ישועות יעקב לב

דחייב מלקות בכ"ש אף דאכילה בכזית מ"מ כיון שאכלו מחשבו באכילתו לחשוב כמידי דבר אכילה, וכ"כ הריטב"א במס' מכות בשם הרמ"ה ובשוגג דלא שייך אחשבי' כיון שא"י שהוא דבר של איסור בעינן כזית אף לר"ש לענין חיוב קרבן עייש"ה ולכך אף דבר שאין דרכו לאכול כיון שאכלו מחשבו כאכילה חשובה והיינו כשאכלו אבל כשמשתמש בו כדרכו להנאה לא חיישי' דילמא אתי למיכל מיני' כיון שאין דרך לאכלו וגם אינו מחשבו כאוכל וכיון דחלב חי אין דרכו באכילה נוכל לומר דלכך מותר לכל מלאכה והא דכתיב ואכל לא תאכלוהו היינו משום דאם יאכלנו יעבור עליו כיון דאחשבי' אבל לעשות בו סחורה מותר דל"ש לומר דאתי למיכל מיני' ומיקרי דבר שאינו עומד למאכל אדם וא"כ הא דקאמר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה באמת איירי בחלב שאינו מבושל דמותר בסחורה ואסור באכילה אלא דאנן קיי"ל דכל איסורין שבתורה מותרים שלכד"א מה"ת עכ"פ וא"כ כיון דכתיב קרא ואכל לא תאכלוהו ע"כ בחלב שראוי לאכילה איירי קרא ומ"מ מותר בסחורה ודייק רבינו שפיר:

והנה בס' ישועות יעקב או"ח סי' תרי"ב כתבתי דאף דבאוכל מאכלות אסורות שלא כדרך אכילה ליכא איסור תורה לדעת רוב הפוסקי' בחלב יש איסור תורה בשלכד"א וטעמא דידי דהרי כתבתי דעת מהרש"ל דלר"ש דלוקין על ח"ש ה"ה דלוקין על שלכד"א וקשה א"כ לר"י נמי דח"ש אסור מה"ת בשלכד"א נהי דאין לוקין עליו מ"מ יהי' איסור תורה וכן הקשה מהרש"א בשבועות שם ואמנם ז"א דהרי בח"ש קאמר הש"ס הטעם דאסור לר"י משום דחזי' לאצטרופי אבל בשלכד"א לא חזיא לאצטרופי כיון דאף בשיעור שלם אינו לוקה בשלכד"א והנה בש"ס יומא (ד' ע"ד) יליף דח"ש אסור מה"ת מקרא דכל חלב לרבות ח"ש והקשו התוס' א"כ למה לי הטעם דחזי' לאיצטרופי ותי' הרא"מ דל"ה ילפי' שאר איסורין מחלב דהוא איסור חמור לכך בעינן הטעם דחזי' לאיצטרופי אבל בחלב עצמו שפיר ילפי' מכל לאסור ח"ש וממילא י"ל דשלכד"א ג"כ אסור ולפ"ז אין ראי' מקרא דחלב להתיר סחורה דשפיר נוכל לומר דקרא איירי בסתם חלב שאינו מבושל דאסור באכילה ומותר בסחורה ואמרתי כיון דמבואר בש"ס זבחים ובחולין (ד' ל"ז) דהך דכתיב וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו אמרה תורה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ופירש"י דהך ואכל לא תאכלוהו דכתיב היינו שיהי' חייב על אכילתו משום נבילה דאיסור נבילה וטריפה חל על איסור חלב וע"כ הא דכתיב קרא ואכל לא תאכלוהו היינו משום איסור נבילה דחייל על איסור חלב ובנבילה פשיטא דאינו אסור שלכד"א וע"כ דאיירי בכדרך אכילתו ומ"מ התירה התורה לעשות בו מלאכה ש"מ דחלב מותר בסחורה וא"ש דברי הרמב"ם אף אי נימא דבחלב אסור שלכד"א. והנה מבואר בתוס' פרק ד"א ביבמות (ד' ל"ג) דלמאן דלית לי' איסור כולל ע"כ דאינו דורש יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב וקרא לדבר אחר אתי כמו שביארתי באריכות בקונטרס אין איסור חע"א עיין לעיל:

