ישועות מלכו על הרמב"ם נג

סבור שיש מאה סאה ונמצא שאינם אלא חמשים אמאי חדא הוי תרומה הא הו"ל טעות ומ"ל שסבור שיש בידו סאה ונמצאו שנים דאינו תרומה כלל או שטעה שחייב שני סאין ואע"ג דהאי דינא שהביא רבינו היא תוספתא הי"ל לדחות מהא דירושלמי

ונלפע"ד דס"ל לרבינו ז"ל דדין זה שכתבנו בשם הירושלמי בנתכוין לתרום שנים שכסבור שחייב שתים ונמצא שא"ח אלא אחת תלוי בפלוגתא דספ"ק דנדרים דלמאי דאמרינן דספק נדרים להחמיר ואפ"ה ספק נזירות להקל כדאמרינן בנדרים י"ט [לאוקומתא דרבא] משום דספיקו חמור מודאי [לא מעייל נפשי' לספיקא] ה"נ הו"ל טעות שהרי ספק טבל ותרומה מעורבין ונמצא שמפסיד וספיקו חמור מודאי] והו"ל טעות גם בעיקר הנדר. ואכתי ק"ל בדין זה של הירושלמי דהמפריש שני סאין ונמצא שאינו חייב אלא א' דלמאי דס"ל לירושלמי דתרומה וטבל מעורבין למה לא יכול להפריש הסאה הזה תרומה בכל מקום שהוא, ול"ד למפריש מקצת תרומה דהתם הסאה זה שמפריש אפשר שהוא חולין ואפי' אם מפריש בכל מקום שהוא חולין מ"מ יהיו תרומה וחולין מעורבין משא"כ כאן וצ"ע בדין זה ובלא"ה דברי הירושלמי צריכים ביאר ובמ"א יתבאר

אמנם רבינו ז"ל יש לו שיטה אחרת בפי' משנה זו דס"ל דהמפריש מקצת תרומה אינה תרומה כלל וכן במעשר, לכן מדינא אינה תרומה כלל אלא אסור להפריש ממקום אחר עליו לפי שכבר נקרא עליו שם תרומה ומפריש מינה ובה ובאמת דברי רבינו תמוהים דבהדי' תנן בתוספתא דדמאי פ"ח הממעט במעשרות מעשרות מתוקנים ופירותיו מקולקלין וגם בירושלמי נראה כדברי הראב"ד והר"ש, וראיתי להרב מהרי"ט ז"ל שם שכתב לדעת הר"ש והראב"ד ז"ל דהמפריש מקצת תרומה לאו תרומה גמורה היא עד שיחזיר ויפריש כשיעור] ולפענ"ד אינו כן דא"כ הא דתניא בתוספתא דהממעט במעשרות מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים היכי דמי אי קודם שהפריש מהמותר גם המעשר מקולקל, שא"י לאכול ואם אחר שתרם השאר גם הפירות מתוקנים, גם מה שהקשה ע"ד רבינו דיכול להפריש ממקצת שהפריש מה בין זה לנתכוון לתרום אחד מנ' ועלה בידו אחד מששים דהכל תרומה, נראה דל"ק כלל דהתם נתכוון לתרום ויהא הכל תרומה על הכל וכבר נפטר כל הכרי וכיון דתרומה אין לה שיעור נפטר מדאורייתא, אבל הכא לא נתכוון לפטור את הכל ולא נתכוון שיהי' הכל תרומה עד שיפריש על הכל אלא דמ"מ צריך להפריש ממקום: אחר ודו"ק

ה"ח האומר תרומת כרי זה בתוכו, משנה בפ"ג. דתרומות דר"ש ס"ל קרא שם ואנן קיי"ל כרבנן, ואמרינן בפ"ג דעירובין דטעמא דר"ש דמיקרי שירי' ניכרים כיון דאמר בתוכו משמע דמאמצעיתו ורבנן חולקין על זה ויש לברר באומר תרומה בצפונו היינו מקצת משורה הצפונית תרומה ולא בירר בדבריו איזהו אם זה מקרי שירי' ניכרין דאיכא למימר דרבנן לא פליגי אלא באמר בתוכו, דבתוכו לא משמע כולו האי קפידא, והנה בירושלמי נחלקו ר"ל ור"י באומר תרומה באחת משני כריים דלר"י קדשו מדומעין ולר"ל לא קדשו מדומעין ונראה ודאי דר"י ס"ל ג"כ דבעינן שירי' ניכרין אלא דמקרי מש"ה שירי' ניכרין כיון דנכרין במקצתו ור"ל פליג על זה והנה בדברי רבינו לא נזכר גילוי דעת בדין זה כלל

