשאר ימות השנה משא"כ בנשבע בליל פסח לא אמרינן מגו דחיילה למחר תחול גם היום וכמ"ש בחו"מ סי' ע"ג בנשבע שלא למכור לפרוע שום חוב והש"ך שם מחלק בין מצה לסוכה דלא הגיע עדיין חיובם ובאו"ת שם מחלק דבכולל החובות שלא לוה עדיין שפיר אינו חל בכולל לבטל המצוה שלא לפרוע החוב שהגיע זמ"פ עכשיו אף דלאחר שילוה יחול השבועה למפרע מ"מ למפרע אינו חל שבועתו בכולל אבל בכולל יהודים וא"י דהפקעת הלואתו מותר שפיר חל שבועתו וממילא