ומעתה אתי שפיר מה שהקשיתי בחידושי לשיטת הרמב"ם דמקרא דיעשה לכל מלאכה מוכח דאסור לעשות סחורה בחלב א"כ קשה איך דייק הש"ס בפסחים (דכ"ג) מקרא דיעשה לכל מלאכה דלא תאכל איסור הנאה משמע מדאיצטרך קרא דיעשה לכל מלאכה להתיר חלב בהנאה ומאי ראי' דילמא אתי קרא להתיר חלב בסחורה והיא קושי' גדולה לכאורה ובזה א"ש דידוע דר"ע וריה"ג שניהם סברי דאין איסור חל ע"א אף בכולל כמבואר בש"ס דחולין (דף ק"א) לפי המסקנא דשבת ויוהכ"פ הוא איסור בת אחת ודוקא באיסור ב"א נחלקו אבל בכולל שניהם מודים דאינו חל וע"כ דלא ילפי' מהך קרא דחלב נבילה דאיסור נבילה חל על איסור חלב וא"כ שפיר נוכל לאוקמי בחלב חי דאסור באכילה ומותר בסחורה ורבינו לפי פסק הלכה דבאיסור כולל איסור חל ע"א ודו"ק היטב כי זה נחמד מאוד:

והנה מ"ש כת"ר שמצא דרך היתר ע"י מכירת גוף הדבר לעכו"ם כעין מכירת חמץ הנה הרב בס' תבואות שור בחידושי פסחים ר"פ כל שעה כתב דכיון דהך מכירה לעכו"ם הערמה ניכרת היא רק כיון דמה"ת בביטול בעלמא סגי הערמה בדרבנן התירו אבל למכור הבהמה לעכו"ם שיאכילה חמץ בימי הפסח דאז יש איסור תורה כשלא נמכרה הערמה בדאורייתא היא ואסורה וא"כ לדידן תלוי בזה אי עשיית סחורה בדברים אסורים הוא מה"ת או רק דרבנן. ואמנם בבורית יש עוד היתר שהוא אינו ראוי לאכילה וטעמו פגום וכיון דכתבו הפוסקים דלא נאסר סחורה רק דילמא אתי למיכל ודוקא במידי דאכילה א"כ בורית דאינו ראוי לאכילה מותר בסחורה וטעם זה כתב בס' צמח צדק:

סימן יד. ב"ה יום ועש"ק ה' חשון תקצ"ד לפ"ק. לכבוד אהובי הרב המאוה"ג המופלג מו"ה שמרי' שמעריל האבד"ק הורימלוב. מכתבו קבלתי והנה נפשו בשאלתו ע"ד כי בק' יש שם הוט' שעושין שם זכוכית וההוט' היא נשכרת לישראלים והמאטריאל ג"כ שייך לישראלים אך אומנין נכרים שם שעושין הזכוכית ונסתפק מעל' אם הכלים צריכים טבילה ואף אי נימא דיטבלו אותם מטעם דהא מיא בנהרא ומה איכפת אם יטבלו הכלים לחומרא בעלמא אמנם פשיטא דאין רשאי לברך על כלים האלו והדבר מוטל על גדול הדור להשגיח ע"ז אלה הם תוכן דבריו. והנה בגוף הדבר לכאורה תלוי בשני דעות המבוארים בש"ע יו"ד סי' ק"כ והדבר תלוי אי אומן קונה בשבח כלי דאז כיון דהשבח הוא של העכו"ם צריך טבילה בעת שיוצא מרשותו לרשות ישראל והנה ברשב"א בחי' לב"ק כתב דאף מאן דסובר שם (ד' צ"ח) דאם נתן לו עצים לעשות שידה ושברה אחר שנעשה שידה תיבה דאין האומן משלם רק דמי