ישועות יעקב יב

ובתרומה טמאה של דמאי פליגי ב"ש וב"ה משום דלמאן דסובר דמאכילין העניים דמאי כמו כן מאכילין אותן תרומה טמאה של דמאי. ונראה לי דהא דלא ניחא להו לרבותינו בעלי התוס' בתירוצו של הרמב"ן משום דסוברים דאמרי' במודר הנאה מאתרוג דחשיב לכם משום הואיל ואי בעי מיתשל עלה וא"כ קשה בתרומה טמאה נימא הואיל וא"ב מיתשל עלה וצ"ל כמ"ש זקיני בעל שערי אפרים דאי מיתשל עלה הדר לטיבלא וא"כ אי נימא דיוצאין בשל טבל אף בתרומה טמאה יוצאין. ואמנם לפ"ז ל"ה צריכים התוס' לדייק מהך דדמאי דאין יוצאין בשל טבל והא יש ראי' מהך דאין יוצאין בתרומה טמאה ולא אמרי' הואיל ואי בעי מיתשל עלה:

ונלע"ד מילתא חדתא דהנה הרשב"א בתשובה חלק רביעי כתב דלכך ל"ש הואיל באתרוג דאינו בידו לאתשולי עלה ביו"ט דאין נשאלין על ההקדשות ביו"ט והדבר תמוה מאוד דמה בכך דאין נשאלין ביו"ט מ"מ כיון דשייך הואיל ואי בעי מיתשל עלה לענין דיהי' נחשב כשלו מטעם זכות זה אף אם אין בידו לישאל היום הרי יש בידו לישאל למחר והרי חלה ביו"ט חשיב כשלו הואיל ואי בעי מיתשל עלה כמבואר בש"ס פסחים (ד' מ"ה). ונ"ל ליישב דהנה זקיני הגאון בשערי אפרים תמה על הרשב"א בלא"ה איך מדמי' נודר הנאה לתרומה הרי בש"ס קאמר להדיא דאינו דומה דתרומה לא חשיב דשיל"מ משום דאין מצוה לישאל עליו ונדרים חשיב דשיל"מ משום דיש מצוה בשאלה על הנדר א"כ ה"ה לענין הואיל נימא הך חילוקא וניחא לי' ליישב דגם כאן יש מצוה בשאלה משום קיום מצות אתרוג דמה לי מצוה בגוף הדבר או מצוה אחרת לכך שייך הואיל וא"ב מיתשל עלה בתרומה כמו בנדר. ומעתה שפיר כתב הרשב"א כיון דא"א לישאל ביו"ט על התרומה ואחר שיעבור היום אז אין מצוה בשאלה זו ע"כ לא שייך בתרומה הואיל וא"ב מיתשל עלה בשום אופן שיהי' מצוה בשאלה זו והבן היטב כי זה דבר ברור ורבים מגדולי ישראל לא עמדו על עומק כוונת רבינו בזה. ואמנם לשיטת רבינו דכתב דפסול לפי שאין בה דין ממון אף ביו"ט שני פסול א"כ אתרוג של תרומה טמאה פסול ביו"ט שני וכשישאל עלה ביו"ט שני כשר לצאת בו א"כ יש מקום שיהי' מותר בשאלה ומ"מ יהי' מצוה בדבר דהיינו בחוה"מ וא"כ כיון שיש לו זכות בדבר שייך לומר הואיל וא"ב מיתשל עלה וא"כ קשה אמאי לא נימא הואיל וצ"ל דאי מיתשל עלה הדר לטיבלא ושפיר קשה הא יוצאין בשל טבל וע"כ דמוכח מכאן דאין יוצאין בשל טבל והיינו משום שותפות. ולפ"ז נראה לי ברור ליישב מה דקשה לי אמאי סברי ב"ש דאין יוצאין בשל דמאי מי גרע מטבל גמור כיון דעיקר הטעם דאין יוצאין בשל טבל משום שותפות דהיינו שיש לכהן חלק בו ובדמאי קיי"ל דמפריש והוא שלו א"כ אין לכהן חלק בו ובזה אתי שפיר עמוד והתבונן בזה דלפמ"ש יש מקום לומר דדמאי גרע מודאי עפ"י מ"ש במק"א ליישב דברי הראב"ד שכתב דהא דאין מזמנין על הטבל היינו משום דאכילת איסור אין מברכין עליו ולאו דוקא אין מזמנין דה"ה דאין מברכין משום שעשה איסור באכילתו ותמהו עליו א"כ אמאי מזמנין על הדמאי משום דאי בעי מפקיר לנכסי' הא מ"מ אכל איסור בשלמא אי נימא דעיקר הטעם דאין מזמנין משום דאין כאן אכילה חשובה שפיר קאמר דבאיסור שיש לו היתר ע"י הואיל חשובה אכילתו אבל אי נימא דאין מברכין על אכילת איסור א"כ אף דמאי יש חשש איסור באכילתו. ואמרתי ליישב דבאמת רוב ע"ה מעשרין הן ומ"מ אסרו חז"ל ליקח מע"ה כדי לתקן המיעוט דאם יאכלו פירות של ע"ה יבא לכלל אכילת טבל אבל כשאנו דנין על חתיכה זו אם הוא מעושר או לא אמרינן דבודאי הוא מהרוב שמעשרין פירותיהן לכך כיון שכבר אכל מחזקי' הדבר שהוא מעושר והבן זה. ומעתה אמינא לענין יו"ט שני דאף דאסור אתרוג של דמאי באכילה ואין בו היתר אכילה היינו ביו"ט ראשון דאף אי נימא דאתרוג זה הוא מעושר מטעם רוב ע"ה מעשרין הן מ"מ כיון דהוא אין בידו לאכלו לא חשיב לכם אבל לענין יו"ט שני דאדם יוצא באתרוג שאינו שלו רק דכיון דהוא אסור באכילה בעצמו לא חשיב פרי אבל כאן אנו מחזיקין שאתרוג זה הוא מותר באכילה באמת דרוב ע"ה מעשרין הן ומה שהוא אין בידו לאכלו אינו מזיק לענין יו"ט שני והדבר ברור כשמש:

ומעתה אמינא דבתרומה טמאה של דמאי אסור לבית שמאי דל"ש לומר הואיל וא"ב מיתשל עלה דאין נשאלין עלי' ביו"ט ובחול אין מצוה לישאל עלה ואי דיכול לישאל עלה בחוה"מ הרי בחוה"מ בודאי יוצאין בשל תרומה טמאה של דמאי כמשכ"ל דאנו מחזיקין מצד הרוב דאין כאן תרומה וכיון דאי אפשר לישאל עלה לכך אין יוצאין ביו"ט ראשון אבל מתרומה טמאה של דמאי שפיר דייק הרשב"א דלא אמרי' הואיל וא"ב מיתשל עלה אף במקום שיש מצוה דהרי יש מצוה לישאל עלה ביו"ט שני ולמאן דסובר דאמרי' הואיל צריך לומר דאי מיתשל עלה הדר לטיבלא ומוכח דאין יוצאין בשל טבל: