ישועות יעקב מה

מבחוץ וכמו שיבואר ואני תמה על מעלתו למה נדחק בזה והדבר פשוט כמ"ש:

והנה בש"ס דנדה (דף ס') תמן תנינן אמר בר פדא כל שבעלה בחטאת טהרות טמאות כל שבעלה באשם תלוי טהרות תלויות ור"א אומר אף כשבעלה בחטאת טהרות תלויות בשלמא התם שמש עכבן אבל הכא אם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי ונפל והיינו משום דאיירי בלא תשמיש וקשה דהרי בש"ס אקשינן על הך דסובר שמואל דבעינן הרגשה ממתני' דתנן אותו יום חייבים בקרבן ולאחר זמן פטורין מן הקרבן אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורין מן הקרבן ואי דלא ארגשה אמאי חייבים ומשני דהרגישה וסברה הרגשת שמש הוא וא"כ קשה כאן דאיירי בלא שמשה א"כ לא שייך לומר הרגשת שמש הוא ואמאי טהרות טמאות ואי דהרגישה אף לאח"ז טהרות טמאות כיון דהרגישה וצ"ל כמש"ל דמ"מ האשה טמאה טומאת ערב אף בלי הרגשה ואמנם עדיין יש ספק אולי לא נגע הדם בבשר והוי לי' טומאה בלועה ואמאי נימא דטהרות טמאות טומאת ודאי וביותר קשה אף אי נימא דאפי' בלי הרגשה יש טומאת מגע עדיין קשה דהרי רבינו כתב דדם הבא מן המקור בודאי בא ע"י הרגשה ומה"ט אף שלא הרגישה אנו אומרים שהרגישה וסבורה הרגשת שמש הוא וא"כ כאן שלא שמשה מטתה וע"כ דלא הרגישה או דהרגישה והי' בדעתה דהרגשת עד הוא וכיון דסתם רואה דם מן המקור מסתמא בא הדם בהרגשה וע"כ הרגשת עד הוא וא"כ זהו עד נאמן שהדם בא בשעת בדיקה מדנימא שבא לאחר הבדיקה ובאמת ראתה שלא בהרגשה ומזה הי' נראה דהא דקאמר הש"ס לעולם דארגשה וסברה הרגשת עד היינו דיודעת בעצמה שהרגישה אלא דזה שאנו מסופקין שמא מה שהרגישה הי' הרגשת עד או הרגשת שמש ובאמת נחלקו בזה הקדמונים בביאור לשון הסוגיא דשם בהא דקאמר לעולם דארגשה וסברה הרגשת עד או הרגשת שמש הוא אי דהפירוש הוא דבאמת איירי שהרגישה אלא דמ"מ ספק חשיב לי' דשמא מה שהרגישה הי' הרגשת שמש או עד או דהפירוש דאיירי שבאמת לא הרגישה ואנן חיישי' שמא באמת הרגישה אך שלא הכירה להבחין בין הרגשת דם המקור שיוצא ממנה להרגשת עד ושמש. ונראה מדברי התה"ד שתופס לעיקר פי' השני עיין בפסקי מהרא"י סי' מ"ז דכתב דרואה מחמת תשמיש איירי שאינה מרגשת אלא דמ"מ חשיב ספק תורה כי אמרי' הרגשת שמש הוא ולפמ"ש קשה למה נימא טהרות תלויות הא יש לנו עד נאמן דבשעת בדיקה בא הדם דאל"כ למה לא הרגישה הא סתם דם בא בהרגשה ואמנם לפמ"ש א"ש דשם איירי בקינוח וכמו דקאמר הש"ס ווסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה ולכך אין תולין בזה דמה שלא הרגישה הוא משום שהי' בדעתה דהרגשת עד הוא דהרי לא בדקה עצמה רק קינוח קל ומ"מ הטהרות אסורות כיון דאשה טמאה טומאת ערב ואף דלעיל כתבתי דבלי הרגשה אין לטמא האשה טומאת ערב בודאי דשמא לא נגע הדם בעת יציאתו בגופה מבחוץ ובפנים הוי טומאה בלועה או מגע בית הסתרים אמנם אין זה מוכרח כ"כ דדעת התוס' במס' נדה דטומאת המקור גזה"כ הוא לטמא אף במגע בה"ס ויש לי בכל זה אריכות דברים בחידושי להלכות נדה וכאן לקצר אני צריך:

