ישועות מלכו על הרמב"ם צא

הלכות עבודת יום הכיפורים

פ"א ה"א ביום הצום, דעת רבינו לפסוק כרבי דאיל העם האמור בתו"כ הוא האמור בפ' פינחס, אבל ראיתי להרוקח בריש הלכות עבודת יוה"כ שכתב די"ו קרבנות קרבין ביוה"כ והיינו כראב"ש, והדברים תמוהים דמלבד דהלכה כרבי מחבירו הא סוגית הש"ס בפ' אמרו לו כרבי אזלא והעיקר כרבינו

איתא בירושלמי רפ"ק דיומא דאין פר ושעיר מעכבין ולפע"ד לא קיי"ל כן דהא איתא כן להדיא דשעיר מעכב במתנות שבהיכל א"כ א"א לשחוט ואע"ג דקיי"ל דכל אחת כפרה בפ"ע היינו באם עשה את דמו מפר אחר אבל בלא"ה דוקא שיריים לא מעכבי וממילא אפי' קטורת א"א דקטרת שחפנה קודם שחיטת פר לא עשה כלום ומ"מ למה שיתבאר בפ"ב ובפ"ה אין העבודה מעכב לשל מוספין וכן נראה מדברי רבינו שמנה לשני מצות עבודת היום ומוספין, מיהו שעיר ואיל לדעת רבינו א"א להקריב בעבודת היום מעכבין צ"ע גם בזה למה שיתבאר

ה"ב כל עבודת וכו', והנה בשחיטת פרו של כה"ג איפלגי בפ' טרף בקלפי אם כשרה בזר או לא עיי"ש בתוס' שכתבו הטעם כיון דפר שלו צריך להיות בבעלים, ולפ"ז גם למ"ד שחיטת פרו פסול בזר מ"מ י"ל דא"צ בגדי כהונה דהא לא מפסל אלא מטעם בעלים אבל באמת דבריהם תמוהים דבירושלמי פ' אמר להם הממונה ה"ז מבואר דאפי' שעיר של יוה"כ שחיטתו פסולה בזר ושחיטת שעיר ודאי לא מפסל מטעם בעלים דהא בא משל צבור כמש"כ רבינו והוא מקרא מפורש **(עיי"ש בירושלמי דמשמע דבשעיר היקש מיוחד לפסול בזר משא"כ בפר המגיה.)** מיהו דעת רבינו [בפ"א ה"ב מהל' פסוהמ"ק] לפסוק דשחיטת זר כשירה בדיעבד ועיין בכ"מ שהביא בשם הריטב"א ורמב"ן דמד"ת א"צ כה"ג רק עבודת היום ממש אבל תמידין ומוספין כשרין בכהן אחר אלא דמדרבנן משום מעלה כל עבודת היום אינו כשרין אלא בו ועיין בתוס' יומא דף ל"ב (ד"ה א"כ] דאפי' שחיטת תמיד כששחטו אחר פסול מדרבנן וקשה לי כיון דמד"ת כשר האיך יכולין לפסול ולעקור בקום ועשה שיביאו קרבן אחר ואפשר דמודים דזורק הדם אלא דאין לקרוב האיברים כעין דאמרינן ביבמות דף צ' ואפשר עוד לומר דקרבנות צבור שאני דלב ב"ד מתנה עליהן שיהא חול אלא דקשה קצת א"כ יתנה ב"ד שיעבור על קום ועשה, מ"מ בעיקר דברי הרמב"ן קשה הא בעי עשרה קידושין וה' טבילות והי' אפשר לומר דע"י עבודת מיוחדת [עי' תוס' יומא ל"ב. ד"ה ואי כסידרן] אמנם בחי' הריטב"א מבואר הדבר בשם רמב"ן ביותר ביאור דמדאורייתא אין חיוב בעבודת תמידין אלא בעבודת היום ממש ואינו אלא מצוה בעלמא אלא דרבנן קבעו חובה גם בעבודת התמידין, נראה מזה דודאי מצוה מן המובחר מה"ת שיהא גם עבודת התמידין בכה"ג אלא שאינה חובה ממש ואפשר דמד"ת אי איכא דעדיף מיני' כמו בבית שני הכה"ג שהי' בימי שמעי' ואבטליון הי' הוא קודם בעבודת תמידין ורבנן קבעו חובה ממש גם על עבודת התמידין, והנה כ"כ שנראה דעבודת התמידין לא מפסיל דאין ב"ד עוקרין בקום ועשה לחלל יוה"כ לשחוט זבח אחר, והנה דברי הרמב"ן נראין כסותרין קצת דמש"כ תמידין משמע דוקא תמידין אבל מש"כ עבודת היום משמע דהיינו עבודת היום ממש שנעשה בפנים והנה לפ"מ שיתבאר בפ"ב ובפ"ה דלדעת רבינו אילו ואיל העם אף שנעשה בבגדי זהב מ"מ כיון דכתיב בפ' אחרי בהדי עבודת היום מכלל עבודת היום הוא וכן שעיר הנעשה בחוץ אף שלא נזכר בפ' אחרי מ"מ כיון דכתיב מלבד חטאת הכפורים הוקש לעבודת יוה"כ כדאמרינן בפ"ק דשבועות דהוקשו זה לזה ונקרא ג"כ מכלל עבודת היום אבל שאר מוספין אינן בכלל עבודת היום ואם שינה בסדר עבודתם לעבודת בגדי לבן ל"ל בה א"כ ה"ה לענין עבודת יוה"כ ולדעת רש"י ותוס' ג"כ אילו ואיל העם ושעיר המוספין הן כמו שאר המוספין ואם עבר ועבד אפשר דעבודתו כשרה, ומש"כ רבינו דעבודת ט"ו אינן כשרות אלא בו היינו לכתחילה ולישנא דש"ס נקט דהא בפ"ק דהוריות מבואר כן בברייתא ואפ"ה לדעת הרמב"ן ותוס' אינו אלא לכתחילה כמש"כ וביותר דאפי' בשחיטת תמידין מבואר כן בש"ס יומא לב:

