ישועות מלכו על הרמב"ם סה

כיון דע"כ תרומה נתערב בחולין אסור עד ק' לפ"ז גדולי תרומה בדבר שזרעו כלה וסאה העולה מן המדומע שוין הן דשניהם אם זה בפ"ע ולא נתערב שרי אפי' רוב תרומה ואם נתערב צריך ק', מכאן ראי' ברורה למש"כ בדעת רבינו בחלת ח"ל וזה נ"ל ברור שלא כדברי רא"פ

ה"ט לוג יין, הטעם דאין מים שאינו מינו מצרפין ליין ליבטל, וצ"ע על התוס' שנסתפקו בזה בזבחים פרק התערובות [ע"ג] ובמנחות [כ"ב] דהא בהדיא מבואר בתוספתא דיין ומים אינם מצטרפין, ואפ"ל לפמש"כ בביצה ל"ט דמים ומלח דלהכשיר קאתי מקרי מין במינו [ומזה הוסיפו דלובן ביצה דמקרי מב"מ] וא"כ י"ל ה"ה [התם בנידן התוס'] במוזג במכוון מצטרף אבל הכא דמים שנפל בלא כוונת מזיגה לא מקרי מב"מ (ואינו מצטרף] והנה חלה שהחמיר הרמ"א ז"ל ביו"ד סי' שכ"ג] דאינו עולה פחות מק' לדעת רבינו אינו מצטרף המים לבטל כיון דאינו שוה בשיעורן ולדעת התוס' מצטרף, ונראה דחלת ח"ל כיון דלרוב פוסקים בטל ברוב יש לסמוך על דעת התוס' אבל בחלת הארץ ודאי העיקר כדעת רבינו ז"ל והראב"ד וכן משמע פשוטו בתוספתא, והנה לפ"מ שהורה לנו רבינו ז"ל דאינו מינו אינו מצטרף ומשמע בין ביבש ובין בלח יש ליישב מה דק"ל להר"א ז"ל בהא דלא נאמר בה"ז דהמורסן של תרומה מצטרף לבטלו, והיינו דלכאורה קשה גם פסולת חולין למה יבטל הא הו"ל אינו מינו אמנם צ"ל כיון דמורסן מצטרף לחלה וכן ללקות עיין באו"ח (סי' תנ"ד דמצטרף למצה] שכן מקרי מינו אבל הפסולת של תרומה ודאי אי אפשר לאחוז החבל בשני ראשין [לתפסו במינו ולהצטרף לבטל] שהרי אם יפריד רק יפות ודאי הו"ל אינו מינו

הי"א תרומת ח"ל, עיין לקמן הל' ביכורים שכתבתי לחלק בין לח ליבש דביבש חד בחד בטל אבל בלח צריך רוב ע"ש

הי"ב הזורע תרומה בצד החולין, הנה מש"כ רבינו בק' של חולין דאם תלש הכל [אז בטל] קשה כיון דאינו אלא קבע דרבנן וכיון דבטל החשיבות למה לא יתבטלו [התלושים] וזה ראי' למש"כ האחרונים ז"ל דעל בהמה [אחת לא שייך לומר חצי' מותרת וחצי' אסורה עיין בט"ז יו"ד סי' ק"י ס"ק ה'] שלא כדברי הפ"ח [שם] ששם רבים לטועים, והנה אמרינן [בתוספתא שם] דר"ש ס"ל דיעלה ויתלוש לכתחילה וצ"ל דס"ל כר' יוסי [בגטין נ"ד:] גבי ערלה וצע"ק על רבינו דבערלה דאורייתא ס"ל בפ' ט"ז מה' מכ"א] כר' יוסי ובגדולי תרומה דרבנן דלא כר"ש דלכתחילה לא יתלוש וצ"ע

הט"ו סאה תרומה שנפלה, עיין לעיל פ"ג מש"כ בזה: הלכות מעשר

פ"א ה"ב מותר באכילה לישראל, מה שדקדק הרב כ"מ למה לא פסק רבינו כר"מ נ"ל פשוט שלמד מהא דדמאי דא"צ לתת רק תרומת מעשר כדמוכח מכמה משניות בדמאי דאינו נותן ללוי המעשר ואי ס"ד דמעשר אסור לזרים למה לא יתן ללוי דהא ספק איסורא לחומרא ועוד יש ללמוד כן גם מהא דפרק נושאין על האנוסה בעבד וכהן שנתערבו דמוכרים התרומה אבל המעשר א"צ למכור דספק ממונא לקולא וע"כ דמותר לזרים, אבל מש"כ הרב משל"מ דלר"מ אסור ללויה שזנתה לא נראה כן מירושלמי דיבמות פ"י ה"א דקאמר התם על מתניתין דאשה שהלך בעלה למדה"י דאם באו וא"ל מת בעלך ונשאת ואח"כ בא בעלה אסורה במעשר ופריך והא לוי' שזנתה מותרת במעשר ומשני כשילדה ממנו בן והיינו דהו"ל כנשואה לישראל דאסורה לר"מ לאכול במעשר והיינו דוקא לר"מ אבל לרבנן אפי' בנשואה לישראל דלא גרע מזר וע"כ דגם לר"מ בזנתה מותרת ומ"מ כבר כתבנו שדברי רבינו לפסוק דלא כר"מ מוכרחים, ומ"ש רבינו דאם בא ע"א אסורה במעשר כבר ראיתי למי שתמה דאפי' בשני עדים אסורה לדידן דלא קיי"ל כר"ש [בריש האשה רבה כמו שפסק רבינו בהל' גירושין ובודאי שלא בדקדוק נקט רבינו ז"ל

