ישועות מלכו על הרמב"ם נז

לדעת רבינו קשה אמנם לפע"ד שגם רבינו מודה בתרומה כיון דתרומה ויחזור ויתרום ואית לי' פסידא דהו"ל הקדש טעות ודוקא [במקדיש בע"מ למזבח] י"ל כיון דלא ידע אין כאן איסור כלל ולית לי' פסידא וצריך לשאול ובלא היתר חכם לא מהני אבל הכא מודה כדמוכח מירושלמי שהבאתי, ועיין בחי' הר"ן סנהדרין שכתב לחלק בין שוגג דחייבי כריתות דאשכחן דצריך כפרה ובין שוגג דחייבי לאוין, ואפשר דה"ט דרבינו ז"ל (דלא הוי טעות במקדיש בע"מ] וצ"ע, מיהו בלא"ה אין כאן קושיא מדברי ירושלמי על דברי התוס' לפי פי' ר"ש בדברי ר' יהודה

ה"ט מחובר על תלוש, עיין בתוספתא פ"ב דתרומות דיכול להאכיל לבהמה קודם שנתלשה ואע"ג דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי מ"מ כל שלא בא לעולם יכול להאכיל ודוקא לחזור א"י וכן לר"מ דשלבל"ע א"י לחזור בהקדש אע"ג דבהדיוט יכול לחזור לכאורה לפי דעת רבינו בפ"ו מה' ערכין דצריך להקדיש כשיבוא לעולם מטעם נדר א"כ היכי רשאי לאכול וי"ל דתרומה שאני ועוד דאף בהקדש שרי כדמוכח בעירובין דף ל"ו גבי ככר זו היום קדוש דמערבין משום דהוי סעודה הראוי' מבעוד יום

תו גרסינן התם בתוספתא דיכול לעשות תרומה על מ"א כיון דבעת חלות התרומה כבר נעשית על מקום אחר מ"מ לחזור א"י ודו"ק

עיין בס' החינוך מצוה רפ"ד שכתב דהמפריש תרומת מעשר קודם שהפריש מעשר חייל ועל הטבל שטבול למעשרות אינו חייב עוד מיתה ודין זה פלא בעיני שיהי' חל שם תרומת מעשר קודם הפרשת המעשר ולא נראה כן מדברי הפוסקים

הי"ב אין תורמין. במקצת ספרי רבינו הגירסא לא מפירות סוריא על פירות ארץ ישראל ואע"ג דפירות סוריא חייב עכ"פ מדרבנן (כמבואר לעיל בפ"א] ובהדיא מבואר מדברי רבינו לקמן הי"ד דתרם מדאורייתא על דרבנן תרומה ולא תאכל צ"ל דפירות א"י שאני מפירות ח"ל ותדע דהא להכ"מ בפ"א הי"ב פירות ח"ל שנגמר מלאכתן בארץ חייב ואפ"ה אין תרומתו תרומה: **(הכונה כמ"ש בפי' משנה אחרונה דאף בכה"ג אין תורמין ולא תלוי בחיוב ופטור רק דעל פירות הארץ אין תורמין מח"ל אף דשניהן חייבין מדאורייתא ע"ש במשנה אחרונה תרומות. המגיה

)** ויש לעיין פירות ח"ל על טבל דרבנן אי רשאי לעשר וראיתי להמל"מ כאן שתפס בפשיטות דמותר לעשר ולדידי צ"ע דמ"מ מקרי אינו מינו דהא בפירות חו"ל לא משום פטור קאתינן לחוד דא"כ תרומה ויחזור ויתרום מיבעי' לי' א"ו כדאמרן דעל זרע הארץ אין תורמין מח"ל

והנה בירושלמי פ"א ה"ג קאמר ע"ד דחזקי' במחלוקת וע"ד דר"י ד"ה ובעל מרה"פ הפך הגירסא והכונה דהו"ל כתורם מדבר שנגמ"ל על דבר שלא נגמ"ל ותמהני דודאי בשבלים חל דבדיעבד תרומתו תרומה

הי"ג המפריש תרומה, משנה בפ"ק דתרומות, והנה גירסת ר"ש בניטלה תרומתן וקמ"ל בהקדימו בשבלים דנפטרה מת"ג וכן במעשר שני בהקדימו בשבלים שלא נטלה ת"ג נפטר מת"ג כמו שפטור ממעשר ראשון והקדיש איירי שפדה אחר שמירח הגזבר זה המבואר בדברי ר"ש, והנה מש"כ הר"ש דמע"ש שהקדימו בשבלים פטור כמו במע"ר תמהני שדבריו המה נגד ש"ס ערוך בירושלמי פ"ק דחלה ה"ג דאמרינן להדיא דלמ"ד מעשר ממון הדיוט חייב בכל רק למ"ד מע"ש ממון גבוה פטור ואמרינן התם בירושלמי דלמ"ד ממון הדיוט חייב בחלה אף בתרומה ואע"ג דתרומה פטור מחלה כבר חילק הר"ש בפ"א מ"ד דחלה בין לשקודם שקרא שם תרומה דחייב אף מה שקרא אח"כ תרומה, רק למ"ד ממון גבוה פטור מתרומה וחלה אבל אין זה ענין להא דמע"ר שהקדימו בשבלים, והנה לדברי רבינו שפסק דחייב בחלה ה"נ דחייב בתרומה וצע"ג על הר"ש דתלי לה בהא דמע"ר, דלפ"ז אין זה ענין אי ממון גבוה אי ממון הדיוט ואף למ"ד ממון הדיוט פטור לפמש"כ צ"ל דרבותא דמע"ש שנפדה הא דאיירי במירחו קודם שפדאו ואתי כמ"ד ממון גבוה וכן דעת הראב"ד ז"ל דאיירי שלא נטלה התרומה כבהקדש רק כיון שממון גבוה פטור והיינו דקאמר הראב"ד כש"כ שלא נפדה ורבינו ז"ל דמפרש ג"כ הא דמע"ש והקדש בלא ניטלו תרומתן ונתחייבו בתרומה כגון שהקדיש והפריש אחר מירוח ומ"מ לא חל שם תרומה דנהי לרבינו מע"ש חייב בחלה כמש"כ הכ"מ בפ"ו מה' בכורים משום דאית בי' היתר אכילה אבל מ"מ אין יכול לעשותו תרומה על מ"א דאינו שלו כמו שאינו יכול לתת במתנה כמבואר בדברי רבינו לקמן ה"י ממעשר שני ומ"מ מיני' ובי' יכול להפריש דלא גרע מגזבר שיכול להפריש מהקדש אע"פ שהקדיש אחר מירוח כדאיתא בירושלמי פ"ק דתרומות ה"א, ודברי הכ"מ שכתב לפרש אחר שנטלו תרומתן הוא תימא גדולה דאטו המקדיש חולין ס"ד שיכול לעשות תרומה אלא ברור כדפרישית, הן אמת שדין זה שמע"ש שהקדימו לת"ג דיכול לעשות תרומה על מ"א אחר הפדיון בפרט קודם מירוח צ"ע, כי בירושלמי פ"ק דחלה בעי עשאו תרומת מעשר על מ"א מהו, והנה פירוש הר"א פורקאן הוא מגומגם והכי גרסינן התם מה את עביד כגדיש שנדמע או כעיסה שנדמע ונ"ל דה"פ דודאי טביל הטבל לת"ג אסור לעשותו תרומת מעשר שהרי יש בטבל זה חלקו של כהן כמש"כ רבינו בפיה"מ דאסור לעשות טבל טבול לת"ג ולתרומת מעשר ת"ג משום חלק תרומת מעשר ה"נ להיפך ומ"ש רבינו בפיה"מ שם דמפריש תרומת מעשר תחילה היינו מני' ובי' ולא דמי למע"ר שהקדימו בכרי לת"ג דמפריש תרומה על המעשר דהתם אינו פוטר רק מעשר בלבד ושניהם חייבין בת"ג אבל כאן שטבל טביל לת"ג והשני אינו אלא לתרומת מעשר לא מצי לפטור ולפי"ז מיבעי לי' לירושלמי כיון דקיי"ל בעיסת מדומע דפטור הכל היינו כיון דבעת הלישה הי' כבר מדומע לא אתי איסור חלה וחייל על המדומע דנעשה כבר הכל כתרומה א"כ י"ל בהמפריש תרומת מעשר בעודו שבלים דאחר המירוח לא נתחייב בת"ג כיון שכבר נעשה תרומה והיינו הא דאיבעי לי' לירושלמי לפ"מ דס"ל לירושלמי דלא נפטר מתרומת מעשר אלא כשתורם מיני' ובי' אבל לא כשתורם ממ"א א"כ כיון שכבר קרא שם לתרומת מעשר לא אתי איסור תרומה וחייל ועיין תוס' דכל היכי דלא אתי לידי מירוח פטור והנה הר"א פורקאן כתב דאם נתערב שבולת אסור באכילת ארעי אף לכהן ולא ראיתי כעת הדין מפורש, ולפענ"ד עיקר הטעם דלא נעשה הכל כתרומה לענין דנחשב כתרומה שאחר המירוח יהא נאכל לכהנים בלא הפרשה וע"ז משני דשאני חלה דלא חל על קמח אבל כאן אם הפריש א"כ אחי איסור טבל וחייל אמדומע וה"נ כיון דטבל חל אמדומע הכל כטבל לת"ג, והנה רבינו חולק על הראב"ד וס"ל דבמפריש תרומת מעשר מותר לעשותו ת"ג ולר"א אסור נמצא ג' שיטות בדבר

הט"ו עציץ נקוב קודם שליש, עיין לעיל פ"א ה' כ"ב מה שכתבתי שם

הי"ז התורם מן הדמאי על הודאי, לא הבנתי כלל דהא מן הדמאי על הודאי הדמאי ודאי