ישועות יעקב נד

מכה אף שיש כאן מקום ספק אם יש שם מכה בזה אמרינן דאין כאן מכה כלל וזה ענין חזקת הגוף לומר שלא נולד בזה ענין חדש ומעתה בדם בתולים דכתב הרשב"א דאפשר דאין כאן מכה כלל דיכול לבעול כמה בעילות בלא דם היינו שאם בועל בהטי' כשמואל אין כאן מכה כלל ובזה אף שלא בעת וסתה או בארבעה נשים ואף בתינוקת שלא הגיע זמנה אין תולין מספק לומר שיש כאן מכה וזה ברור מאוד. ומעתה ברואה אחר הטלת מ"ר ויש לה כאב אי נימא דכאב אינו כמו מכה מהכ"ת נימא לטהר הדם מספיקא שמא דם מכה הוא אפשר שאין כאן מכה כלל והיא רואה דם המקור והכאב אינו מחמת מכה ואי משום דיש לה וסת והראיי' היא שלא בעת וסתה כבר כתבתי דבמקום שיש ספק אם יש כאן מכה כלל אף שלא בעת וסתה טמאה. ובזה א"ש הא דמבואר בהגה"ה סי' קצ"א דאף באשה שיש לה וסת והיא רואה שלא בעת וסתה אחר מ"ר ויש לה כאב מ"מ צריכה בדיקת מוך ולכאורה קשה הא אף בלי בדיקה התירו הפוסקים במכה שא"י אם מוציאה דם באשה שיש לה וסת שלא בעת וסתה כמבואר בהגה"ה סי' קפ"ז סעיף ה' ובזה א"ש כיון דכאב אינו חשיב כמכה א"כ יש כאן ספק אם יש כאן מכה כלל ובזה לא מהני הך דיש לה וסת והראיי' היא שלא בעת וסתה כמ"ש משום דאין לנו לומר מעצמינו דיש לה מכה משום דיש חזקת הגוף המתנגד ובזה א"ש הא דמהני בדיקת המוך אף דע"כ צריך לומר דבדיקה זו לאו בדיקה מעליא היא דהרי באשה שאין לה וסת לא מהני ועיין ש"ך סי' קצ"א (חסר הסיום):

סימן כד. להרב הגדול המפורסם אבד"ק ראווא:

ע"ד השאלה בעסק אשה שיש לה חולי השבירה שבני מעי' יוצאים לחוץ ובעת יציאתן לחוץ אינה רואית דם רק בשעת וסתה כראוי ואמנם בעת שמחזירין בני מעי' לפנים אז מרגשת כאב גדול ושופעת דם וככה מתנהגת זמן רב ומעכ"ת נפשו בשאלתו אם יוכל למצוא פתח תקוה:

והנה מעכ"ת האריך הרבה בזה וגם אני הארכתי הרבה בענינים אלו כמעט על כל קוץ אך פה אבאר בקצרה. הנה זה לי זמן רב שהקשיתי על דעת הרב בעל המפה שכתב דבאשה שיש לה וסת מודה הרשב"א וש"פ דשלא בשעת וסתה תולה במכתה אף שא"י אם מוציאה דם ואני תמה דהרי הרשב"א בתשובה הובא בב"י סי' קצ"ג תמה דאמאי אינה תולה בדם בתולים מ"ש מדם מכה שתולה בה ותי' דדם בתולים חשיב אינו ידוע שמכתה מוציאה דם דשמואל אמר יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם עכת"ד [ומזה תמוה על דעת הרב דס"ל בדעת הרשב"א דבכ"מ תולה במכה אף שא"י שמוציאה דם והרי מתשו' הרשב"א שהבאתי משמע איפכא אלא דבלא"ה כבר הסכימו הש"ך וא"ז הח"צ ז"ל דהרשב"א מודה דבעי' שיהא ידוע שמכחה מוציאה דם אלא דלא בעינן שתדע שדם זה יורד מן המכה והנה בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות היא יותר בחזקת מסולקת דמים מאשה שיש לה וסת ועיין שם בש"ס דנדה (דף ה') כל הנשים שאמרו חכמים דיין שעתן וכו' חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ועי' בתוס' שם וא"כ כיון דכ' הרשב"א ז"ל שם דאף בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות קיי"ל דבועל בעילת מצוה ופורש משום דהמכה אינו מוחזק בדם א"כ ה"ה ביש לה וסת. הן אמת שהרא"ש ז"ל דעת אחרת עמו בענין זה דבועל בעילת מצוה עיין בדבריו פרק התינוקת היינו משום דהוא מחשב דם בתולים כענין מכה שידוע שמוציאה דם כמבואר בלשונו שם להמעיין היטב והרשב"א מחשבו למכה שא"י שמוציאה דם אבל בזה מודים דאינו תולה אף בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות רק בידוע שמכחה מוציאה דם. גלל כן נראה לפע"ד דדוקא לענין זה שלא להחשיבה בחזקת רואה דם מחמת תשמיש אבל עכ"פ צריכה להמתין שבעה נקיים אמנם לא כמ"ש הש"ך משום חשש עגונה רק הטעם משום דרוב נשים אינן רואות דם מחמת תשמיש ע"כ יותר ראוי לתלות במכה אף שא"י שמוציאה דם. ובזה נלפע"ד טעם התוספתא שכ' כולן בודקות בשפופרת חוץ מן הבתולה שדמי' טהורים ונדחקו בטעם הדבר ובזה א"ש דעכ"פ דם מכה הוא ולענין רואה דם מ"ת מהני אף שא"י שמכתה מוציאה דם וכן מורה לשון הברייתא שם (דף ס"ו) ואם יש לה מכה תולה בה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יורד היינו דברישא לענין רואה דם מ"ת אף שא"י שמכתה מוציאה דם מהני ולענין שבעה נקיים בעינן שתדע שהמכה מוציאה דם:

והנה בהך דינא דכ' הרב מהרמא"י דאם א"י אם הוא מן הצדדין מותר אף בא"י שמוציאה דם משום ס"ס הקשה מעלתו דהא מבואר במתני' דחזקתו מן המקור ולמה נצרף אותו לספק אחר נעלם ממנו שכבר הקשה זאת הט"ז בסי' ק"צ אהא דכתב הכ"מ דכתמים אינם חשובים ס"ס שמא מעלמא ואת"ל מגופה שמא מן הצדדין משום דחזקת דמים מן המקור ולמה במכה מצרפינן לס"ס עיי"ש מה שתירץ ואין דבריו מובנים. ולי נראה ליישב דהנה ידוע דעת הרשב"א דס"ס מהני במקום חזקת איסור וטעמו מבואר בתשובה דס"ס עדיף מרוב ורוב עדיף מחזקה והנה לפי דבריו נראה דס"ס מהני גם במקום הרוב וזה סותר כמה ענינים עיין בראב"ד. אמנם הדבר פשוט דדוקא במקום ששני ספיקות עומדין נגד החזקה או נגד הרוב יש בכחן לדחות החזקה או הרוב אבל כשהרוב אינו סותר רק ספק א' וממילא לא נשאר רק ספק א' דלא מהני בזה ברור דהרוב או החזקה יכולין לדחות הספק הא' ובזה מיושב דלא יסתרו דברי הרשב"א אהדדי דהוא בעצמו הקשה בכתובות (דף ט') בהא דפריך הש"ס ואמאי ס"ס הוא ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס והקשה דנוקמי אחזקת הגוף דאחר כן הוא והיינו תחתיו ולכאורה אינו מובן דהוא בעצמו כ' דס"ס עדיף מחזקה א"ו כמ"ש וכן התוס' כתבו דאי הוי רוב דרצון רוב גמור ל"ה חשיב ס"ס והם בעצמם