ה"ג וכן הכהנים מפרישין, ומבואר בש"ס בכורות די"א וכן פסק רבינו בהל' אישות פ"ה דישראל שירש טבלים מאבי אמו הכהן המעשר שלו דמתנות שלא הורמו כהורמה דמיין וזכה אביהם במעשר ומיני' דידי' קירית, ואני מסופק בירש קודם שנגמר מלאכתו למעשר קודם מירוח אי שייך גם בזה מתנות שלא הורמו כיון שלא נתחייב כלל במעשר וכן מבואר בפ"ג דמע"ש דפירות שעברו בירושלים אחרי שנגמרה מלאכתן למעשר כיון שכבר נתחייבו אמרינן מתנות שלא הורמו כהורמו דמיין, אבל קודם לא אמרינן ומ"מ יש לדחות קצת דשאני הכא דאינו אלא מדרבנן, כעין זה מחלקינן במכות [דף כ': ע"ש] ולכאורה יש כדמות ראי' מהא דפריך בקידושין נ"ד:] על הא דתנן דמע"ש שניתן לו במתנה דחייב בחומש, האיך מצי יהיב המעשר במתנה ומשני דיהיב בטבלו וכמ"ד מתנות שלא הורמו כמו שלא הורמו דמיין ולמה לא משני קודם מירוח, ומ"מ אין זו ראי' מוכרחת, ומיהו בירש קמה מחוברת ודאי דלא שייך מתנות שלא הורמו כמו שהורמה דאין תרומה ומעשר במחובר, ומ"מ פטורין מלתת לכהן תרומת מעשר ומעשר, כמו בלוקח מגוי דמצי למימר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי' כדלעיל פ"א ה"ג מה' תרומות בלוקח פירות מגוי, ומ"מ אני חוכך קצת דאפשר דלא שייך לומר אתינא אלא בלוקח מן הנכרי שאין בו חיוב תומ"ע כלל, אבל כאן כבר הוחזק מ"ד אקנה מכהן, והנה ראיתי בתשובת מהרי"ט ס"א סי' פ"ה שתמה על זה דא"כ הא דאמרינן בס"פ הא"מ דפליגי רבי יהודה ורבי אי מתנות שלא הורמו כמו שהורמו ת"ל מכח אתינא וכו' ומכח זה לחלק יצא דלוקח לא מפטר רק ממעשר אבל לא מתרומה, ותימא גדולה דא"כ מאי הא דפריך בפ' הפועלים ולוקח מי מחייב מדאורייתא ומשני אה"נ וקרא אסמכתא בעלמא אלא כנפשך למאי אתא וכו' ומ"ק הא איצטריך למפטרי' בלא הפרשת תרומה ותרומת מעשר, ותימא גדולה על הרב ז"ל אם העלים עיניו מסוגיא זאת בעוד שידיו עסוקים בה, גם מש"כ דלוקח אינו חייב להפריש רק תרומת מעשר ולא מעשר דברים תמוהים הם, כיון דלוקח א"צ אפי' להפריש כלל, וכיון דמעשר ליכא תרומת מעשר מנין גם מש"כ נכרי המפריש מעשר הו"ל מעשר מדאורייתא אין כן דעת רבינו, אלא דנכרי המפריש מעשר קודם מירוח ובא ליד ישראל הרי זה טבל גמור, לכן ברור כדעת כל הפוסקים, ומה דק"ל למהרי"ט ז"ל גם לדידי הוי קשי' לי אבל אחר העיון קצת ל"ק כלל דהא טעמא דאתינא לא מהני אלא בלא בא מעולם ליד חיוב כמבואר בדברי רבינו בפ"א הי"ג מה' תרומות] אם הביאה שליש ביד ישראל ומכר לנכרי וחזר ולקח ממנו אפי' אחר מירוח חייב לתת ואע"ג דעיקר חיוב תרומה בשעת מירוח מ"מ גם בתר הבאת שליש אזלינן ולהכי כל שבא שליש בידי ישראל כיון דאי הוי מקצר אז הי' חייב תו לא פקע, א"כ ל"ק כלל דהתם בכהן