ישועות יעקב קמו

העכו"ם נאמן בזה אמרינן דהי' לו לעיוני ומדלא עיין בודאי מחל ודו"ק היטב. והנה אי נימא דהא דקאמר הש"ס מדלא עיין בעת המשיכה מחל על המקח טעות ספיקא הוא ומספיקא אסור וע"כ דע"ז של ישראל אף שלא נעבדה ע"י ישראל אסורה מן התורה אף שנתבטלה או משום דלידת הספק הוא בשל תורה לא מהני מה שנעשית ע"י הביטול ספיקא דרבנן מ"מ קשה לי כיון דמכרה לצורף ישראל הוי ביטול ברשות הנכרי אלא דאנן אמרינן דהנכרי לא ידע שיש בתוך הגורטאות ע"ז ופשיטא דאין זה הך ספק ודבר רחוק שהעכו"ם המוכר לא יתבונן מה הוא מוכר ורק דגם זה נגד השכל שהעכו"ם יבטל הע"ז שלו ועכ"פ מידי ספיקא לא נפיק והרי יש לנו שני צדדי היתר שמא ידע בה הנכרי וממילא מכירתו הוי ביטול אליל ואף אם העכו"ם לא ידע שמא לא מחל הישראל על המקח טעות וממילא נתבטל המקח והיא הערה גדולה בזה דבשני צדדי היתר הי' לנו להקל:

סימן י. ואשר שאלתני נכדי יקירי על דברי המרדכי שכתב במקנה בק"ס מטלטלין ומעות כאחד דמהני אף דמטבע אינו נקנה בחליפין כאן מהני משום מגו דקנה מטלטלין קנה מעות והקשה מעלתך מהך דמס' ב"ב (דף) בהך דאיסור גיורא דהוי לי' תריסר אלפי זוזי בי רבא וקאמר היכי לקנינהו רב מרי ברי' להני זוזי אי במתנת שכ"מ כל היכא דליתא בירושה ליתא במתנת שכ"מ אי בקנין סודר מטבע אינו נקנה בחליפין אי במטלטלין אגב קרקע הא לית לי' קרקע ולשיטת המרדכי קשה לקנינהו בק"ס מטלטלין עם מעות דמהני ק"ס למעות מגו דמהני למטלטלין והיא קושי' גדולה באמת והנה גם אני הקשיתי על המרדכי הנ"ל מש"ס ב"מ (דף מ"ו) דדייק דאין מטבע נעשה חליפין מהא דתנן הי' עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחברו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה וכו' ואם איתא ניקנינהו בק"ס א"ו דאין מטבע נקנה בחליפין וקשה דהרי בשיטה מקובצת הקשה בשם הר"מ אמאי לא נתן לו פרי אחת מפירות הללו והוא יחזיר לו הפרי בחליפין נגד המעות ומה משני הש"ס דלית לי' סודר הא אף באין לו סודר יכול לעשות חליפין בדרך זה אי נימא דמטבע נעשה חליפין ותירץ משום דפרי לא עבדי חליפין לחד מ"ד ואף למאן דסובר פרי עבדי חליפין פירות של מעשר שני פשיטא דלא עבדי חליפין דאין קונין בעד פרי של מעשר שני דבר כמו דאין מקדשין בהן את האשה וקשה לפי דעת הס"ד דהי' לו סודר אלא דאין מטבע נעשה חליפין אמאי לא זכה לו אחת מן הפירות והוא יקנהו בסודר פרי זו עם המעות ומתוך שקנה בק"ס את הפרי קנה גם המעות והיא קושיא גדולה ונפלאה (חסר השאר):

