ישועות יעקב לא

יו"ד סי' ואמנם רבינו הגדול פי"ב מה' נדרים כתב דאם נדרה ואסרה עלי' תשמיש כל אדם יפר חלקו וכשימות או יגרשנה הרי היא אסורה לו מבואר מזה דאחר גירושין אף שלא נישאת לאחר הרי היא אסורה ובטל הפרת הבעל ולכאורה דבריו תמוהין דהרי הש"ס דייק שם במס' נדרים מהך דקונם שאני עושה לפיך דאמר ריב"נ יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ש"מ דהפרת הבעל מהני לענין שתהי' מותרת אף אחר גירושין והרב ב"י ביו"ד סימן רל"ד כתב בדרך קצרה שדברי רבינו אינם מבוררים כל הצורך והלח"מ הרגיש במה שכתבתי:

סימן יג לכבוד הרב המאוה"ג המפורסם מ' מאיר צבי אבד"ק סאמבור והקרייז. שאלתו שאלת חכם קבלתי ע"ד אשר זה מקרוב נהגו באחד מהקהילות השייכים לקרייז שלו לקנות חלב חזיר לעשות ממנו בורית למכור ומעכ"ת יפלא בעיניו כיון דאסור לעשות סחורה בדברים טמאים אם יש להתיר להם הנה האמת נכון כי גם בעיני יפלא אשר עשו זאת בלי שאלת חכם ובגוף הדין הנה ידוע שנסתפקו ונחלקו בזה הרבה אחרונים אי הך מילתא דאין עושין סחורה בנבילות וטריפות ובדברים טמאים הוא איסור תורה או אינו רק מדברי סופרים והנה לשון רבינו בפ"ח מה' מאכלות אסורות שכתב דאסור לעשות סחורה בדברים אסורים חוץ מן החלב שהרי אמרה תורה יעשה לכל מלאכה וע"כ דסובר דהוא איסור תורה דאל"כ מאין למד הרמב"ם דבחלב מותר מקרא דיעשה לכל מלאכה הרי מה"ת הכל מותר אמנם לשיטת הט"ז שכתב. כאן כיון דהדבר מפורש בתורה להתיר אין כח ביד חכמים לאסור אפשר דכוונת הרמב"ם ג"כ ע"ד זה הוא ואינו מוכרח שדעתו דאסור מה"ת והנה בס' תוס' יו"ט פ"ז דשביעית הוכיח דאינו רק דרבנן דבש"ס דבכורות (ד"ו) בעי להוכיח דחלב מותר מדכתיב בקרא ואת עשרת חריצי חלב תביא לשר האלף ודחי דילמא לסחורה ש"מ דסחורה מותר באיסורין מן התורה ונראה דאין כאן ראי' דבאמת הא דהא לאסור חלב הוא משום דדם נעכר ונעשה חלב או משום דליכא דאתי מן החי ושרי והנה כבר כתב בס' פ"ת דדם מותר בסחורה דהרי הא דמותר בהנאה ילפינן מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותרים אף דם מותר וכיון דהיקש גמור הוא אמרי' מה מים מותר לעשות בו סחורה אף דם מותר לעשות בו סחורה וה"ה אבמה"ח דאיתקש לדם ע"כ שפיר קאמר הש"ס דאין ראי' להתיר חלב דאף אם אסור משום דם או משום בשר מן החי מותר לעשות בו סחורה כמו בדם ואבמה"ח עצמן:

ובזה ישבתי על נכון מה שהקשיתי בחידושי למס' חולין (דף ק"ב) בהא דקאמר הש"ס דאיסור טריפה חייל על איסור אבמה"ח מדגלי קרא דאיסור נבילה וטריפה חייל על איסור חלב דכתיב וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה אמרה תורה יבא איסור נבילה וטריפה ויחול על איסור חלב על איסור אבמה"ח נמי חייל ואידך על חלב הוא דחייל דהותר מכללו אצל חי' על אבמה"ח לא חייל וקשה לשיטת רבינו דאסור לעשות סחורה בנבילות וטריפות וחלב מותר בסחורה נוכל לומר דלכך חייל איסור טריפה על איסור חלב לפי שהוא איסור חמור או מוסיף שבהיותו חלב הי' מותר לסחורה ועכשיו אסור אף בסחורה לכך חייל אבל על איסור אבמה"ח לא חייל שאף אבמה"ח אסור בסחורה ומזה הי' נראה לכאורה דאיסור סחורה אינו רק מדרבנן. ואמנם לפמ"ש א"ש דכיון דדם מותר בסחורה דאיתקש למים ה"ה אבמה"ח מותר דאיתקש לדם ועכ"פ אין ראי' מסוגי' דהתם לומר דלאו דאורייתא הוא:

אמנם לפ"ז קשה הא דקאמר הש"ס בפסחים אהא דמשני שאני דם דאיתקש למים לענין היתר הנאה ולחזקי' למאי הילכתא איתקש דם למים דהרי בלא"ה אין לנו קרא לאסור דם בהנאה וקשה דילמא קרא אתי להתיר סחורה בדם דסחורה אסורה בשאר איסורי אכילה. ונראה ליישב דלכאורה קשה דהא הש"ס יליף לקמן שאר איסורין כגון גיד הנשה דמותר בהנאה מחלב מה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד לא כ"ש ומאן דסובר גיד אסור בהנאה סובר דשאני חלב דהותר מכללו אצל חי' והקשו התוס' נימא שור הנסקל ושאר אסה"נ יוכיחו שאינן בכרת וכתבו דדוקא לענין מה שהוא בכלל היתר דנבילה וחזרו והקשו אמאי לא יליף היתר הנאה דגיד מהיתר הנאה דכתיב בדם עייש"ה מה שכתבו ולי הי' נראה דדם כיון דיש היתר לאיסורו ע"י בישול איסורו קיל ולא נוכל למילף מיני' לשאר איסורין ואפשר דחשיב ג"כ הותר מכללו דדם דגים וחגבים מותר] ומעתה אתי שפיר דבאמת איסור סחורה אינו נאמר רק במינים טמאים ונבילות וטריפות ילפי' מיני' ובאמת גם ע"ז יש לדון דמינים טמאים לא הי' להם שעת הכושר וצ"ל דגם נבילות לא הי' לה שעת הכושר לאכילה דקודם שנתנבלה היתה אסורה משום אבמה"ח אבל דם פשיטא דמצינו למילף מחלב להתיר סחורה ולא מצינו למילף משרצים ודברים טמאים לאסור דזה יש היתר לאיסורו ע"י בישול וזה לא יהי' שום היתר לאיסורו וגם אבמה"ח יש היתר לאיסורו ולא מצינו למילף משרצים לאסור סחורה והענין ברור מאוד ושפיר הקשה הש"ס לחזקי' למה לי קרא להתיר דם כיון דלא יאכל לא משמע איסור הנאה ומשרצים ליכא ילפותא ודו"ק היטב:

והנה בחידושי אמרתי לפמ"ש מהרש"ל במס' שבועות (ד' כ"ג) דלר"ש דסובר כ"ש למלקות אף באוכל שלא כדה"נ חייב א"כ אין לנו ראי' להתיר לעשות סחורה בחלב דהרי בדבר שאינו עומד לאכילה כמות שהוא אינו אסור בסחורה והטעם כיון דהא דאסרה תורה סחורה בדברים האסורים הוא משום דילמא אתי למיכל מיני' וטעם זה הוא לענין איסור תורה כמו שהאריכו בזה הפוסקים א"כ היינו רק במידי דעומד לאכילה והנה אף דלר"ש חייב באוכל שלא כדה"נ דכיון