ישועות מלכו על הרמב"ם סד

אלא דצ"ל כמש"כ, דבמזיד על איסור אחר מודה רבינו ז"ל [דאחשבי']

הי"ב וכן כהן, עיין לקמן פ"ו מה' ביאת המקדש שכתבנו דלדעת רבינו כיון דקיי"ל במכות פאה"ג דמתה כהונה א"כ לא הו"ל זר מעיקרא ואם עבד אח"כ כשר בדיעבד וכן אם אכל תרומה אח"כ אין משלם חומש, והא דנקט ונודע דמשמע רק למפרע] היינו לענין קרן בע"פ ועוד דזה תלי בפלוגתא דר"מ ורבנן אי הו"ל זר מעיקרא וע"ש שהארכנו, וזה האמת הברור בדברי' רבינו **(ועיין בס' גבורות ארי יומא לדף כ"ג: ד"ה אחרים. המגיה)** ואכתי יש לעיין בדברי רבינו בתרומה בע"פ למה פטור לגמרי הא ע"כ בא ליד כהן, דאל"כ בלא"ה פטור מקרן כיון דהו"ל כשר גמור למפרע כמו בלקח פדיון הבן ופשוט דאף לסוברים דמזיק מ"כ או שאכלן חייבין לצאת ידי שמים פטור כאן, וע"כ בבא ליד כהן א"כ הא דקיי"ל בפ' הגוזל ומאכיל דחייב בנאנס עכ"פ מה שנהנה, וצ"ל בדוחק דאה"נ אלא דקאמר דפטור מקרן ואין דינו כגזלן [לשלם הכל], ועוד י"ל דבתרומה בע"פ [פטור לגמרי] דלא אפסדי' מידי דלשרפה קאי ודו"ק, ועיין בירושלמי פרק אלמנה לכה"ג ה"ד דעובר דאינו מאכיל אבל באכלה פטורה מחומש וצ"ע על רבינו שהשמיט

הי"ד שתי קופות, מש"כ המל"מ דעכ"פ צריך להפריש [והביא ראי' מתוס' יבמות] נ"ל דהתוס' לשיטתם אזלי [דתשלומי תרומה כפרה] אבל לרמב"ן וראב"ד ובעה"מ הו"ל כשאר מ"כ בספיקא להקל וא"צ להפריש כמו בפדיון הבן אלא בודאי צריך להפריש ודו"ק, ולדינא כיון דלרבינו תרומה בזה"ז דרבנן שפיר יש לסמוך על הנך רבוותא ועוד דיש לדמותו לציר דגים דהו"ל ס"ס וה"נ יש לפוטרו מטעם ס"ס שמא כרמב"ן וסייעתו דהו"ל כשאר מ"כ ושמא אינו תרומה כלל

הי"ח כל האוכל תרומה בין בשוגג בין במזיד, בירושלמי סוף פ"ו דתרומות איכא פלוגתא אי מותר לשלם מפירות ח"ל ורבינו ז"ל השמיט להאי פלוגתא, וצריך טעם למה, ומש"כ הרב כ"מ דיכול לשלם ממע"ש והקדש שפדאן ע"ג קרקע תימא גדולה כיון דאין הקדש מתחלל ע"ג קרקע [א"כ] מעל ולמה לא פירש דהיינו שלא נתן החומש כמו בברכות מ"ז: ושוב ראיתי להגאון רע"א בחי' למשניות שעמד ג"כ בזה, ובודאי לדינא בהקדש במזיד לא יצא י"ח, ויש לעיין בשילם בהקדש בשוגג כיון דהקדש מתחלל בשוגג א"כ הר"ז פורע מן החולין ומ"מ י"ל אימת הקדש מתחלל בעת שבא לרשות זוכה א"כ י"ל דהאי שעתא לא מצי להקדיש [ולעשותו תרומה] וא"ל ראי' מהא דקונה במעות הקדש דנקנה החפץ שאני הכי דהו"ל כתן לך מנה ויקנה פלוני שדן כיון שהמציא לו מעות וכן הדין בקידושי אשה אבל כאן בתשלומי תרומה כיון דלא נעשה תרומה אלא ע"י הפרשה א"כ אימתי חייל, והנה בפדה"ב תלי בפלוגתא לדעת הסוברים דבעינן בפדה"ב שליחות א"כ י"ל דלא מהני וצ"ע

הכ"ו הגוזל תרומה ואכלה, עיין בהשגת הראב"ד ז"ל והנה פי' הכ"מ תימא הוא בעיני דאחר הגזלה האיך מצי להקדיש כי יקדיש את ביתו, ואפי' למאן דס"ל דמצי להקדיש מ"מ קשה הא חזרה לבעלים כעין דפרכינן בפרק מרובה ס"ח: על כפל ואין לומר דאיירי בעמד בדין דא"כ פשיטא דמשלם דכבר נתחייב בב"ד בחומש והרי משלם חומש ולמה לא משני כשלא נשבע, ובאמת כי פירוש זה זר וראיתי להרא"פ שפי' דעיקר הקושי' למה לא יתחייב חומש דגזלה לשבט, וג"ז אינו נכון דודאי אין חומש דגזלה בהקדש כמבואר ברבינו ה"א מה' גזלה גם מצד השבט ליכא כיון דממון שאין לו תובעין, וברור דהגוזל תרומה שלא באה ליד כהן ונשבע אפי' בדאיתא בעיני' אינו משלם חומש לכן נראה העיקר הפי' והגירסא היא כפי' הר"א ז"ל משלם לג' מיבעי' לי' היינו לשלם חומש וקרן להקדש וחומש וקרן לשבט, ועל קרן הוא דמקשה ואין לומר הא בגוזל תרומת אביו ואכלה אחר שמת מוכרה לכהן ודוקא באוכל קודם שמת דכבר נתחייב לשלם קודם הירושה צריך לשלם הכל כנראה מדברי רבינו בה' כ"ב דמ"מ שפיר ק"ל וישלם להקדש כמו ששוה תרומה וישלם נמי לכהן כמו ששוה לחולין (מטעם שכתבתי לעיל ה"ב) והכהן ישלם רק כפי מה ששוה תרומה וע"ז תירץ דגזירת הכתוב בהקדש אע"פ שיש חיוב לגזבר ולשבט ומ"מ בגונב תרומה מהדיוט מודה הר"א ז"ל דמשלם כפל וכן בגוזל ונשבע משלם שני חומשין לשבט ולבעלים ואין הפרש בין קרן לחומש אלא בהקדש אינו משלם רק קרן דהקדש ושני חומשין והקרן עולה לכאן ולכאן ובהדיוט משלם ג"כ שני חומשין וצ"ע

פי"א הי"ח בקרו של כהן, עיין משל"מ, והנה לדעת התוס' דהנאה של כלי' אסור מדאורייתא צ"ל דהא דאמרינן בירושלמי [כאן] משלחת זאבים היתה [והותר ושוב לא בטל] ע"ש] היינו בתרומה בזה"ז דלדעת התוס' ג"כ דרבנן ופשוט

הכ"ג הזורע תרומה טמאה, מ"ש הר"א ז"ל דאסור לזרים ולטבול יום צ"ע הא בהדיא תנן בתוספתא דתרומות פ"ח דטבו"י מותר בגידולי תרומה וכ"כ רבינו לעיל [סוף ה"א] ואולי י"ל דס"ל לר"א ז"ל דלא שרי אלא בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה לא שרי לטבו"י כמו בטבל ומ"מ לא ידעתי מאין לו להר"א ז"ל דין זה, והנה הא דמדומע מותר היינו ג"כ בזרעו כלה [עיין לקמן הי"ג פי"ג]

פי"נ ה"א התרומה עולה באחד ומאה, מדכתב רבינו והשאר מותר לזרים מכלל דאותו סאה [שהרים] אסורה לזרים שלא כדעת רש"י בכורות דכ"ב: [ד"ה תירום] ותמוה לי על דברי רש"י דבהדיא מוכח בירושלמי דאסור דאמרינן התם בפ"ט ה"ב מה' תרומות] דסאה של תרומה ונתערבה עם כל שהוא בטלה משמע דבעיני' אסורה לזרים ומ"מ צ"ע על רבינו ז"ל שהשמיט הא דירושלמי דבטלה בכ"ש, ועיין פ"ח סי' צ"ט [ועיין במה"פ שם] ונראה דס"ל לרבינו דהאי כל שהוא לאו דוקא אלא הכוונה שהוא עכ"פ שיעור לבטל כפי חלק המדומע, ומש"כ רבינו לחלק בין לח ליבש הארכתי בחי' ליו"ד סי' צ"ב וכן בענין חוזר וניער הארכתי בסי' צ"ט בס"ד

ה"ג סאה תרומה, והנה דעת רבינו ז"ל מבואר דבעינן מאה נגד חלק התרומה ואין החולין שבתוך הסאה מצטרף ומה שהקשה הפר"ח [ביו"ד סי' צ"ט] דלמה לא יבטלו אינו כלום, מ"ד אמים שאינו מצטרף אך יש לתמוה דהא בירושלמי [פ"ט ה"ב דתרומות] אמרינן דאפי' מאה. סאין של העולין ואחת של חולין שרי לכן נ"ל כי הנה בירושלמי שם אמרינן כשלקט מאחת וראיתי להרא"פ שמפרש דבאין זרעו כלה קאי, והאי פירושא לא נהירא דבזה ודאי בעי ק' כדאמרינן להדיא בתוספתא [פ"ח ה"ג דתרומות] ויעלה באחד ומאה, לכן נ"ל דאזרעו כלה קאי וקאמר דע"כ לא בטל אלא כשזה בפ"ע אבל אם נתערב איסור צריך ק' והיינו דקאמר אם ליקט בשניהם דמאה של תרומה ואחד של חולין בליקט משניהם