ישועות יעקב מו

או אחר זמן שתרד מן המטה ותדיח פני' והוסת הוא שיעור עונה ומהיכן נדע ע"י יום הוסת רגע שראתה דם ואין לומר שעבר זמן שיעור עונה שלימה מן התשמיש עד הבדיקה דלזה מסייע לומר שלא ראתה עכשיו רק ביום וסתה דא"כ אמאי קאמר טמאה מספק וא"ש והיינו לענין הספק בזמן הראי' אימת הי' אבל לענין הספק שמא לא הרגישה כלל לזה מהני וסת כיון דרגילה לראות בזמן הזה ראי' בהרגשה והוחזקה לזה ג' פעמים כמו דחזינן דאף בבדקה עצמה ומצאה טהורה אמרינן מחמת החזקה דבודאי ראתה וכ"ש בזה שבאמת ראתה ואנו מסופקין אם ראתה בהרגשה וסתם אשה שרואה דם מגופה רואה בהרגשה אלא לדחות המיעוט דרואות שלא בהרגשה לזה פשיטא דמועיל החזקה שהוחזקה לראות בהרגשה דבודאי גם עכשיו ראתה בהרגשה ובתשובה שכתבתי זה ימים רבים הוכחתי דאף למ"ד וסתות דרבנן היינו לענין אם ראתה אבל אם כבר ראתה ואנו מסופקין אם הרגישה לזה מהני וסת שלה שהוחזקה לראות ע"י הרגשה ולק"מ והארכתי בזה בחי' בישוב הקושי' התוס' לר"ע אמאי אינו מחייב א"ת והמשכיל יבין ודו"ק היטב עוד ראיתי למע"כ הביא דקרטין הללו א"א לבודקם לראות אם נימוחו וע"ז כתב מעלתו דיש כאן ס"ס שמא לא נימוחו ושמא אינן באין בהרגשה וכתב דזה ל"ה משם א' דספק א' מתיר יותר דאף מדרבנן טהור ובלי הרגשה עכ"פ מדרבנן טמא כמו כן כתבתי בתשובתי לק' פרעשבורג להגאב"ד דשם והארכתי בזה מאוד דזה חשוב מתיר יותר אף שאנו דנין לענין דבר תורה דהרי לענין דרבנן אין לנו רק ספק אחד והוי ספק א' בדרבנן ושתי ספיקות לענין דאורייתא ודומה למ"ש הסמ"ק הובא בש"ך יו"ד סי' פ"ג לענין ציר דגים ואני הבאתי לו סמוכין מש"ס דפסחים מעיקרא אימור לא טבילי דתנן מערים אדם על תבואתו והקשה התוס' הא מדרבנן עכ"פ אסור אכילת קבע אף שלא ראה פני הבית עיי"ש מה שתירצו והיינו כשיטת הסמ"ק ואמנם עדיין אין הדבר מבואר לענין אם זה חשוב מתיר יותר כיון דאנו דנין לענין מילתא דאורייתא ואמנם אני הוכחתי זה מהא דקיי"ל סתם כלים של נכרים אינן בני יומין והטעם משום דחשוב ס"ס שמא לא נשתמש בו היום דבר איסור ואת"ל נשתמש שמא דבר הנשתמש פוגם בעין עם מה שיבשל בו הישראל ותמה הרב הש"ך סי' ק"י דהרי מה שמותר באינה בת יומא הוא ג"כ משום פגם א"כ הוי שם אחד עם הספק שמא פוגם בעין התבשיל שמבשל בו כעת ובזה א"ש דלכאורה קשה אף שנשתמש בו באותו יום דבר היתר הרי כיון שהוא בן יומא לבליעת איסור הראשון דהרי מה"ט נקט שמא נשתמש בו דבר היתר ולא נקט לא נשתמש כלל דדרך הכלי להשתמש בו תדיר אלא דלפעמים משתמשין בו דברים המותרים ולפעמים דברים האסורים וא"כ קשה שאף דבר ההיתר נעשה איסור דחענ"נ ואמנם ז"א דלענין הך דחענ"נ די בספק השני לחוד שמא פוגם בתבשיל זה שמבשל בו ישראל כעת כיון דהך מילתא דאמרינן חענ"נ בשאר איסורין הוא מדרבנן ובדרבנן די בספק אחד ועכ"פ לא חשוב כספק א' כמו שם אונס חד הוא דהכא הספק השני מתיר יותר להתיר אפי' מדרבנן וע"י ספק הראשון נשאר עכ"פ איסור דרבנן:

ובזה ישבתי קו' המגן אברהם סי' תמ"ז שנדחק אמאי לא אמרינן בחמץ קודם פסח סתם כלים של עכו"ם אינן בני יומן ובזה א"ש דשם ליכא ס"ס דשם א' הוא ואף אם נשתמש בו דבר שאינו חמץ קודם הפסח אינו אסור מדרבנן כיון דכלו היתר לא אמרי' בי' חתיכה ענ"נ ודו"ק כן כתבתי בתשובה זמן רב:

אמנם עדיין יש לפקפק בהך ס"ס שכתב מעל כיון דרוב רואות בהרגשה לא חשוב ספק השקול ובזה אין לומר סמוך מיעוט לפלגא כיון דאין המיעוט ממעט החצי מן הספק דבשלמא מ"ש לעיל לענין כתמים דספק דמעלמא מצרף עם מיעוט הרואות שלא בהרגשה דס' הראשון שמא לא ראתה כלל מצרף עם המיעוט דראתה שלא בהרגשה דשני הצדדין מעידין על ענין אחד שעכ"פ לא ראתה בהרגשה דאם לא ראתה כלל פשיטא דראתה שלא בהרגשה אבל כאן הך ספיקא דשמא דם יבש הוא והך מיעוטא דראתה שלא בהרגשה דאטו דם יבש בא שלא בהרגשה יותר מדם לח וזה ברור והבן. ועיין בריב"ש בהך דסמוך מיעוט מפילות למחצה נקבות דסותר להך כללא שכתבו הפוסקים דהיכי דספק א' קרוב לאסור יותר מלהתיר לא יצטרף לספק השקול ועיין בשיטה מקובצת כתובות בהך דספק אונס שדחה דברי הריב"ש וכ' ליישב באופן שכתבתי עייש"ה והבן. ובגוף הדבר בדם יבש ואם יש חילוק בין יבש מעיקרו ללח ונעשה יבש ואם יש חילוק בין נימוחו אח"כ ויש לחלק בין לטמא האשה או הבגד שנגע בו הדם או לטמא האשה טומאת שבעה לבעלה כל אלו הדברים באו מעורבים בדברי הפוסקים ואם להלכה מקור מקומו טמא או טהור ואני אברר הדברים בדרך קצרה בכל האפשרי ובחידושי להלכות נדה באו הדברים באריכות וכאן אבאר בקצרה. בש"ס דנדה (דף בעי' הוא דם יבש מהו שתטמא מי אמרינן כי יזוב זוב דמה עד דמידב דייב ובעי למיפשט מהא דתני' דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבשין וקאמר לח נעשה יבש לא קמבעי' לי' כי מבעי' ביבש מעיקרו ואח"ז הביא הש"ס מהך דהמפלת כמין עפר וכו' אם נימוחו טמאה ש"מ דאף ביבש מטמא א"ה בלא נימוחו נמי ומשני כשלא נימוחו ברי' ומייתי עלה הך עובדא שהעלה ר"א ב"צ באשה שהיתה מפלת כמין קליפות ושאלה לחכמים ושאלו לרופאים ואמרו אשה זו יש לה מכה במעי' וכו' והנה לכאורה תמוה לשון אי הכי כיון דהש"ס לא ידע הך סברא דברי' וכבר הרגישו בזה הפוסקים ונראה דבאמת לכאורה יש לומר דאף דיבש מעיקרו טהור מ"מ במפלת כמין קליפות ועפר לח הי' בעת ביאתו לבית החיצון ונתיבש שם וכמו שכתב הרא"ה בבדק הבית דאם נשתהה הרבה קודם שהטילו אותו למים ואח"ז כשהטילו אותו למים לא נימוח טמא דהא דלא נימוח הוא מחמת שנשתהה הרבה ואילו הי' מטילין אותו למים מקודם הי' נימוח והקשה עליו הרשב"א