והנה אין להקשות מהא דהמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים כיון דמעשרות מקולקלים דטבל ותרומה מעורבין למה מהני [הא לא הוי שירי' ניכרין] י"ל דלא בעינן ראשית אלא בתרומה ולא במעשר כמ"ש הר"ש ז"ל, ולפ"ז ניחא הא דתנן בפ' בתרא דדמאי דהיו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרות זו בזו דקרא שם על הראשונה והרי לא הוברר עדיין איזה תאנים שבכלכלה שני' דהא ע"כ מיירי התם שיש מותרות תאנים יותר משיעור המעשר אלא דבמעשר לא בעינן שירי' ניכרים, ובזה מדוקדקים דברי רבינו בפ"ז מה' מעשר הי"א שהביא דין זה דכלכלה של טבל וביאר דהיינו שנטלה תרומתן ובתויו"ט לא כתב בזה דבר הגון

ולפענ"ד אפ"ל מה"ט דכתיבנא, הן אמת שצריך להתיישב מאי טעמא פסק רבינו כר"ל לגבי ר"י ואפשר דכיון דמשמע בש"ס דילן הכי דבעינן שירי' ניכרין אע"ג דלמש"כ גם ר"י מודה אלא ס"ל דמיקרי שירי' ניכרין ועיין ישועת ישראל סי' ס"א סק"ג]

ואכתי יש לעיין בהא דקדשו מדומע הא מדאורייתא חד בתרי בטל וכיון דנתבטל אינו דין שלא יהי' חל וצ"ל דלא קיי"ל כק"ו דר"א [בנדרים דאם מפיר נדרים שכבר חלו ק"ו וכו'] אבל לר"א אה"נ דלא קדשי מדומע ועיין במרדכי שצידד באמת בזה, ולמש"כ במ"א דבלח בלח וודאי אמרינן דלא חל א"כ י"ל דודאי לא הוי תרומה ואינו מדומע כלל ודו"ק. אמת שמש"כ הר"ש דבמעשר לא בעינן קביעת מקום צ"ע קצת עי' בפ"ה דדמאי משנה א' וב' אלא דכ"כ שגם דברי רבינו מוכרחין לומר כן ודו"ק

הן אמת כי בריטב"א פ"ב דב"מ ובמכות פ"ג מצאתי שכתב דגם במעשרות בעינן קביעת מקום וע' בכ"מ פ"ד הט"ו מה' מע"ש בשם הרי"ק ונראה דדוקא המעות א"צ לקביעת מקום כיון שהמעשר כבר נתקדש אבל לא המעשר בעצמו ומש"כ בת' מהרי"ט ח"א סי' כ"ה אינו נכון ומ"מ דעת הר"ש דא"צ ק"מ צ"ע, עוד דבר פלא ראיתי להמהרי"ט בסי' פ"ה דאנן לא קיי"ל כראב"ג בגיטין ותימה דהרי רבינו בהט"ו פוסק בפי' כראב"ג וסוגי' דהזהב מסייע לי' כמש"כ הרא"ש דהוא מטעם שליחות [ועיין לקמן ה"כ]

שם הנה מבואר דעת רבינו לפסוק דבעינן שירי' ניכרין ואפי' בתוכו לא מהני, והנה לקמן בפי"ג הט"ו ט"ז מה' תרומות מבואר דבאומר א' בצפונו חצי רביעית מדומע וכן באמר אחת משני כריין אע"ג דלדידן אין ברירה וע"כ צ"ל דאין ברירה דאל"כ למה תהא מדומע וע"כ צ"ל דאין ברירה א"כ הא בעינן שירי' ניכרין וע"כ צ"ל כיון דמקצת ניכר ל"ל בה ואע"ג דבאומר אחת משתי כריין לא הוי היכר כלל ע"כ צ"ל כיון דסתם עכ"פ שאחת מהן תרומה על חברתה ואינו רשאי ליקח מחצה מזו תו מקרי שירי' ניכרין, והאמת שבזה מיושב קושית התוס' בעירובין ל"ז על רש"י גבי שני רמונים, ולפ"ז ניחא שהשמיט רבינו הא דתרם זיתים על שמן והרע"ב לא דק דנמשך אחר פי' המשניות לרבינו ואין ספק דרבינו חזר בו כאן, ועיין ירושלמי ר"פ המפריש ומש"כ רבינו לקמן בפ"ז מהל' מעשרות גבי מעשרות שתי כלכלות כל אחת קבוע בחברתה צ"ל כמש"כ הר"ש דבמעשרות לא בעינן שירי' ניכרין ועפ"ז תדע שלא צדקו דברי התויו"ט בפ"ו מ"ו דדמאי שגמגם ע"ד רבינו דשם שכתב נטלה תרומתן, ולפמ"ש ניחא דלגבי תרומה הא בעינן שירי' ניכרין ובזה ל"ה שירי' ניכרין, ועדיין קשה בדברי רבינו כיון דע"כ מיירי דלא אמר (דיחול רק] לאחר שיפריש דא"כ תקשה דקאמר שם בפ"ז הי"א שכבר נפטרה (והרי לא תפטר רק לאחר שיפריש] ועוד דא"כ גם בתרומה [שייך האי דינא דאז יהי' שירי' ניכרין] א"כ