ישועות מלכו על הרמב"ם צ

כשאחרים רואין פסול, וכבר הארכתי בזה במ"א, והנה במופלא הסמוך לאיש אם שחט, כתבתי שם דכיון שיש לו דעת להקדש, לדעת רבינו דס"ל דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא י"ל דיש לו דעת גם לשחוט, וראי' מהא דיליף מקרא בפ"ק דחולין דקטן פסול לעבודה, ות"ל דקטן אין לו מחשבה והו"ל כמתעסק, א"ו דמופלא הסמוך לאיש כיון דיכול להקדיש, מקרי ג"כ בר דעת לשחיטה ולשאר צרכי עבודה, מיהו לשי' התוס' דמהני עע"ג ומלמדו, י"ל דקרא אתי למעוטי באחר עע"ג ומלמדו, ומ"מ הרוחנו בזה דאם אחר עע"ג ומלמדו כשר בין לדעת התוס' בין לדעת רבינו ולכאורה יש לה"ר לדעת התוס' דבקטן מהני עע"ג ומלמדו, מהא דתנן בבכורות ד' מ"ד, החרש והשוטה והשכור פסולין באדם וכשרין בבהמה, ופריך על שיכור פסול הוי ומיחל עבודה לא והא שיכור מחלל עבודה, ומשני בשאר משקין שלא ביין, אלמא חרש ושוטה אין מחללין עבודה, וקשה הא חרש ושוטה אין להם מחשבה ופסולי מטעם מתעסק, וגם אינהו מחללי עבודה ועבודתן שעבדו פסולה, ולדעת התוס' דבאחר עע"ג כשר ניחא דמצד מתעסק הוי כשר כשאחר עומד ע"ג ומלמדן ואשמועינן מתניתין דמ"מ אסורין לעבוד, משום דאין שוה בזרעו של אהרן, אבל מצד מום, לא מקרי מום, לכן באחר עע"ג לא נפסל, ולדעת רבינו קשה, וא"ל דמתעסק לא פסול אלא בשחיטה דשינה עליו הכתוב לעכב, ולא בשאר עבודות, דל"מ הכי, וכ"נ מהא דפ"ק דזבחים ד' ד' בהא דקאמר דא"א למילף מזביחה דנפסל שלא לאוכליו בפסח, ול"ק בפשיטות דמה לזביחה שכן מתעסק פסול, א"ו דגם בשאר עבודות מתעסק פסול ואפ"ל לדעת רבינו דהא דחרש ושוטה לא מחללי עבודה נ"מ בהולכה דאי מצד מתעסק אפשר לתקן דכיון דלאו שם פסול הוא, אלא שנעשה שלא במחשבה, לא גרע מנשפך על הרצפה וכן אם זרקו על המזבח י"ל דאוספו וכשר, כיון דל"מ מעשה כלל, משא"כ אם הי' נחשב כמום ה"ז כבע"מ שעובד דא"א לתקן, ולפ"ז י"ל דהיינו נמי דילפינן מקרא דקטן פסול לעבודה, ות"ל דמקרי מתעסק, אלא דמצד מתעסק הי' אפשר לתקן. משא"כ בתר דמעטי' קרא, ומ"מ אין זה ברור אצלי שיהא דין קטן כהן כזר שיחלל עבודה, ובריש כל הפסולין ל"ח קטן בהדי פסולין, לפי שכיון שאין לו מחשבה לא מקרי מעשה כלל ואפשר לתקוני, ולמש"כ יתיישב דברי רבינו בהא דכתב הקטן יש לו מחשבה ניכרת מתוך מעשיו להחמיר, והמל"מ תמה ע"ז הא מד"ת פסול, ולמש"כ י"ל דאי לא הי' לו מחשבה, גם מדרבנן הי' אפשר לתקן דהו"ל כנשפך על הרצפה או נשפך על המזבח ואוספו, אבל כיון דיש לו מחשבה מדרבנן הר"ז פוסל כשאר פסול, וא"א לתקן ובמשנה דלא קחשיב י"ל כיון דלא מפסל מדאורייתא לענין אפשר לתקוני ודו"ק

הי"ג פרכסה הבהמה ויצאה לחוץ, מש"כ הרב בכ"מ דאין זריקה מועלת ליוצא להכשיר הבשר דבריו תמוהים דע"כ ביצא חוץ לעזרה בלבד איירי, דביצא חוץ לחומת ירושלים דנאסר הבשר והאימרין, נהי דבדיעבד אם זרק הדם שלא יצא מהני זריקה להם, מ"מ הא רבינו דקדק דוקא בקדשים קלים וביצא חוץ למחיצה אין הפרש בין ק"ק לקדשים קלים דבתרוי' כיון דהבשר וחלב יצא ונאסר לא יזרק לכתחילה, ואם זרק, הבשר ואימורים אסורין רק הדם לא נפסל והורצה הזבח, וכיון דרבינו דקדק שאם יצא הבשר ואימורים כשר בקדשים קלים, ע"כ ביצא רק חוץ לחומת עזרה, דבזה גם הבשר ואימורין כשר, כמבואר להדי' בדברי רבינו בהלכה ל"ג דאם החזירן מקטיר האימורים לכתחילה והבשר פשיטא דשרי, אמנם קשה ע"ד רבינו קושית התוס' זבחים דף כ"ו בהא דפרכסה הבהמה ויצאה לחוץ דגם אם חזרה פסול ופריך ש"מ בשר קדשים קלים שיצא לחוץ קודם זריקה פסול, ומשני דלמא באלי' ויותרת, והיינו האימורין והקשו התוס' הא לר"פ בפ' כל התדיר גם אימורים שיצאו ודם זריקה כשרין ותירצו דגם לר"פ אסור להקטירן אלא דחייב משום פיגול, אבל רבינו דס"ל דמקטיר לכתחילה הד"ק התוס' לדוכתי', ונ"ל דס"ל לרבינו דר"פ מוקי האי ברייתא דפרכסה ויצאה לחוץ קודם קבלה, דהדם שבצואר הבהמה, ואע"ג דאמרינן בר"פ דם חטאת, שאם הכניס חטאת הפנימית אחר השחיטה להיכל לא נפסלה, דמדמה אמר רחמנא ולא מבשרה, דהתם אם נכנס הדם מאליו כשר משא"כ ביוצא לחוץ דאם יצא מאליו לחוץ נפסל וכיון שנפסל הדם שפירש מגופה ונוטף מצוארה נפסל גם הנפש שבגוף הבהמה דהא בכריתות דף כ"ב אמרינן דלהכי עובר על דם שבלב לחייב כרת דבשעה שהנפש יוצאה משרף שריף ופרש"י שהלב מושך אליו דם מבית השחיטה והרי נתערב הדם שיצא לחוץ מעזרה דנפסל לד"ה בדם הנפש וכ"כ התוס' שם בדף כ"ו בהא דרגליו בחוץ דהו"ל כדם פסול שנתערב בדם כשר דאסור לזרוק ולא מבטל, ואל תתמה בהא דנקט פסול אע"ג דאם עבר וזרק כשר כדקיי"ל בפ' התערובות דדם פסול שנתערב בדם כשר דאם לא נמלך וזרק כשר, דהא ע"כ צ"ל כן בהא דחתך ואח"כ קבל דפסול שכתבו התוס' הטעם דהו"ל כדם פסול שנתערב בדם כשר והרי אם לא נמלך ונתן כשר, ה"נ דכוותי', וזה נ"ל מדוקדק בלשון רבינו שהוסיף שיוצאה לחוץ אחר שקבל ובש"ס לא נזכר זה אלא שכיון ליישב קושית התוס', עוד הי' אפשר ליישב קושית התוס' די"ל דהא דפליגי ר"י ור"ל בר"פ כל התדיר באימורי ק"ק שיצאו לחוץ קודם זריקת דם היינו לת"ק דר"ש אבל לר"ש דס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי אפי' לקולא דבשר קדשי קדשים יצא מידי מעילה, כמבואר בריש מעילה וכן בפ' המביא בכריתות ס"ל לר"י בנשחט האשם אע"פ שלא נזרק מותר דכל העומד לזרוק כזרוק א"כ י"ל דגם להחמיר אמרינן כל העומד לזרוק, א"כ ליכא תיובתא מהאי ברייתא. אמנם תירץ הראשון נ"ל עיקר

הי"ד היתה הבהמה כולה בפנים ורגלה בחוץ. התוס' בזבחים כ"ו צדדו דרק לכתחילה פסול והא דדרשינן והביאום עד שיביאום כולם היינו לכתחילה, והלח"מ צידד דגם התוס' מודים למסקנא דגם בדיעבד פסול אבל מדברי רש"י ז"ל שם נראה דגם למסקנא בדיעבד כשר דעל הא דבעי שם אבוה דשמואל משמואל היא בפנים ורגלה מבחוץ מהו פרש"י מהו לשוחטה לכתחילה אלמא למסקנא לא מפסל בדיעבד, ומה שהקשה הרב לח"מ אי נימא דרק לכתחילה פסול א"כ הא דפריך שם על מימרא דחתך ואח"כ שחט כשרה שחט ואח"כ חתך פסולה דבשחיטה קאי הא שווי' בע"מ ומשני אימא חתך ואח"כ קבל כשרה ופריך הא הצורם אוזן בכור וקבל פסול ומשני חותך עד שמגיע לעצם ואמאי לא משני הכי על שחיטה דהא מצד שהרגל בחוץ כשר בדיעבד אלא ודאי דלמסקנא גם בדיעבד פסול, ואינו מוכרח דהא גם בקבל ואח"כ חתך אם נתן בדיעבד כשר כמו בדם פסולין שנתערב בדם כשר וגם נראה דכיון דרגלה מבחוץ קודם שחיטה ודאי לכתחילה אסור לו שיהי' מקצת רגלה בחוץ דהא אוקימנא בקדשי קדשים וכיון דאברי ק"ק שיצאו לחוץ פסולין פשיטא שצריך לכתחילה לבפנים דאפי' תרומה מוזהר לשמור שלא יבוא לידי הפסד כ"ש קדשים א"כ מה בין רישא דחתך ואח"כ שחט לסיפא דלכתחילה אסור לו לשחוט גם כשיחתוך בה עד שמגיע לעצם וצריך להחזיר האבר לפנים ועוד דלכתחילה בעי כולה בפנים ובדיעבד אם לא נמלך גם בקבל ואח"כ חתך כשר לכן מוקי בחתך ואח"כ קבל ומ"מ העיקר נראה כדברי רבינו: