ישועות מלכו על הרמב"ם נה

מהא דאמרינן ביבמות פ"ו דנשואה נותנת רשות לתרום יש להוכיח קצת להיפך ויש לדחות דנשואה לאו משום שליחות, וגם בדברי סה"ת יש לדחות דהתם דלמא מקפיד כעין הא דגטין [גבי אשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה] אבל באינו מקפיד י"ל דשרי, גם משום חשש מילי י"ל דהו"ל כמעשה כעין הא דפ"ק דתמורה לא תתני מימר בדיבורו קעביד מעשה שעושה מטבל תרומה ועיין בתשו' מהרי"ט ז"ל ח"א סי' ק"ך ולדינא נ"ל דיכול לעשות שליח

ה"ב התורם משלו, דין זה איבעי' דלא איפשטא בנדרים דל"ה וטעמו של רבינו דאיבעי' דלא איפשטא בש"ס דילן ואיפשטא בירושלמי פסק רבינו כירושלמי וכאן איפשטא בירושלמי דאמרינן התם [בנדרים וע"ש במרה"פ] התורם פירותיו של חבירו שלא מדעתו וכו' הרי להדיא דתורם שלא מדעתו וזה ברור

והנה יש לעיין בקטן שהוא מופלא הסמוך לאיש אי מצי לתרום על של חבירו והנה בירושלמי תרומות פ"ק קאמר אתי הא דתניא דלא כר"י דתניא הרי שהי' קטן תורם כלומר דלר"י יכול לתרום תרומה של אביו אלמא דמצי לעשות שליח וכן משמע מדברי רבינו אכן בירושלמי פי"ג ה"ב דיבמות גרסינן כותי וכו' מהו שיעשה שליח, ונראה פשוט דגירסא דכותי משובשת ועיקר הגירסא כמו בירושלמי בתרומות פ"ק דקאי על מופלא הסמוך לאיש [וכן הגירסא בפ"מ] אע"פ שראיתי להגאון רי"ט אלגזי שכתב דעיקר הגירסא כותי שגגה גדולה יצאה מלפני הרי"ט דא"כ מה קאמר התם פשיטא שהוא מביא הא עכו"ם לאו מטמא בזיבה וצרעת, וא"י לידור כלל חטאת מצורע וקרבנות זב וזה פשוט. אלא עיקר הגירסא כמו בתרומות, קטן, ומשמע ביבמות אף למ"ד דמביא מ"מ אין יכול להיות שליח וכן בתרומה ואפי' לגירסא. דתרומות דאינו פוטר טבלו מ"מ משמע דמדמה לקרבנות אע"ג דבר נדר הוא אינו נעשה שליח וא"כ דברי הירושלמי סותרין, ועיקר הדבר יש ללמוד מהא דפ' התקבל דגרסינן התם פלוגתא אי זוכין לאחרים ע"ש גבי חילול, ועיקר הדברים דהנה בפדיון מעשר שני אם פודה במעותיו יכול לפדות אפי' לצורך בעל פירות אבל אם פודה במעותיו של בעל הפירות אם אומר שיפדה לצורכו הו"ל כשליח ממש עי' לק' פ"ה ה"ח ממעשר שני והתם גבי מערימין צריכין שיפדו לצורך עצמן רק כיון דהו"ל כעין הערמה כיון דידוע דהפירות יחזרו לבעל הפירות הר"ז כפודה לצורך בעל פירות והו"ל מטעם שליחות ואפי' מופלא סמוך לאיש מהני אבל למ"ד דיכול לזכות לאחרים דכל היכי דאיתי' בנפשי' מהני א"כ ל"ק כלל סתירת הירושלמי, ולפ"ז [לפי מה דמחלק שם בש"ס בין דבר שיש לו עיקר, מדאורייתא או לא] לדידן בחלה וודאי יכול לעשות שליח בחלת ח"ל כעין מעשר ירק אבל בתרומת הארץ אף בזה"ז א"י לעשות שליח, והנה לרשב"א בתורם משלו על של חבירו אין צריך שליחות ובזה אין ראי' לקטן כלל, רק דלרמב"ן נראה דמהני מטעם שליחות, א"כ י"ל דקטן אסור וכ"כ התוס' קידושין דף נ"ו ד"ה מתקיף גבי צנועים דהוא מטעם שליחות, אבל לרשב"א ז"ל י"ל שפיר דמהני, וראיתי להקצוה"ח בסי' רמ"ג סק"ט שהשיג על התרה"ד גבי משרתת המפרשת חלה בלי רשות בעה"ב] ואני אומר דאע"ג דלתוס' ורשב"א נדרים לא מהני זכי', לרמב"ן ור"ן גבי השומע את קולי וכן לדעת התוס' בהא דצנועים מהני מטעם שליחות א"כ יש לסמוך בחלת ח"ל וכן נראה עיקר בפרט לפי מה שיתבאר בה' בכורים ודאי אף תוס' ורשב"א מודים דאם באה ונתרצית למפרע נעשה תרומה

