ישועות מלכו על הרמב"ם נד

הדר הו"ל ברירה ול"ל דס"ל לרבינו דתרומה בזה"ז דרבנן דכבר הוכחתי בפ"א דגם בתרומה בזה"ז לא אמרינן ברירה רק בדמאי וא"כ הדק"ל וצ"ל דאיירי באומר שכשיפריש יהי' למפרע לכן לא מצי לחזור, והא דלא אמרינן מדומע מחמת תרומת מעשר דאפשר דאין ברירה היינו כשחל על דבר שאינו מבורר אינו ענין לברירה כמש"כ לעיל, והא דאין רשאין לעשות בטבל טבול למעשר כבר דקדק רבינו לאוכלו ואסור משום תרומת מעשר והא דבתרומה מדומע דלא אמר מה שאפריש ולפ"ז דברי רבינו לקמן ה' מעשר קצרים

הי"ג עיין במל"מ שהביא דברי ירושלמי פ"ק דחלה דהא דפטור מת"ג היינו בהפריש אחר מירוח אבל קודם מירוח חייב ורצה לצדד כן בדעת רבינו ותמיהני שהרי מפורש בדברי רבינו להיפך שכתב דאם הפריש תרומת מעשר שבלים כותש ונותן התבן עם הזרע לפי שגרם להפסידו והרי לא הפסיד כלל (דהרי אחר המירוח יתחייב] לכן צ"ע, עוד מבואר בירושלמי באם הפריש ממ"א עליו לא בדא ותמה המל"מ על רבינו שלא ביאר זה, ונ"ל לפענ"ד דס"ל לרבינו דעיקר כוונת ירושלמי דאסור להפריש ממ"א עליו שלא מן המוקף אע"ג דתרומת מעשר ניטל שלא מן המוקף שאני הכא כיון דתרומת מעשר פוטרתו מת"ג דין תרומה עליו [דאינה ניטלת אלא מן המוקף], עוד נ"ל והוא עיקר דכוונת ירושלמי דאסור להפריש ממ"א היינו מתבואה ממורחת דאין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו ועיקר הכוונה דאע"ג דקייל"ן דשמו טובלו ולרש"י לוקה א"כ ס"ד דהוי כדבר שנגמ"ל קמ"ל דלא ולזה לא הוצרך רבינו לכתוב כיון דס"ל דאינו טבל אלא מדרבנן עי' מל"מ פ"ג הי"ט דמעשרות, כ"ז דרך פלפול

ונראה דרבינו מפרש דהא דאסור להפריש ממ"א עליו היינו ת"ג והיינו [דאפי' לירושלמי] אינו חייב אף במפריש קודם מירוח אלא מדרבנן לכן הוי לי' מחיוב על הפטור לכן אין להפריש ממקום אחר עליו] וכיון דס"ל לרבינו דפטור לגמרי [ולא שני לי' בין קודם מירוח לאחר מירוח] לא הוצרך להביאו כן נראה לי נכון ביישוב דברי רבינו

והנה לדעת הסוברים [עיין לקמן פרק ב' הלכה ב' ממעשרות] דקונה קודם מירוח פטור ולאחר מירוח חייב א"כ הא דפטור מת"ג קרא למה לי תיפק לי' דהוי לי' כמו קונה [דלא קרינן בי' תבואת זרעך] ונהי דלענין מעשר וודאי ל"ש לוקח דהא לוקח כהאי חייבי' רחמנא אבל לענין ת"ג קשה קרא למה לי ולדעת רבינו והתוס' (דקונה קודם מירוח חייב דצריך קרא לפוטרו] ניחא, וא"ל דאם כן אכתי אחר מירוח דאיכא קרא והי' הא"מ לפוטרו מקרא ל"ל ת"ל דהוי לי' כקונה לשיטת רבינו למש"כ רבינו דדוקא במרחן למכור ניחא ועיין מש"כ לקמן בהל' מעשר]

הי"ז וראה שמשתברין, עי' יו"ד סי' של"א סעיף כ"ה דבזה"ז דלאיבוד אזיל תרומתו תרומה, ותמהני הא הוי אינו ברשותו ומדאורייתא ל"מ להקדיש מה לי האידנא ומה לי קודם תדע דהא גזלה א"י להקדיש, אטו התורם שאינו שלו, בזה"ז מהני, ולכאורה הי' נראה דדעת המחבר בש"ע כיון דתרומה הוי קדושת הגוף מהני אף באינו ברשותו, אמת כי כן דעת הקצה"ח אבל לא נהירא לי לכן דברי הש"ע צ"ע

ה"כ תרומת מעשר ניטל שלא מן המוקף והר"א חולק, והנה הרי"ק הקשה מחולין דף ז' דאמרינן שם לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וקושיא זו איני מכיר דהתם בת"ג איירי וזה מבואר אלא דנמשך הרי"ק אחר דברי התוס' בכורות נ"ט וליתא דהתם פי' [בחולין שם] דאיירי בדמאי דליכא תרומה וע"כ בתרומת מעשר אבל לרבינו והראב"ד [דבח"ל ירק אף בודאי פטור] אתיא כפשוטו בודאי וזה מבואר בדברי הר"א לעיל פ"א מה' תרומות, עוד הקשה הרי"ק מהא דפרק הזהב דאמרינן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר ונ"ל דלק"מ לפ"מ שהקשה הרא"ש עיין ש"מ שם] האיך יכול הלוי לעשות תרומה הא יכול לחזור בו ותירץ דהו"ל כנתינת רשות א"כ כיון דאין תורם אלא מרשות ישראל הדר הו"ל כשליחו של ישראל וישראל מותר לתרום תרומת מעשר שלא מן המוקף כמבואר בדברי הראב"ד וזה נראה נכון

הכ"ג כשמפרישין, עי' רש"י ביצה י"ג שכתב דמעשר ראשון שהקדימו בשבלים דחייב משום מלאתך ודמעך לא תאחר אבל בשבת דקכ"ז כתב כיון דהוא קודם מירוח אין בו משום לא תאחר ובאמת בירושלמי פ"ד דתרומות הוא איבעי' דלא איפשטא אי בשבילם איכא נמי איסור דאורייתא וצ"ע על רש"י שסתר דבריו גם מה דאפשטא לי' מה דאיבעי' בירושלמי ורבינו השמיט להאי איבעי' כיון דס"ל דאינו לוקה א"כ אין נ"מ כ"כ

פ"ד ה"א עושה אדם שליח, הרב מל"מ הביא בשם הסמ"ג עשין קל"ד דיכול אדם לעשות שליח להפריש לו מתבואתו שיהי' לו עד עולם דאי בעי יהיב לי' הקרקע לפירותיו ואע"ג דלא מצי להפריש האידנא, והאמת שהתוס' בנזיר דף י"ב חולקין בהדיא על סברא זו שהרי כתבו דיכול אדם לעשות שליח להפריש בעודו קמח כיון דיכול להביא עיסה מגולגלת ות"ל דיכול לעשות שליח כיון דיכול להקנות קמחו א"ו כיון דאין יכול להפריש תרומה מה בכך דיכול ליתן הקמח או למוכרו הא עיקר השליחות על הפרשה [וזאת אי אפשר לו כעת]

וקצת יש להוכיח [כשיטת התוס'] מר"פ האיש מקדש דבעי למילף שליחות מתרומה ות"ל דהתם בידו להקנות, ומיהו לדעת הסוברים דלקוח אחר מרוח פטור א"כ י"ל דלא הוי בידו] דבדאורייתא אינו חייב בלקוח משא"כ בקרקע ומ"מ מדברי התוס' מוכח שחולקים

והנה דעת התוס' דבידו ג"כ לא מהני אבל בס' התרומה מבואר דמהני כיון דבידו, ללוש ואפי' אם לא קנה קמח כיון דבידו לקנות וע"ש שכתב דיכול לעשות שליח על כמה ימים שיקנה, וזה סותר לדברי תוס' שכתבנו דבידו לא מהני רק כיון דיכול להביא עיסה מגולגלת, ולכאורה נראה דהאומר עיסה זו תהי' תרומה או חלה על הפירות שיקנה דלא מהני ואפשר דס"ל דהוי כמינו מצוי בשוק עיין בחו"מ סי' ר"ו, ומ"מ צ"ע דהא דעת הרבה פוסקים דאינה אלא לענין מי שפרע ואפשר כיון דחלה בזה"ז דרבנן גם זה מהני, ולדינא צ"ע בזה. ובש"ע יו"ד סי' שכ"ח לא נזכר מזה כלל רק בעודו קמח, ומ"מ למדנו שרבינו חולק על ר"ת וס"ל דבידו מהני גם לענין דלא מצי עביד השתא עי"ש בס' התרומה שהביא כן בשם הר"י הזקן דלא כדעת ר"ת ז"ל, ומה שהוכיחו התוס' שם מהא דיבמות נ"ב שמבואר שם דלא מצי לעשות שליח לגרש יבמתו אע"פ דבידו לבוא עלי' בע"כ לפ"מ שכתבו הפוסקים דביאת יבמה צריך עדים י"ל דמקרי אינו בידו דמי יימר דמזדקקי לי', מיהו מ"ש הסמ"ג בעוד לא בא לעולם ואפי' על כמה שנים זה צ"ע

ויש להסתפק אם שליח עושה שליח בתרומה והנה בס' התרומה וסמ"ג כתבו דעיסת שותפין אין אחד יכול לעשות שליח בלא ריצוי שניהם אע"ג דשותפין מצי לתרום משמע קצת דלא מהני שליח דשליח אכן