ישועות מלכו על הרמב"ם נו

א"כ אין כאן ענין ליאוש של"מ] והא דפריך הש"ס אע"ג דלא דמי דהתם ע"כ למפרע נעשה יאוש דמכאן ולהבא הו"ל יאוש שלא מדעת נראה דרבא לטעמי' דבריש התקבל קאמר רבא בהא דקטנה שעשתה שליח לקבלה אם הגיע הגט לידה מגורשת אע"ג דאין קטנה עושה שליח משום דגמר בלבו לגרשה אנן סהדי דאלו הי' ידע הוי שוי' שליח להולכה ולא אמרינן חזקה דאדם יודע א"כ שפיר פריך והיינו דאמרינן תרגמי' רבא אליבא דאביי דרבא איהו דקא משני אבל אנן דקיי"ל גבי גט דמהני משום חזקה דאדם יודע שאין מעשה קטנה כלום והרי זה כעושה שליח מחדש, ה"נ בתרומה מהני דאדם יודע וא"כ נעשה מכאן ולהבא תרומה וזה נ"ל ברור בישוב דברי רבינו והטור, ולפ"ז אף בתורם משל חבירו על עצמו אפשר דמהני דאדם יודע שאין תורם בלא שליחות והו"ל כתורם מחדש כן נ"ל נכון בישוב דברי רבינו, והמל"מ הביא בסתם דברי ירושלמי ולא הרגיש כי מש"ס דילן לכאורה מוכרח דלא כשי' ירושלמי, ולכל זה עוררני חכם אחד

ה"ז ואם נתכוין להוסיף. דעת רבינו דהא דפיחת עשרה היינו שנתכוין למדת בינונית ועלה בידו יותר אבל אם נתכוין לתרום אחד מארבעים יותר ממדה בינונית אין תרומתו תרומה, אבל לדעת התוס' [קידושין מ"א: ד"ה פיחת] נראה להדי' להיפך דאם נתכוין לתרום אחד מארבעים מהני והיינו הא דתנן פיחת עשרה, ובאמת יש לעיין ע"ד רבינו כיון שנתכוין לתרום בבינונית ועלה בידו יותר הא הו"ל תרומה בטעות כדלעיל בפ"ג ה' ה' מה' תרומות גבי דידי', דאפשר דוקא בעה"ב מקפיד אבל לא שליח ומ"מ תמוה לי טובא במה שנראה מדברי רבינו דאם נתכוין להוסיף על מדה בינונית אין תרומתו תרומה והא דפיחת היינו בלא נתכוין דבהדי' מוכח איפכא בשלהי בכורות וצע"ג

הט"ו תרומת נכרים, פסק רבינו כר"ש והטעם שכתבו אחרונים משום דקיי"ל מירוח נכרי פוטר אין עולה יפה לפמש"כ לקמן ה' מעשר דלוקח אחר מירוח כל שלא מירח ע"ד למכור אע"ג שאח"כ מכרו חייב מדאורייתא, א"כ משכחת תבואת נכרי שיתחייב מדאורייתא הקונה טבל ממורח לכ"נ שסמך רבינו על הא דרשה דתמורה דף ג' דילפינן מיעוט מבני ישראל דאין הנכרים בתרומה

