ישועות יעקב נג

הרשב"א דבעינן שתרגיש פתיחת המקור או שנזדעזע גופה ולא סגי בהרגשת דבר לח זב מבשרה וא"כ כשאין כאן בירור שהדם יוצא מגופה והוא דם נדות או דם מכה אף אם הוא באמת ד"נ אין כאן רק איסור דרבנן וגם יש לנו ראי' דאין זה דם המקור דהרי אשה שרואה ד"נ חזקה שבא בהרגשה וע"כ דדם מכה הוא. והנה בהא דאמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עלי' וכו' והקשו התוס' אמאי לא אקשינן מכל עניני כתמים הנמצאים בבגדי אשה דהא הוי בלי הרגשה ותי' דכתמים שבבגדי' שהן מזמן שעבר פשיטא דאמרי' ארגשה ולאו אדעתה ולכך הקשה הש"ס מראיות שראתה שיודעת אם מרגשת ולפ"ז הי' דעת תלמידי ר"ע דבכתמים דליכא ראי' מדלא הרגישה דדם מכה הוא אין לתלות וע"ז אמר ר"ע שלא אמרו, חכמים אלא להקל ולא להחמיר יותר מראיי' גמורה והדבר נכון:

ובחידושי אמרתי דבר נחמד דבאמת טעם הדבר שכתב הרשב"א להקל משום חזקת טהרה והנה התוס' בריש נדה הקשו בספק נדה אמאי נטהר משום חזקה הא ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא ותי' דדוקא ספק מגע ילפינן מסוטה ולא ספק ראיי' ובהא דאמר ר"נ כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתם כתב הר"ן בחידושיו דלא החמירו לטמא האשה אלא משום דמטמאין הבגד וחשו שאם לא נטמא האשה גם הבגד לא יטמאו והנה טומאת הבגד משום דם המקור פשיטא דחשיב טומאת מגע ולא טומאת ראיי' וא"כ לא מהני חזקה לטהר כיון דהוי ספק טומאה ברה"י ולא מהני חזקה לטהרה וע"כ היו תלמידי ר"ע מסתכלין דכיון דטומאת האשה בכתמים תלי' בטומאת הבגד א"כ בזה דלענין טומאת הבגד הוי ספק טומאה ברה"י ה"ה לענין טומאת האשה ואמר להם ר"ע לא אמרו חכמים הדבר להחמיר היכי דיש לתלות במכה שנטמא את האשה יותר מטומאת ראיי' אלא להקל שכל שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתם ודו"ק היטב:

ואמנם לדינא דברי א"ז נכונים מאוד דכיון דרוב דמים מן המקור דם הנמצא בפרוזדר ספיקו טמא משום דהמקור מוחזק שרוב דמים שיוצא מן האשה ממנו בא מהכ"ת ניתלי שהדם הוא מן המכה ובשלמא לענין רואה דם מחמת תשמיש דרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש א"כ המכה והמקור אינן עלולים לראות בענין כזה יש מקום לומר דמוקמינן בחזקת טהרה אבל בסתם רואה מי יאמר דדם מכה הוא נגד חזקתו מן המקור וכיון שכבר כתבתי דכאן מצד הדין צריך לבדוק בכל פעם ולא לסמוך על מה שראתה ג"פ שלא נימוחו דהיכי דאפשר לברר צריך בירור אלא אף כשנימוחו אינו ברור לאסור דשמא מן המכה והיינו שלא בעת וסתה אבל בעת וסתה דחזקתו מן המקור וחייבין על ביאת מקדש ושורפין את התרומה וע"כ דברי רמ"א נכונים מאוד אמנם מ"ש בס' מנחת יעקב דלדעת רמ"א אף בלא נימוחו אסור ודוקא שלא בעת וסתה מהני בדיקת פושרין זהו חומרא יתירא. ובכל פעם שלא נימוחו מותרת כנ"ל ברור:

דברי ידידו יעקב אורינשטיין. סימן כג. ב"ה לכבוד ידידי הרב המאור הגדול מו"ה אייזיק נ"י האבד"ק קולקב. מכתבו קבלתי ושמה נפשו בשאלתו להורות לו דרך תשובה ע"ד אשה שעדן לא ראתה דם נדות מעולם וכעת זה ערך חצי שנה ויותר נתקלקל לה דרך וסדר נשים וזהו ענינה בעת שמטלת מ"ר כאשר יצאו ממנה פעם ראשונה היא צריכה להטיל מים תיכף עוד פעם אחר וע"פ הרוב טרם תטיל מים פעם שני' מרגשת כאב ורואית דם אחר הטלת מ"ר פעם שנית ואמנם בהטלת מ"ר פעם ראשונה אינה מרגשת כאב ואינה רואית דם וגם כשאירע לה פעם א' שהיתה מטלת פעם שנית ולא היתה מרגשת כאב לא ראתה דם כלל ואמנם ברוב הפעמים מרגשת כאב ורואית דם ומראה הדם לרוב פעמים הוא כמראה מי שריית בשר ולפעמים דם גמור כמראה דם נדה וגם יש בתוך ראיי' כמו קרטין וחול עכ"ל שאלת חכם מעלתו. ומעל' האריך בזה במה שכתבו האחרונים בחולי שקורין הארין ווינד הנזכר בשו"ת מהרי"ל. והנה ידוע דדברי הרמ"א בהג"ה סי' קפ"ז דבאשה שיש לה וסת וראתה מחמת תשמיש שלא בעת וסתה תולה במכה אף כשא"י אם מוציאה דם והיינו דכיון שיש לה וסת ואין דרכה לראות רק בעת וסתה וא"כ ע"כ מה שרואית שלא בעת וסתה ע"כ דם מכה הוא אף שא"י אם מוציאה דם ומה"ט דעת המרדכי להקל אף שלא הי' לה מכה כלל אלא דאנן לא קיי"ל כן אבל ביש לה מכה שא"י אם מוציאה דם תולה בה הדמים שיצאו שלא בעת וסתה ואני הקשיתי ע"ז דהרי כ' הרשב"א בתשובה והובא בב"י ריש סי' קצ"ג אמאי אינו תולה בדם בתולים וכי גרע דם בתולים מן מכה שתולה בה והוכיח מזה דאף במכה אינו תולה רק בידוע שמוציאה דם ודם בתולים חשיב מכה שא"י אם מוציאה דם דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם. והנה אף בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות קיי"ל דבועל בעילת מצוה ופורש. והנה תינוקת שלא הגיע זמנה לראות היא יותר בחזקת מסולקת דמים מאשה שיש לה וסת שלא בעת וסתה דהרי בארבעה נשים שהם בחזקת מסולקת דמים קיי"ל דדיין שעתן לכ"ע ובאשה שיש לה וסת פליגי ר' דוסא ורבנן ועיין בתוס' מס' נדה (דף ה') ד"ה הא שאר נשים ויבואר לקמן אי"ה:

ונראה לי דיש חילוקי ענינים בזה דבמקום שידוע שיש מכה רק שא"י אם מוציאה דם בזה נחלקו הפוסקים אם בעינן ידוע שמכתה מוציאה דם והכריע הרב מהרמא"י בהג"ה זו דבאשה שיש לה וסת וראתה שלא בעת וסתה דבזה יש לנו צירוף דעת המרדכי להחזיקה שלא בעת וסתה בחזקת מסולקת דמים ואף שראתה דם עכ"פ לענין רואה מחמת תשמיש ניתלי הדם במיעוך תשמיש א"כ אף דאנן לא קיי"ל כן מ"מ לענין מכה שא"י אם מוציאה דם מצרפינן הך סברא לתלות מה שרואה שלא בעת וסתה בדם מכה שא"י אם מוציאה דם אבל באינו ידוע אם יש שם