סימן יא. כבוד ידיד נפשי הרב המאוה"ג החריף ובקי מו"ה יצחק שמשון נ"י אבד"ק זאלקווא וטשערנאוויץ. מכתבו ה' קבלתי וכו' וע"ד השאלה מי שיש לו בקהילתכם חלק חצי בית וא' יש לו ג"כ חצי בית ושכר חצי בית שותפו שדר בעיר אחרת וכעת השותף שבעיר אחרת מכר חצי בית המשותף לאיש א' וכעת אשר נתודע המכירה רוצה השותף לסלק את הלוקח משום דינא דבר מצרא והנה מעל' האריך בזה והנה לאשר ביקש מאד מבלי לאחר הדבר רק להשיב תיכף אבא בדרך קצרה:

והנה בש"ע סי' קע"ה מבואר דבמוכר שדה רעה לקנות יפה אין בו משום דינא דב"מ והוא מש"ס ב"מ (דף ק"ח) למכור ברע לקנות ביפה ברחוק לקנות בקרוב אין בו משום דינא דב"מ ובסי' ק"ץ לענין הך דעייל ונפיק אזוזי קנה ומבואר ג"כ דבמוכר שדהו מפני רעתה אף בעייל ונפיק אזוזי קנה ומבואר בש"ע שם דאם דר בעיר אחת וביתו בעיר אחרת הוי כמוכר שדהו מפני רעתה ומזה הוליד הרב הש"ך דלענין דינא דב"מ ג"כ לא שייך במי שמכר ביתו שיש לו בעיר אחרת דהוי כמוכר שדהו מפני רעתה עכ"ל הש"ך וזה לי ימים רבים כתבתי על דבריו אלה שאינן מוכרחין דהרי בהך דעייל ונפיק אזוזי המבואר בסי' ק"צ כ' הפוסקים הטעם משום כיון דמוכר שדהו מפני רעתה הא דעייל ונפיק אזוזי משום דנחפז על המכירה ופן יתודע ללוקח ויחזור מן המקח וכאן בהך דסי' קע"ה לענין דינא דב"מ כתבו הטעם דנחפז למכור כדי לקנות היפה ופן עד שיודיע למצרן להביא המעות ימכרו הבית או השדה היפה שרצונו לקנות ולא כתבו שיש טובה למוכר שימכור שדה זו הרעה וע"כ הוא נחפז על המכירה וטעם הדבר לחילוק הטעמים דבאמת אין לבטל דין מצרנות משום טובת המוכר שאף אם רצונו נוטה יותר למכור לאיש אחר מ"מ המצרן קודם ועיין בתה"ד וכאן אף שמוכר שדה רעה וטובה הוא למוכר שימכרנה בחפזון עד אשר לא ירגיש הלוקח ברעתה מ"מ הוא רעה להלוקח ולמה יחושו לטובת המוכר ולא יחושו לטובת הלוקח ועוד איך יתכן שהלוקח והמצרן יהיו מדיינים על שדה רעה שהמוכר מצפה למכרה וגם. מה סברא הוא זו שהלוקח יחוש שמא יבא המצרן ויקחנה ממנו ומה תקנה הוא זה הא הלוקח לא הרגיש ברעת הקרקע לא יקחנה מכח מצרנות. אמנם באמת אין הטעם משום כיון שמוכר שדהו מפני רעתה עבדינן לי' תקנתא כדי שיקחנה הלוקח כמות שהיא רעה בעיני אדוני' אלא כדי שיהי' למוכר המעות בזמן הראוי לקנות בעדה שדה יפה אבל גבי עייל ונפיק אזוזי עיקר הטעם משום דאמדינן דעת המוכר דהא דעייל אזוזי הוא כדי שלא יחזור הלוקח מן המקח תלי' בריוח המוכר והיזקו לכך אינו תלוי בקניית קרקע יפה רק במכירת קרקע רעה ומעתה אף שכתב הרמ"ה גבי הך דעייל ונפיק אזוזי דאם דר במדינה אחרת חשיב כמוכר שדהו מפני רעתה היינו לענין הך דעייל אזוזי דתלוי במכירת השדה אם רעה היא או יפה אבל לענין דינא דב"מ תלוי בקניית השדה היפה א"כ אם לא קנה שדה אחרת