פ"ה ה"ח אין תורמין מן הטמא על הטהור, מבואר מדברי רבינו בפיה"מ דקודם שהגיע לעונת המעשרות אין תרומתו תרומה ולמד רבינו כן מהא דפסחים דף ל"ג דאמרינן המפריש תרומת חמץ אין קדוש משום דלא חזי לאכילה אפי' לריה"ג דס"ל חמץ מותר בהנאה ופריך מה"ט על הטהור ואמאי תרומתו תרומה ומשני דהיתה לו שעת הכושר וס"ל לרבינו דהיינו הגיע לעונת המעשרות גם הרע"ב נמשך אחריו ותמיהני דהא חלה ותרומה כי הדדי נינהו וכמש"כ רבינו בפ"ד הי"ד מה' ביכורים] א"כ אטו מי נימא דחלה נמי אין תורמין בהיתה טמא כיון דל"ח לאכילה הא ודאי ליתא **(דהא בהדי' תנן בחלה פ"ג מ"ב נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה ועיין בנדה דף ו' אלמא דיכול להפריש אף בלא היתה לו שעת הכושר דמפריש חלתו קמח אינה חלה. המגיה.)** וא"ל דוקא מן הטמא על הטהור צריך שעת הכושר ליתא דהא אפי' מחמץ על חמץ אינו קדוש כמבואר שם בפסחים וא"ל דוקא בלא חזי הטבל כמו התם בחמץ ז"א דהא מבואר בירושלמי פסחים פ"ב ה"ג דאף דיש היתר לשירים לא מהני ועיין בצל"ח פסחים שם דאשתמיט לי' דברי הירושלמי הללו, ועוד תימא דאפי' את"ל דשאני חלה מ"מ מוכח להדיא דגם בתרומה שנטמאה בעודה בשבלים חייבת בתרומה ויכול להפריש, חדא מהא דהלוקח יין מבין הכותים ואע"ג דכותים טמאים נינהו כדאמרינן בנדה ומסתמא נטמא בעוד שלא נגמר מלאכתו דיין, ועוד תימא גדולה דהא דתניא בתוספתא דחלה דפירות שלא נגמר מלאכתן שנטמאו בספק יעשו בטומאה ומה יעשה בתרומתן ואין לומר שאינו מחויב להפריש כלל מפירות שנטמאו זה ודאי פלא גדול ועוד דא"כ הא דתנן בדמאי דפירות כותי טבל ודאי הא מסתמא נטמאו ומה יעשה בהן ודוחק לומר דמסתמא לא הוכשרו ובאמת שדין זה תימא גדולה אלא ודאי דדוקא בנפסל במחובר וזה לא שייך בטומאה דאין מקבל טומאה במחובר אבל בנטמא בתלוש כיון דבדיעבד מהני במחובר כמש"כ רבינו לקמן בה"ט] מקרי שעת הכושר. ואע"ג דבחלה לא מהני אפי' בדיעבד כדאמרינן בירושלמי דקודם גלגול הו"ל כפירות שלא הביאו שליש דל"מ מ"מ י"ל דילפינן מתרומה ובלא"ה לרנב"י דרק באחמיץ במחובר ל"מ, בכל טומאה מהני מגזירת הכתוב כדאמרינן התם בפסחים ואין ספק דרבינו חזר בו בחבורו לכן לא הביא כלל בחבורו הגדול דין זה, ודברי הרע"ב שנמשך אחר פי' המשניות אינם נכונים כלל, שוב ראיתי להגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל שתמה ג"כ ע"ד רבינו במש"כ לא הגיע לעונת המעשרות אלא שלא הביא שום ראי' לדבריו וכבר נתבאר בראיות גמורות, והנה פירות האסורות באכילה תלי' בפלוגתא דרב נב"י ור"ה ברי' דר"י בפסחים אי מהני או לא, ויש לעיין באוסר פירותיו האיך מצי להפריש והנה מבואר בירושלמי פ"ק דתרומות דיכול להפריש משל הקדש ויש לעיין כיון דלא חזי לאכילה וכתיב תתן לו מיהו התם אית לי' שעת הכושר, ומזה מוכח דלא כרנב"י, וי"ל דרנב"י ס"ל נמי הפרש דלא היתה לו שעת הכושר אלא דיליף מהא דתתן לו, ולפ"ז מותר להפריש מפירות האסורין באכילה, **(לא יכולתי להבין דהרי אדרבה רנב"י מחלק בין היתה לו שעת הכושר כמבואר שם בפסחים ל"ג. המגיה.)** והנה אין להקשות מהא דכהנים ולויים נהנים לי בנדרים דהתם לא חל אחפץ כ"א אגברא ומה"ט הו"ל כהפקר אבל באומר פירות אלו י"ל דלא מהני אלא דכ"כ דעיקר תלוי בהי' שעת הכושר ודו"ק

שם בד"א שלא ידע. המל"מ בפט"ו מה' מכ"א תמה ע"ד התוס' הא האומר מותר שוגג הוא, ולענ"ד ליישב דהא בירושלמי בפ"ב ה"ג דתרומות הקשה דיהי' תרומה בטעות כיון דאילו הוי ידע דאסור לא הי' תורם ותרצו דמעיקרא לכך נתכווין שיהי' תרומה אף שנטמא כדי שלא יהא אוכל טבל והיינו דחיישינן שמא נטמא ואינו יודע ויהא טבל דהו"ל תרומה בטעות לכן הו"ל תרומה ולפ"ז ניחא דאומר מותר לא הוי תרומתו תרומה דבזה כיון דלא אסיק אדעתי' כלל, בשלמא כשיודע שאסור לתרום [רק נעלמה ממנו טומאה ניחא לי' שאפי' אם יתודע לו אח"כ שלא נבטל הפרשתו אבל ביודע ויכול לתרום ל"ש לומר דמתיירא דא"כ ל"ל לתרום הא יכול להפריש מטהור על טהור ומטמא על טמא אלא דלא אסיק אדעתי' כלל א"כ הו"ל תרומה בטעות, אך קשה על דברי רבינו ז"ל שכתב דהו"ל כמזיד ונ"ל דאיירי ברוצה עדיין עכשיו שיהי' תרומה אבל בלא"ה י"ל דא"צ כלל שאלה דהוי בטעות, אמנם דבר זה תלוי בפלוגתא דרבינו והראב"ד פ"א ה"ג מה' איסורי מזבח, וראיתי להרב מח"א שהביא ראי' לדברי רבינו מהא דתרומה טמאה, ולדעתי אדרבה חילי' דרבינו מירושלמי הזה דהוי טעות **(ובמנחות מ"ט מבואר כדעת רבינו דאומר מותר הוי שוגג לא טעות וצ"ע על הראב"ד. המגיה.)** ולפ"ז