נחזור לעניננו דלכאורה קשה במצאה כתם אחר הבדיקה או על עד הבדיקה אמאי תוכל לתלות בכל מה דאפשר לתלות מטעם דכתמים דרבנן הא עיקר הטעם דכתמים דרבנן משום שרואות בלי הרגשה הא כאן יש לומר כסבורה הרגשת עד הוא וע"כ צ"ל כמשכ"ל כיון דספיקא הוא אי בא מגופה מצרפינן הך מיעוט דרואות בלי הרגשה לפלגא וקשה לי ע"ז דבש"ס דנדה (דף י"ח) בדם הנמצא בפרוזדר דפליגי ר"ח ורב קטינא אי חייבים עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה והקשו רבותינו בעלי התוס' כיון דלרב קטינא ספיקא הוא אמאי לא נימא אוקמה אחזקתה ותי' כיון דאיכא רובא דמן המקור אין קורבא וחזקה חשובים נגד הרוב רק כמו פלגא ופלגא וקשה נימא לצרף גם מיעוט שרואות שלא בהרגשה והוי רואות מן המקור ובהרגשה מיעוטא כמו בכתם וצריך לומר כיון דשם איירי לענין ביאת מקדש ושריפת תרומה דזה אף בלי הרגשה טמא טומאת ערב כמש"ל וגם כיון דכבר טמאה האשה טומאת ערב אזיל חזקת טהרה שלה וז"ב:

ואמנם עדיין קשה לפ"ז קושיא אחת גדולה ונפלאה היא באמת דבש"ס דנדה שם אהך דתני נמצא לאח"ז טמאין מספק ופטורין מן הקרבן וקאמר הש"ס עלה תני וחייבים באשם תלוי ותנא דידן בעינן חתיכה אחת משני חתיכות ולמה לא קאמר דהטעם דאינו מביא אשם תלוי משום שלא הרגישה ואי דסברה הרגשת שמש הוא מאן מפיס אפשר דלא הי' הרגשה כלל ואי דרוב דמים באים בהרגשה כיון דאיכא מיעוטא מצרפין לפלגא כמו בכתמים שנמצאים לאחר הבדיקה כמש"ל ולכך אינו מביא א"ת על בעולתה אבל טמאים מספק ושורפין עליו את התרומה דלזה לא בעינן הרגשה אבל הך ברייתא דתני דחייבים בא"ת איירי באמת בהרגישה והיא אומרת שהרגישה אלא דאנן מסופקין שמא הרגשה זו היתה הרגשת עד או שמש אמנם מידי ספיקא לא נפיק ומביא אשם תלוי והיא קו' נפלאה ואמרתי בחידושי דבש"ס דשבועות אהך דהי' משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי דחייב קרבן אקשינן עלה הרי הוא, אנוס ומשני דאיירי בסמוך לוסתה דאסור לשמש עמה סמוך לוסתה וה"ה הך דנמצא על שלה אותו יום דחייבין בקרבן איירי ג"כ בסמוך לוסתה והנה לכאורה קשה בהא דהקשה הש"ס במס' כריתות למאן דסובר דאינו חייב אשם תלוי רק בחתיכה אחת משני חתיכות והא דתני חייבים בא"ת דהרי עיקר הטעם דבעינן חתיכה אחת מב' חתיכות דבחתיכה אחת לא איתחזק איסורא וכאן למ"ד וסתות דאורייתא הרי נתחזקה האשה הזאת לרואית ביום זה ופשיטא דהך חזקה דוסתות למ"ד שהוא מה"ת עדיף מאיתחזק דשתי חתיכות דהרי למ"ד דסובר וסתות דאורייתא טמאה בעברה שעת וסת ואמנם באמת זה אינו דהוסת אינו מעיד על שעת ראיי' אם הוא באותו רגע ששימש עמה