ישועות יעקב לד

דיקנה בגוף השב"כ תתקדש האשה אמרי' דהי' דעתו לקנות בשב"כ וע"כ באומנין עכו"ם דעשו לישראל מלאכתו בקבלנות כיון דלא שייך בל תלין אמרי' דדעת העכו"ם להיות להם קנין גמור בשב"כ עד אשר ישולם להם השכירות ואז בעת התשלומין הדבר יוצא מרשותם לרשות ישראל וחשיב ככלי עכו"ם הנמכרים לישראל דצריכין טבילה מדינא וזהו דעת המובא בב"י סי' קכ"א ודו"ק היטב:

והנה מה שעלה על דעת מעל' דאף אי נימא אומן קונה בשב"כ היינו בעושה מלאכה בביתו אבל כשעושה המלאכה בבית הבעלים אינו קונה אף שאין מן הצורך להביא ראי' לסתור דבריו כיון שלא נזכר לחלק בזה בשום פוסק קדמון מהכ"ת לחלק אך עכ"ז אביא ראי' לסתור סברתו דבש"ס גבי הך פלוגתא דעשה לי שירים ונזמים דקאמר הש"ס דחשיב מלוה הקשה הרשב"א בקידושין דהרי המקדש במלוה שיש עלי' משכון מקודשת והביא בשם הראשונים שכתבו דכאן איירי בעושה המלאכה בבית האשה דאין משכון ת"י והרי בזה הי' דעת הש"ס לומר דפליגי אם אומן קונה בשב"כ מבואר להדיא דאף בעושה מלאכה בבית הבעלים קונה בשב"כ להך מ"ד וזה ראי' שאין עלי' תשובה:

והנה אף אי נימא דאומן קונה בשב"כ יש מקום עיון אי נימא דכיון דיש לו קנין בשבח יש לו בגוף החפץ חלק שיעור השכירות שלו או דאין לו קנין רק בשבח עצמו ואם עשה שידה מעצים בזה פשיטא דכל הכלי הוא שבחא אבל בנותן לאומן טלית לתקנו או כלי וגם בלי תיקון הי' עלה שם כלי אלא שניתקן ע"י פעולת האומן אפשר לומר שאין לו בגוף הטלית כלום אלא במקום שניתקן והשביח ובמקום השבח יש לו קנין ולא בכל הטלית. והנה בהא דכתב הרמב"ן בהך דנותן טליתו לאומן כל זמן שהטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראי' ומשמע דאומן א"צ שבועה דהרי בסיפא בנתנו לו קתני דנשבע ונוטל ובמלוה על המשכון אף דנאמן בכדי דמיו במגו דלקוח מ"מ צריך שבועה דהטעם דאומן א"צ לישבע משום דחשיב כטוען על גופו של הטלית כיון דאומן קונה בשב"כ ומה בכך הא משמעות הענין דליכא שבחא יותר מכדי סלע שהודה בעה"ב שקצץ לו דביש שבח מרובה אף אם לא קצץ כלל נותן לו שכר מלאכתו וא"כ מה בכך דאומן קונה בשב"כ כיון שאינו קונה רק שיעור שבח וכאן אומר שקצץ לו יותר ואף אי נימא דהשבח שוה שני סלעים אלא שהוא אומר שנתפשר עמו בעד סלע עכ"פ הו"ל למיתני כן בהדיא וכיון דאין לו קנין בגוף החפץ רק שיעור שבח למה לא ישבע. ואמנם לפמ"ש התוס' דכאן איירי באומר שתים קצצת לי ופרע לי אחת ועוד אחת מגיע לי וזה אומר לא קצצתי לך אלא אחת והאחת כבר פרעתי לך א"כ כיון דאינו תובע רק שיעור השבח וע"ז יש לו קנין בגוף הדבר א"צ שבועה. ובזה מיושב הא דמבואר בסיפא נתנה לו עבר זמנו המע"ה משום דיש חזקה דאין בעה"ב עובר משום בל תלין והקשיתי לעיל הא למ"ד דאומן קונה בשב"כ ליכא בל תלין רק במקום דליכא שבחא ובזה א"ש דאם האמת דקצץ לו שנים והשבח אינו שוה רק אחת תיכף כשפרע לו שיעור שבח א"כ אין להאומן קנין ביותר ולכך עובר משום בל תלין על הסלע השני שהבטיח לו. ואמנם לפי דברי הפוסקים דשם איירי בלא פרע לו כלל א"כ ליתנהו לדברי הרמב"ן ובסוגית הש"ס דהקשה מהך דאומן אין לו חזקה והך דאומן אומר שתים קצצת לי ולא קאמר דבהך דכל זמן שהטלית ביד האומן מטעם אומן קונה בשב"כ נאמן אמנם באומר שלא פרע לו האחת לא שייך אומן קונה כיון דאינו קונה רק כשיעור השבח ושפיר הקשה והא דלא קאמר דאיירי באמת שכבר פרע לו משום דקשה כיון דאיירי בליכא עדים דאל"ה ניחזי עדים מה קאמרו כמו דקאמר הש"ס א"כ יש כאן מגו דאי בעי אמר לא שכרתיך מעולם וצריך לומר דאיירי כאן בלא פרע לו וא"כ הוי מגו דמודה במקצת וכופר הכל כמ"ש התוס' וע"כ דאיירי שהודה לו שמגיע לו אחד והיינו שיעור שבח וא"כ לא שייך בזה אומן קונה בשב"כ ובזה מיושב קו' התוס' ד"ה אי דאיכא עדים עיי"ש ודו"ק היטב:

עכ"פ הוכחנו דדעה זו שסובר דאף, דאומן קונה בשב"כ אין לו קנין בגוף הכלי רק שיעור שבחא רק בשידה שנעשה ע"י עכו"ם והעצים של ישראל אין נ"מ בזה דפשיטא דכל הכלי נקרא שבחא וכמבואר בש"ס דב"ק הנ"ל ובזה יש מקום להשוות קצת דעת הפוסקים גלל כן בענין שאלתו הדבר נכון כמ"ש המהרש"ל ביש"ש לב"ק להטביל בלי ברכה ועלה על לבי עוד כיון דביום השבת וימים טובים מוכרים הכל לעכו"ם העובדים שם כדי שלא יעבור על איסור שבת וביום א' חוזרים וקונים ממנו א"כ הוי כאלו הכסף של עכו"ם ואמנם לדעתי גם זה אינו מועיל לענין ברכת הטבילה כיון דנעשה רק לענין הפקעת איסורא ועיין במה שהביא הט"ז סי' רמ"ו לענין מכירת המשכון להפקיע איסור רבית והתב"ש בענין מכירות הבהמות להאכיל אותם חמץ בפסח גלל כן ידבר כ"ת מזה עם כבוד שארי הגאון אבד"ק טארניפאל רב דגליל שלכם ואח"ז יצוה להכריז בבהכ"נ שהכלים צריכים טבילה וחלילה לברך על הטבילה שלא יכשלו באיסור לא תשא וספק ברכות להקל. דברי ידידו:

סימן טו. ע"ד השאלה אשר נשאלתי בראובן שלוה לעצמו מעות ע"י שליח ע"צ היתר עיסקא ובכלות הזמן שילם הקרן והעיסקא שעלה וכמו כן עשה כמה פעמים וכעת לוה ראובן משמעון עוד הפעם ובעת התשלומין רצה ראובן לנכות מה שנתן לו עיסקא עד כעת באמרו שלא הרויח במעות הלואה כלל וגם אמר שלא הי' ביד שמעון היתר עיסקא כלל ושמעון מכחישו ואומר שהכל נעשה בהיתר וגם אומר מאחר שהייתי שליח ובשליחות שלך שלמתי העיסקא מה לי בדבר זה וזאת אשר נראה לי בזה. הנה אם כנים הדברים שנעשה שליח להלות מאחרים מעות עצה"ע הדבר פשוט דחייב לשלם כיון דבשליחותו עשה החיוב