וראיתי להגאון רי"ט אלגאזי שהקשה מערכין כ"א גבי צריך דעת וכן פי' רבינו ול"נ דהא דצריך התם דעת לא משום זכי' אלא דצריך שיתכוונו לשם מצוה, ואפי' בקדשים דא"צ כונה מתעסק ל"מ ובזה ודאי לא שייך זכי', ואם עשה שליח כיון דידע מהני והרי הוא כמפריש מעתה, ויש לי לה"ר דאי נימא דעיקר הטעם משום זכי' ואפשר דניחא לי' כמש"כ בתוס' הרא"ש [הובא ברי"ט אלגאזי שם] א"כ תימא גדולה בהא דקאמר הכל צריך דעת בעלים חוץ ממח"כ שהרי מביא קרבן על קטנים התם בקטנים ודאי זכות גמור. דאי אפשר להם להביא ומה ראי' לגדולים וזה ראי' גמורה דאינו מצד זכי', ולדעת הרא"ש אפשר לדחות דלקטנים לא מהני זכי' מדאורייתא אבל לרוב פוסקים דמהני זכי' צ"ל כמש"כ ואין זה ענין לזכי', וכן לעולא שם בעירובין דעיקר תולה בהפרשה, ואין להקשות מהא דבהמה שנמצאה ממגדל עדר דהקשו תוס' הא צריך דעת דתרצו משום דזכות ולמש"כ בדעת רבינו לא מהני זכות [רק צריך דעת ממש] ז"א דא"כ תיקשי לעולא [דבעי דעת בשעת כפרה] מהא דגר שמת וכן מיורש ואפי' את"ל דיורש מקרי בעלים אכתי תקשי מגר, וכן הא דבעי אי כהנים שלוחי דידן ת"ל דאי שלוחי דידן קשה מגר שמת שמביאין קרבנו א"ו דליתא דעיקר צריך דעת בעלים רק שיצא י"ח, אבל מ"מ בעולה ושלמים כשר מ"ד השוחט שלא לשם בעלים כדאיתא בריש זבחים דבזה ודאי ל"ש שלוחא דידן דשינה בשליחות וה"נ בזה אין מקום לקושית הפמ"א מגוים דנודרים נדרים ונדבות כישראל והא אין שליחות לעכו"ם דז"א כיון דהקרבן כשר בלי שליחות וא"א בענין אחר ודאי נפק י"ח וא"כ ניחא הא דבהמה שנמצאת וגם מה שהקשה הרי"ט אלגאזי מהא דנכרי מצי להפריש בשביל ישראל

והנה לדעת הרשב"א דהתורם משלו על של חבירו לאו מצד. שליחות הוא א"כ נראה דודאי מופלא סמוך לאיש מצי להפריש ולא דמי להא איבעי' דירושלמי דהתם תורם משל בעל כרי על של בעל כרי ואפי' לתוס' י"ל דבזה מודה דא"צ שליחות כמו בתן מנה אלא שהרב רי"ט אלגאזי ז"ל נמשך אחר מש"כ דצריך דעת מטעם שליחות וכבר נתבאר שאינו כן ואם כן ניחא בפשיטות כן נראה לי

והנה רבינו ז"ל לא הביא כלל דין קטן אי יכול לתרום על של אחרים] וכ"כ דבחלת חו"ל מותר ובחלת ארץ משל בעל כרי ודאי ליתא אבל משל עצמם תלי בפלוגתא, והנה רבינו פסק אפוטרופסין תורמין, ולרשב"א ז"ל צ"ל מטעם הפקר ב"ד ולרמב"ן אפשר דמהני מדינא, ולפ"ד הרשב"א ק"ק פדיון מע"ש מאי איכא למימר דבזה ל"ש הפקר למ"ד ממון גבוה ואפי' אם תמצא לומר דהפקירו בעודו טבל מ"מ נטע רבעי מאי איכא למימר ואפשר דהו"ל כהפקירו ועודו סמדר ואכמ"ל

ה"ג התורם שלא ברשות, הכל תמהו על רבינו כיון דפסק כאביי אמאי לא מוקי בשווי' שליח, ומה שתירץ הש"ך בחו"מ סי' ר"ס דס"ל לרבינו לחלק בין היכי דהוי ידעינן משא"כ באבדה אנן סהדי דאי הוי ידע לא הוי מיואש צ"ע דאכתי אינו מיושב דברי הטור בהא דמרי בר איסק לכן נראה דרבינו ז"ל והטור סמכו על דברי ירושלמי פ"ק דתרומות דגרסינן התם דמכאן ולהבא נעשה תרומה וכן קטן שתרם ומצאו אביו ואימן ע"י מכאן ולהבא נעשה תרומה וע"כ לא משום זכי' ושליחות דאין קטן נעשה שליח אלא דאדם יודע דאין שליחות לקטן וכיון דתרומה ניטלת במחשבה הו"ל כתורם הוא בעצמו ולפ"ז ניחא [דתרומה חלה רא ועכשיו