ישועות יעקב קמז

במקום דירתו מה בכך שמקום הבית הוא במדינה אחרת:

עוד נראה לי לפמ"ש בס' שיטה מקובצת לב"מ (ד' ק"ח) בהך דלמכור ברעה או ברחוק דריב"ם פירש דהיינו שהלוקח נותן לו שדה יפה ונוטל ממנו שדה רעה או להיפך בזה לא שייך דינא דב"מ אבל במכירה רעה לקנות יפה שייך דינא דב"מ ומוהר"ר בצלאל אשכנזי הסכים לפירוש זה וישר בעיניו א"כ אף שהפוסקים לא כתבו כן מ"מ יש לנו צירוף דעת הריב"ם עכ"פ לדחות דברי הש"ך עכ"ל בתשובה שכתבתי זה ימים רבים וכעת ראיתי בתשובתו הביא קצת מדברים אלו בשם ס' נודע ביהודה ומע"כ משכו לספיקא דדינא אם שייך בזה דינא דב"מ והביא מעל' מה שכתבו הפוסקים דבספק דינא דב"מ משיב הלוקח מוחזק ואני אומר אף אם הי' ספיקא דדינא לא חשיב הלוקח מוחזק ותחילה אני אומר מ"ש בשו"ת בית יעקב ושאר אחרונים בתשובות דאם הי' בית מושכר לאחד ובתוך זמן השכירות מכרו לאיש אחר אם חל המכירה ודעת הרב דלא חל המכירה דכיון דשכירות ליומא ממכר הוא א"כ אין בידו למכרו לאחר ומי איכא מידי דהשתא לא חייל וכמו מוכר דבר שאינו ברשותו יחשב ותמהו ע"ז מש"ס דכתובות (דף נ"ט) דבאומר שדה זו שמשכנתי תיקדש דקדושה והקדש ומכר שוין הם וכבר כתבתי בזה ליישב דברי בעל ב"י והעומדים בשיטתו דבש"ס קידושין (דף ס"ג) בהא דקאמר הש"ס אף דבידו לגרש אין בידו לקדש כתב הרשב"א דאף דרצון האשה להתקדש כיון דדעת האדם משתנה לא חשיב בידו דשמא אחר זמן לא תתרצה בקידושין וה"ה בזה אף שביד האדם להפקיע המשכונא וכ"ש בשכירות דזמן ממילא קאתי' מ"מ לא חשיב בידו להחזיק המכירה דשמא לא ירצה הלוקח לאח"ז לעמוד במקומו ואמנם הנראה בעיני עוד הטעם שכתבו במשכון ושכירות דחשיב אין בידו להחזיק המכירה כיון דדעת רוב פוסקים דאם בית שהשכיר או משכן לאחרים נמכר השוכר והממשכן יכולים לסלק להלוקח מעותיו ומטעם דחשיבי מצרנים באותו בית או שדה שכבר דרו בו וא"כ לא הוי בידו לקיים המכירה לפלוני הלוקח דשמא לא יתרצה השוכר או הממשכן במכירה זו ויתן בעדו הדמים דמי המכירה ויהי' השדה או הבית של השוכר או הממשכן וכיון שאינו בידו וגם כעת אינו ברשותו השתמשות הבית חשיב לכ"ע דבר שאינו ברשותו:

ועתה נבא לבאר הטעם דאף דבכל ספק במצרנות חשיב הלוקח כמוחזק והמצרן כבא להוציא מידו אבל בהך דינא אי שוכר או ממשכן חשיב כמצרן כל זמן שכירתו ומשכנותו נראה ברור כיון דהוא מוחזק כעת בבית הנמכר ובעת שמכר לאחר אין בכח האחר להשתמש בבית כל משך זמן שכירות והשוכר יוכל להשתמש בבית דעכ"פ עד עבור זמן השכירות שייך להשוכר כל השתמשות וכמו שכתבתי דהמוכר יכול לחזור עד כלות זמן השכירות א"כ השוכר הוא מוחזק ולא הלוקח וזהו כוונת הדרכי משה שכתב בהך ספיקא אי שכירות ומשכונא שייך בהם דין מצרנות דהשוכר חשיב מוחזק ותמה ע"ז הב"ח בתשובה (דף מ"ד) דהרי בכל דינא דב"מ קיי"ל דהלוקח חשיב מוחזק והמצרן חשיב כמוציא ממנו ובמח"כ לא דק בהבנת דברי מהרמא"י בד"מ דיש חילוק בין שאר ספק במצרנות ובין שוכר וממשכון דיש להם זכי' בגוף הקרקע ומוחזקים בגוף הקרקע בעת לידת הספק ובזה אתי שפיר דלענין אם שכר או משכן בית אחד ורוצים למכור בית הסמוך דלמאן דסובר דשייך בשכירות ומשכונא דין מצרנות ה"ה בזה מ"מ כיון דספיקא הוא ומחלוקת הפוסקים חשיב הלוקח כמוחזק כיון דאין מוחזק בבית הסמוך והמכירה חלה תיכף א"כ דומה ממש לשאר ספק מצרנות דהמצרן חשיב כמוציא מיד הלוקח ודו"ק היטב:

סימן ה. החיים והשלום וכ"ט לכבוד אהובי ש"ב ידידי הרב הגאון המופלג המפו' מהר"י אשר נ"י אבד"ק פרעמישלא. מכתבו הרמה הגיעני בעסק פס"ד שיצא מפי מעכ"ת וב"ד הצדק ועמד חכם אחד ודבר סרה על דבר הפס"ד ולדעתו בטעות נעשה ומעכ"ת שלח לידי גוף הפס"ד ודברי חכם המתנגד. והנה אמת שאני איני כדאי ששלח אלי מעכ"ת כי עמו החכמה והמדע ושמו נודע בשערים שערי ציון המצוינים בהלכה ושערי בתי דינים והי' מהראוי להחזיר הדבר למקומו אך מחמת שמעכ"ת הפציר בי לחוות דעתי בזה רצון יראי ה' אעשה כאשר גזר אומר ויקום:

א) אשר התחיל החכם המתנגד להביא דברי הגאונים הובא בר"מ פ"ב ממלוה ולוה דאם לא נשאר רק כדי כתובה אין נזקקים לנכסי יתומים קטנים תמי' לי על החכם הנ"ל למה לא תמה על בעל הש"ע שלא הביא דעת הגאונים ואם יאמר שהש"ע מיירי בנשאר הרבה זה אינו דברי טעם הגאונים דפסקו דמש"ה נזקקין משום מזוני ולדבריהם בגרושה אין נזקקין ולדידן הרי קיי"ל דגם בגרושה נזקקין ובאמת שהראב"ד תמה בזה דדבריהם נגד הש"ס דמסיק הטעם משום חינא ואפשר דדעתם דדוקא בגרושה שייך חינא דהי' בזוי' כמ"ש התוס' כתובות (דף צ"ו) יעיי"ש בש"מ וס"ל דה"ה בזה דקאמר הש"ס משום חינא הוא רק בגרושה ובאלמנה הטעם משום מזוני אבל פשיטא דלדינא אין לזוז מדברי הקדמונים וא"ל בזה קים לי נגד סתימת בעל הש"ע וכמ"ש בתשובות חות יאיר דאין לטעון קים לי נגד סתימת הש"ע ועיין בספר או"ת קת"כ שהסכים כן ואני תמה על החכם אשר נתן בקולו קול עוז ושוברו עמו. העבודה שאילו בא מעשה כזה לידי הייתי מורה כן ואימת הגאונים לא תבעתני:

ב) כתב החכם דבנדוניא לא שייך חינא ואין נזקקין והנה לא הביא ראי' לדבריו וגם מעכ"ת לא הביא ראי' כנגדו רק מדברי הרב באו"ת וצריך אני להאריך בזה. דומה לנידון זה מצינו במוכרת שלא בב"ד משום חינא וכתב הריטב"א שם דזה דוקא בגוף הכתובה ולא בנדוניא דלא שייך חינא וכ"כ הרמ"א סי' ק"ב.