ובזה ודאי אינו אלא לכתחילה ורבינו לישנא דש"ס נקט כמנהגו, ודע, שכתב עוד הריטב"א בשם הרמב"ן דגם הפיכות במזלג באברי הקטרה כשרין בכהן הדיוט וכן להזמין אברים להעלותן לכבש, והנה מש"כ הריטב"א דרשאי כהן הדיוט להפוך במזלג על המזבח אברי דקדשים משמע דבין תמידין ומוספין ועבודת היום אף דקיי"ל דזר שהפך בצנורא חייב מיתה בידי שמים מזה נראה דהקטרה כיון דכשרה בלילה כדאמרינן דחלב יוה"כ קרבין בשל חול אלמא בנותרו רשאי להקטיר בלילה וכיון דא"צ דוקא יוה"כ משמע דכשר אפי' בכהן הדיוט כיון דלא מעכבי כפרה ולא עדיפא משפיכת שיריים ולא עוד דאפי' את"ל דשפיכת שיריים פסול בכהן הדיוט מ"מ בהקטרה דכשר בלילה י"ל דכשר בכהן הדיוט מד"ת ומה"ט לא קפדינן על קרובי אקטורי, ובירושלמי אמרינן דשריפת פר ושעיר כשרים בזר הואיל וכשר בלילה אף אנו נאמר לענין כהן הדיוט כיון דלא כתיב בי' חוקה דכשר אף אחר עבור היום מסתברא דכשר בכהן הדיוט, וראיתי להרב בעל שעה"מ שנסתפק בשחיטת פרו של כה"ג למ"ד פסול בזר אם עבר כהן הדיוט ושחט אם חייב מיתה כמו זר דאהדרי' לאיסורי' והו"ל כזר וחייב מיתה ביד"ש כמו זר או דלמא דלא הוי רק לאו הבא מכלל עשה ולא ידענא מה קאמר דאף זר ממש א"ח מיתה ביד"ש דלא הוי עבודה תמה ואין זה צריך לפנים ומאוד תמהני על בעל שעה"מ בזה, אמנם כן לפמש"כ בפ"ד מה' כלי המקדש דאף כהן הדיוט שעבד עבודה שאינה שייך לו חייב עכ"פ מלקות א"כ נראה דכהן הדיוט שעשה מה שראוי לכה"ג חייב עכ"פ מלקות ולפ"ז אזדא לה ראות הרב הנזכר ע"ש, עוד ראיתי לו שכתב דבעבודת ט"ו בהמות שהקטיר כהן הדיוט חייב מיתה ביד"ש וה"ר מהא דיבמות ולדידי לאו ראי' היא דהא כ"כ דבדיעבד כשר בהקטרה וליתא משום שבת ובזה אין מקום לפלפולו. מיהו לפמש"כ נראה דעכ"פ יש בו משום ל"ת דשינוי עבודה וכמו שנתבאר בפ"ד מה' כלי המקדש

ובעיקר הסוגיא יש לעיין הא מעו"י לא הי' זרות לכהן הדיוט וכשקדש היום באו בב"א ואולי י"ל דגם מעו"י אסור עכ"פ משום מפסיד קדשים הן אמת דיש לעיין דא"כ השוחט קדשים בחוץ לחייב משום מטיל מום ולא משמע כן בר"פ או"ב ואין כאן איסור לחוד ואם נאמר דהי' אסור משום דמטיל מום הי' קשה קושית בעל שעה"מ

עיין בתו"י יומא שנסתפקו אם כהן שאינו נשוי פוסל העבודה וכמו כן יש להסתפק בהי' לו ב' נשים וא"ל מהא דיומא דפריך לרבנן ות"ל דהתם לא מחלל עבודה די"ל כיון דלכתחילה אין ראוי הי' להם לתקן

פ"ב ה"א כל מעשה, בענין הוצאות כף ומחתה בברייתא דתו"כ מפורש כרש"י דקודם