ישועות יעקב לג

עצים כיון דקונה בשבח כלי היינו בזה דסתמא דמילתא אין דעתו להקנות השבח לבעלים כדי שאם יתקלקל יתחייב לשלם וכמו כן בעד שכירת המלאכה רצונו לקנות בשבח החפץ אבל פשיטא שעושה השבח העולה יותר מדמי המלאכה בשביל הבעלים ומה"ט בשכבר נתן לו שכר המלאכה פשיטא דאין להאומן בשבחו של כלי כלום. וכ"כ הובא בש"ך חו"מ סי' ש"ו דאם כבר פרע לו דמי מלאכתו ואח"ז נשברה צריך לשלם לו בעד כל השידה עייש"ה. והנה זה לי זמן רב הקשיתי בהא דקאמר הש"ס שם מהך דאומן כל זמן שהדבר בידו אינו עובר בבל תלין נתנה לו בחצי היום כיון ששקעה עליו חמה עובר בב"ת ואי אמרת אומן קונה בש"כ אמאי עובר על בל תלין מה קושי' דילמא הא דאומן קונה היינו כל זמן שלא נתנה מידו אמרי' דהי' דעתו לקנותו בשב"כ עד שיפרע לו שכרו דחושש שמא לא יפרע לו ואם אין לו קנין בגוף הדבר אף שהוא תח"י מחויב לישבע ולכך דעתו לקנות בשב"כ דאז אינו צריך לישבע כמ"ש הרמב"ן עיין בסי' פ"ט בסוף הסי' ובדברי הפוסקים שם אבל כשחזינן שנתנה לו לבעלים ומאמין להם מהכ"ת נימא דהי' דעת האומן לקנות בגוף הדבר בשב"כ אדרבה יותר מהראוי לומר שלא קנה בגוף הדבר כדי שלא יעכבו הבעלים השכירות שמגיע לו כדי שלא יעברו על בל תלין דאם יהי' לו קנין בגוף השבח אינם עוברים על בל תלין. ואמרתי בתי' דמשמעות הלשון דנתנה לו עובר אף שנתנה לו בעדים ובאופן שאין בידו לומר פרעתי ולא האמין לבעלים ובזה אמרי' שפיר דבעת העשי' פשיטא שהי' בדעתו לקנות בגוף השבח למען יהי' בטוח על שכירתו בעת שהוא ת"י ואח"ז ג"כ נתן לו החפץ למען יהי' גמר וסוף לדבר שישלם לו ובאמת גם כעת לא האמין לו ונתנה בעדים. ואמנם היותר קשה בעיני מה שהקשה הש"ס מהך דעובר בב"ת אהך דא"צ לשלם דמי שידה דילמא באמת ספיקא הוא אם עשה השבח לצורך הבעלים והי' בדעתו להיות קונה בשבח כלי לעצמו ולכך אינו צריך לשלם מספק אבל מ"מ אין הבעה"ב רשאי להשהות שכרו דשמא לא קנה לעצמו שבח הכלי אלא עשה השבח לצורך הבעלים ואמנם הדבר נכון מאוד דבאמת למ"ד אומן קונה בשבח כלי אלא דאנן אמרי' שנעשה מתחלה על דעת שיזכו הבעלים בשבח אין בידו לחייב הבעלים בעונש בל תלין כיון שמתחלה היתה השכירות בקבלנות באופן שאין בו משום בל תלין ואף שהוא הקנה השבח לבעל החפץ לא בשביל זה נתחייבו הבעלים בעונש בל תלין. ואמנם אי נימא דאין אומן קונה בשב"כ א"כ ענין השכירות נעשה באופן שיש בו משום בל תלין או אפשר לומר דמשמע לי' דיש כאן איסור ודאי ולאו דבל תלין וע"ז קשה דילמא כיוון האומן לקנות השבח עיין היטב בש"ס. ובזה ישבתי לנכון בחידושי הא דקשה לשיטת הרמב"ן דכתב ליישב דברי הגאונים שכתבו דבמשכון שת"י כשטוען כדי דמיו צריך שבועה והקשו הקדמונים מהך ברייתא דמס' ב"ב גבי נותן טליתו לאומן כל זמן שהטלית ביד האומן על בעה"ב להביא ראי' נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל אח"ז המע"ה חזינן דכשהטלית ביד האומן אף שבועה אינו צריך וכתב הרמב"ן דאומן עדיף ממלוה על המשכון כיון דאומן קונה בשב"כ הרי הוא כטוען על גוף הדבר שהוא שלו ותמהו עליו דא"כ תקשה בסיפא עבר זמנו המע"ה וטעם הדבר דחזקה אין בעה"ב עובר משום בל תלין וקשה כיון דלשיטת הרמב"ן הך ברייתא אתי' כמ"ד אומן קונה בשב"כ א"כ אינו עובר על בל תלין כמבואר כאן להדיא ובזה א"ש דבאמת ברישא כשהטלית בידו אמרינן דיכול לטעון דנתכוין לזכות בגוף השבח לעצמו ולא כיוון לשם הבעלים וטוען על גוף הדבר אבל בסיפא כשנתנה לו וחזינן דמהימן לי' ועכ"פ מידי ספיקא לא נפיק שמא כיוון להקנות השבח לבעלים ויש כאן איסור בל תלין וכמו דאמרי' חזקה אין בעה"ב עובר על איסור ודאי דבל תלין כמו כן אינו עובר על ספק דבל תלין ובודאי כבר פרע לי' או דרמי אנפשי' ומידכר ודו"ק:

והנה בהא דקאמר הש"ס האומרת עשה לי שירים נזמים וטבעות ואקדש אני לך ופליגי ר"מ ורבנן אי מקודשת וקאמר דרבנן סברי דאין אומן קונה בשב"כ ולכך אינה מקודשת ור"מ סובר אומן קונה בשב"כ ומקודשת וקשה למה לא נימא דאף ר"מ סובר בעלמא אין אומן קונה בשב"כ והכא סובר דכיון שאמרה לו עשה עמי שירים ונזמים ואקדש אני לך ורצונו לקדשה אין דעתו להקנות השבח לבעלים דאז הוי לי' שכר מלאכתו כמלוה ואדם יודע שהמקדש במלוה אינה מקודשת ולכך לא הקנה השבח לבעלים אבל בעלמא נוכל לומר שהי' בדעתו להקנות השבח לבעלים ולא הי' בדעתו שיתקלקל השידה ואמנם הרשב"א כתב דכיון שלא הי' דעתו שיתקלקל באמת לא זכו הבעלים כי ע"ד כן לא הקנה השבח לבעלים שיתחייב לשלם וכיון דאמרי' דמ"מ מחויב לשלם ש"מ דאין לו בשבח הכלי כלום וא"כ ה"ה בקידושי אשה דאינו יכול לקדש בשבח הכלי והנה קשה לכאורה בהא דהקשה הש"ס לימא כתנאי והיינו דחכמים סברו אינה מקודשת ש"מ דאין אומן קונה בשב"כ ור"מ סובר דמקודשת דקונה בשב"כ ולכאורה אפשר לומר דבעושה אומנתו בשכירות ממון דאז כיון שבדעתו מבלי להשהות שכרו אצל בעה"ב ואם לא יהי' לו קנין בגוף החפץ בודאי ישלם לו הבעה"ב תיכף דחזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין אבל אי ירצה לזכות בשב"כ וליכא בל תלין וחושש שמא יעכב בעה"ב שכירתו אבל באומר שתתקדש בדמי שכירתו דאז ליכא בל תלין אמרי' שדעתו לזכות בשב"כ וצריך לומר דהא, דקאמר כתנאי היינו דחכמים דסברי דאינה מקודשת ע"כ סוברים דאומן אינו קונה בשב"כ ובזה אפשר ליישב דעת הפוסקים דבאומרת עשה לי שירים מקודשת להצריכה גט משום דאומן קונה בשב"כ ובקלקל השידה צריך לשלם דמי שידה משום דאין אומן קונה בשב"כ ומוציאין ממנו ממון ש"מ דליכא ספיקא שמא אומן קונה בשב"כ ובזה א"ש דבאומן אמרי' שלא הי' דעתו לקנות בשב"כ דאז יהי' דמי הלואה ולא דמי שכירות ויתעכב שכירתו ביד הבעלים כיון דליכא בל תלין אבל בקידושין דליכא בל תלין ואדרבה כיון