ישועות יעקב יא

ואין יוצאין באתרוג של טבל ואמנם הרמב"ן כתב דיוצאין באתרוג של טבל משום דיכול להפריש עליו ממקום אחר והא דקאמר דיוצאין בדמאי ואף בזה פליגי ב"ש וב"ה משום דב"ש סוברים אין מאכילין את העניים דמאי וב"ה סוברים דמאכילין את העניים דמאי ואי בעי מפקיר לנכסי' והוי עני מבואר מזה דבטבל גמור אינו יוצא ידי חובתו ע"ז כתב הרמב"ן דארישא קאי דאין יוצאין בתרומה טמאה וקאמר דפליגי ב"ש וב"ה בתרומה טמאה של דמאי דב"ש סוברים דאין. מאכילין את העניים דמאי וכ"ש דתרומה טמאה של דמאי אין מאכילין את העניים ולב"ה כשם שמאכילין את העניים דמאי כמו כן מאכילין אותן תרומה טמאה של דמאי כיון דלענין אכילת עניים אמרי' שכבר הפרישו מהם ממילא דמה שמפריש מהן עכשיו אינו חשיב תרומה ולפי"ז שפיר קשה נימא דאי בעי מיתשל עלה ואינו אסור באכילה כלל וחשיב כשלו דהרי אף בטבל יוצאים לשיטת הרמב"ן. ונ"ל דבאמת בטבל מהראוי שלא לצאת דחשוב כמו אתרוג השותפין כמ"ש הפוסקים וגם דאסור באכילה אלא דאמרי' הואיל ואי בעי מפריש עלה ממקום אחר והיינו בטבל אבל בתרומה טמאה דכמות שהיא אי אפשר לאכלה רק דאי בעי מיתשל עלה ואחר שישאל עלה הוי טבל ואינו ראוי לאכילה כיון דאין לו להפריש ממקום אחר וצריך לומר הואיל ואם יזדמן לפניו דבר אחר שיוכל להפריש עליו ממק"א ותרי הואיל לא אמרי' עיין תוס' פרק אלו עוברין בפסחים (דף מ"ו) בד"ה ר"א אומר עייש"ה. ובזה נתיישב. על נכון מה דהקשה הש"ס שם למ"ד של ערלה פסול לפי שאין בה דין ממון וס"ד דש"ס דהיתר אכילה לא בעי תנן של תרומה טמאה פסול אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו והקשה מהר"ש הרי התוס' הקשו בערלה למ"ל הטעם דהיתר אכילה או דין ממון בלא"ה פסול משום דכתותי מיכתת שיעורי' ותי' דבאמת גם מטעם זה פסול אלא דפליגי בהיתר אכילה או דין ממון משום דנ"מ למע"ש א"כ דילמא בתרומה טמאה באמת הטעם דפסול משום כתותי מיכתת שיעורי' ובזה א"ש דאי נימא דלא בעי היתר אכילה א"כ תרומה טמאה כשר משום דאינו עומד לשריפה דאי בעי מיתשל עלה וטבל עצמו כשר לצאת בו אי לאו משום דאין בו היתר אכילה דשותפין לא חשוב לשיטת הרמב"ן וגם יקשה בתרומה טמאה של דמאי אמאי אין יוצאין הא בדמאי אי מיתשל עלה אף דצריך לעשר קיי"ל דמעשרן והן שלו וא"ש. ואמנם אבי זקיני הגאון שערי אפרים דחה ראית הרשב"א דהביא ראי' דבמודר הנאה מן אתרוג אינו יוצא בו ולא אמרי' הואיל ואי בעי מיתשל עלה מהך דאין יוצאין באתרוג של תרומה טמאה ולא אמרי' הואיל ואי בעי מיתשל עלה דהרי בש"ס דעירובין מחלקינן בין נזיר דיוצא ידי עירוב ביין וישראל אינו יוצא בתרומה משום דנזיר מצוה לאתשולי ותרומה אין מצוה לאתשולי עלה וה"ה בזה בתרומה טמאה אין מצוה בשאלה עלי' לכך לא אמרי' הואיל משא"כ במודר הנאה מן האתרוג והשואל פלפל שם בזה אי מצוה לישאל על התרומה משום מצות אתרוג וחשוב כמו נדר דמה לי מצוה שבגוף הדבר או מצוה הבא ממקום אחר עייש"ה ואני הארכתי בזה במק"א וכתבתי לפמ"ש הט"ז ה' חלה סי' שכ"ג בהא דמחלק הש"ס בין נזיר לתרומה דנזירות מצוה לישאל ותרומה ליכא מצוה בשאלה דלכאורה קשה מאי בכך דליכא מצוה בשאלה מ"מ בידו לישאל וכתב הרב כיון דבעי' פתח א"כ אין זה בידו לישאל דבשלמא בנדרים דחשוב מצוה לישאל עליו ע"כ זה גופא פתח הוא אבל בתרומה דליכא מצוה למיתשל עלה א"כ ממילא אין זה בידו דשמא לא יהי' לו פתח וא"כ בזה כשאין לו אתרוג אחר לצאת בו רק של תרומה טמאה יש לו פתח מצד מצות אתרוג ובידו לישאל עליו אמנם מצד מה שנטמאת התרומה לא חשיב פתח כמ"ש הטו"ז סי' שכ"ג דהרי בעת הפרשת התרומה היתה תרומה טהורה וזה ל"ה הכרח שתטמא התרומה וגם לא היתה עומדת לכך שהרי אסור לגרום לה טומאה וא"כ אין זה פתח הראוי אמנם כיון דגם בתרומה טהורה לכתחלה לא יטול יש לו להתיר ע"י שאלה דכיון דרצונו ליטול אתרוג זה לצאת בו ידי מצוה ואין נוטלין של תרומה טהורה הרי יש לו חרטה אגוף הדבר שעשה אתרוג זה תרומה ושייך אי בעי מיתשל עלה ושפיר קאמר הש"ס למ"ד דל"ב היתר אכילה ויוצאין בשל טבל גם בתרומה יוצאין משום דאי בעי מיתשל עלה. אמנם עדיין קשה כיון דהיא תרומה טמאה וע"כ מכבר הוכשרה דאל"ה האיך קיבלה טומאה א"כ דכבר הוכשרה יכול ליטלה לכתחלה דל"ש מפני שמכשירה כיון שכבר הוכשרה א"כ אי ל"ה נטמאת הי' בידו ליטול לכתחלה וא"כ אין לו פתח וע"כ דסוגי' זו אזלא למ"ד מפני שמפסידה. ואמנם רבינו פסק דהך מתני' דאין יוצאין בשל תרומה טמאה וערלה היינו אף ביו"ט שני ולקמן יבואר באריכות וקשה אמאי אינו יוצא ביו"ט שני כיון דבטבל יוצאין ביו"ט שני א"כ נימא הואיל וא"ב מיתשל עלה וע"כ צ"ל כיון דיוצאין לכתחלה בתרומה טהורה בשכבר הוכשרה אין כאן פתח לישאל על התרומה וע"כ מטעם שמכשירה קאתינן עלה ומ"ד מפני שמפסידה לית לי' הואיל ואנן דקיי"ל דאמרי' הואיל ע"כ ס"ל כמ"ד מפני שמכשירה וע"כ פסק רבינו כמותו והארכתי בזה בחידושי וכאן קצרתי ודו"ק היטב כי הוא דבר נחמד:

סימן ו. שנית על הנ"ל. מה שהקשה לשיטת הפוסקים דיוצאין בשל טבל והא דצריך הש"ס לומר הטעם גבי דמאי משום דאי בעי מפקיר נכסי' ת"ל דבלא"ה יוצאין בשל טבל ודאי כבר הרגישו בזה רבותינו בעלי תוס' וכ' דאין יוצאין בשל טבל ביו"ט ראשון משום כיון דיש לכהן חלק בו הוי כמו אתרוג השותפין והרמב"ן כתב ליישב דהא דקאמר הש"ס דבדמאי פליגי ב"ש ארישא קאי דקאמר דאין יוצאין בתרומה טמאה