ישועות יעקב ל

בחולין לא החמירו בקדשים יותר אבל אם אסור בחולין ממילא גם בקדשים אסור דל"ש בו כבכ"פ לפי שחתיכה עצמה נעשה נבילה ודו"ק היטב כי זה ברור מאוד:

סימן יב. ע"ד אשר שאלת ע"ד רבינו יקר שכתב דאף דר"ש סובר כ"ש למלקות היינו בעין אבל לא ע"י תערובות א"כ קשה בהא דקאמר הש"ס במס' שבועות אהא דבעי שם אי קונמות צריך שיעור או די בכ"ש ופשיט מהא דתני' שני קונמות מצטרפין ואם איתא בקונמות בכ"ש למה לי צירוף ומאי ראי' דילמא איירי ע"י תערובות ונראה לי ליישב דטעמא דהר' יקר עפמ"ש הריטב"א במס' מכות (דכ"ג) דהא דקאמר ר"ש כ"ש למלקות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן מאי חילוק בין מלקות לקרבן וכתב בשם הרמ"ה דר"ש אינו חולק על מה דקיי"ל דלא חשובה אכילה בפחות מכזית אלא דסובר כיון שאוכל פחות מכשיעור באכילתו מחשיבו שתהי' חשובה אכילה ורבנן סוברים דלא מהני מחשבתו למלקות עכת"ד ולפ"ז סובר הר"ר יקר דהיינו היכי שאוכל פחות מכשיעור אבל כשאוכל שיעור שלם אלא שמעורב בו איסור והיתר דילמא מחשב הוא חלק ההיתר וכיון שחלק האיסור אין בו כשיעור אינו חייב עליו והיינו בשאר איסורין לר"ש דמטעם אחשבי' קאתינן עלה אבל בקונמות לרבנן דקאמר הש"ס הטעם דבכ"ש כיון דלא מזכיר שם אכילה די בכ"ש א"כ אין חילוק בין ע"י תערובות או בעינא ושפיר דייק:

שנית הקשית לשיטת הפוסקים דבשבועה לא אמרי' ח"ש אסור מה"ת או לשיטת הר"ר יקר הא דקאמר הש"ס במס' נדרים (דף איבעי' להו מיגז גייז או מיקלש קליש דהיינו הא דגבי ארוסה אבי' ובעלה מפירין אי כל אחד מפר החצי וחצי השנית באיסורו עומד אף למלקות נ"מ כגון שנדרה משני זיתים והפר לה הארוס ואכלתה לשניהם אי נימא דמיגז גייז א"כ אכלה זית א' של איסור וזית א' של היתר וחייבת מלקות ואי נימא מיקלש קליש אינה חייבת מלקות דכל האיסור נקלש שלא לחייב עליו מלקות ואינו רק איסור תורה ועיין ברשב"א ור"ן בהא דנקיט שני זיתים ואכלה לשניהם ולפ"ז קשה אמאי לא קאמר בזית א' דאי נימא מיקלש קליש אף דליכא חיוב מלקות אבל איסור תורה יש ואי נימא מיגז גייז אפילו איסור תורה ליכא דהרי כבר גייז הבעל ובחצי השני ליכא איסור תורה אין כאן קושי' בעיני דהרי מילתא דפשיטא דאם קיים השני או שהחריש דהנדר קיים כמבואר שם להדיא וא"כ פשיטא דאסור באכילה דהרי בזה השני לקיים אלא שאם אכל אין בו מלקות ועוד והוא העיקר דפשיטא דהתורה הקפידה בכל נדר דבעינן הפרת שניהם ובתרי זיתים דעדיין בעינן הפרת השני לענין זית השני נתקיים הא דבעי' הפרת שניהם אבל בזית א' א"כ די בהפרת אחד כיון דגייז חצי ובחצי השני ליכא איסורא כלל ואנן בעינן פי שניהם בהפרתן לכך נקט שני זיתים דנשאר איסור על הזית השני לכ"ע וגם נלפע"ד דכ"ע מודים דהפרת הא' אינו רק מיקלש קליש אלא דבעיית הש"ס מיקלש קליש לכל הנדר או רק למקצתו וזה ברור:

וע"ד אשר פלפלתי בדברי המרדכי והובא בש"ע יו"ד סי' רל"ד בבעל שקיים נדרי אשתו והלכה אח"כ לפני חכם והתיר אי מהני התרת החכם זה לי ימים כתבתי בחידושי דיש חילוק בין נדר שניתר ע"י פתח או אם ניתר ע"י חרטה וכמו דמצינו חילוק זה לענין נדר שהותר מקצתו וה"ה בזה דבאמת מה בכך שנדרה אם יסכים בעלה הרי היא אמרה שאילו היתה יודעת לא היתה נודרת ודמי' לנדר בטעות אבל בזה שהיא מתחרטת כעת על מה שנדרה אמרי' כיון דהבעל קיים לה והיא תלתה ברצונו לא מהני מה שהיא מתחרטת והדבר ברור כשמש. ובזה ישבתי על נכון קושית התוס' במס' כתובות פרק המדיר בהא דמותיב הש"ס שם מהך דהמדיר אשתו מכל הפירות דיוציא לאלתר ויתן כתובה בשלמא לרב כאן בסתם כאן במפרש אלא לשמואל קשיא ומשני בנדרה היא וקיים לה הבעל ופירש"י ומה יש להמתין אם היא רוצית שיתן לה גט לא תבקש פתח והקשו התוס' דלקמן קאמר הש"ס כגון דתלתה לקישוט בתשמיש ואקשינן עלה ותתקשט ותיאסר לב"ש שני שבתות ולב"ה שבת א' ומשני ה"מ היכי דאדרה איהו אבל בקיים לה סברה מיסנא סני' לה וקשה מאי פריך הש"ס הא כבר ידע מהך סברא דאל"כ קשה הך דפירות והיא באמת תימא גדולה ונראה לי דבס' ש"מ בשם הקדמונים הקשה מאי ראי' דלא תבקש פתח לנדרה דילמא בהמשך הזמן תנוח דעתה עלי' ותבקש פתח ותירץ דיש כאן שני צדדים שמא לא תבקש ואת"ל תבקש שמא לא תמצא כלל פתח ועדיין קשה הא אם תנוח דעתה עלי' ותתחרט על הנדר אשר עשתה הרי די בחרטה לחוד וגם לשון רש"י לא תבקש עוד פתח הו"ל למימר לא תתחרט בשלמא הא דקאמר שמואל אף בסתם ימתין שמא תמצא פתח נקיט דבר היותר שכיח שתתיר נדרה ע"י פתח אבל למה לא נימא בנדרה היא שימתין שמא תתחרט ואמנם לפמ"ש א"ש דבאמת אי נימא דאין החכם מתיר אחר שקיים הבעל בלא"ה קשה איך ימתין שמא יתיר לה החכם אחר שקיים לה הבעל הלא לא מהני כלל דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת ואמנם לפמ"ש דנדר שניתר ע"י פתח כיון דדומה לנדר טעות אף שקיים לה הבעל יכול החכם להתיר לה אף אחר שקיים לה בעלה וא"כ אמרי' שמא תמצא פתח לנדרה וע"י פתח מהני התרת החכם אף אחר הקמת הבעל אבל אי נימא דלא תבקש פתח לנדרה ואף אי נימא דאחר שתנוח דעתה עלי' תתחרט על הנדר שנדרה הרי בנדר שקיים הבעל לא מהני התרת החכם אח"כ והנה בנדרים שבינו לבינה קאמר הש"ס במס' נדרים דלא מהני הפרת הבעל רק כל זמן שהיא תחתיו אבל אם כבר גירשה בעלה בטלה הפרתו והנה נראה מלשון הש"ס דדוקא אחר גירושין וכבר נישאת לאחר בזה בטל הפרת הבעל אבל בנתגרשה לחוד ולא נישאת לאחר עדיין הפרת הבעל במקומו עומד וכן מבואר להדיא בש"ע