ישועות מלכו על הרמב"ם לד

של הלבוש כיון דמין אחד דרכו לזרוע שדה שלימה הקפידה תורה שלא לזרעו עם מין שני אף שאין דרכו לזרוע שדה שלימה והנראה לפענ"ד כתבתי

ה"ה כלאי אילנות, הנה בירושלמי כלאים פ"א ה"ז איפלגו באיסור הרבעת עוף דלחד מ"ד נפ"ל מקרא דחוקותי תשמורו ולחד מ"ד יליף מכלאי בהמה ונ"מ דלמ"ד דיליף מחוקותי תשמורו הרכיב אילן והרביע עוף אינו לוקה אלא חדא דמחד קרא נפקא ולמ"ד דיליף מכלאי בהמה לוקה ב' ואם הרביע בהמה ועוף להיפך למ"ד מחוקותי תשמורו לקי ב' דיש שני אזהרות חקותי תשמורו ובהמתך לא תרביע כלאים ולמ"ד דיליף מכלאי בהמה לקי חדא וקשה הא אמרינן גופין מחולקין ובהרביע בהמה ועוף לכ"ע לקי ב' ואולי יש לדחות: **(כוונת מוז"ל להקשות לשי' תוס' רי"ד דגם בבע"ח לא רק באישים אמרינן גופין מחלקין. המגיה

)** ומ"ש אתרוג בתפוח עמ"ש לעיל דדעת כל הפוסקים דגם תפוח באילן סרק ג"כ מוזהר מה"ת ולוקה וכן איתא בת"כ וגם בדעת רבינו אין הכרח דרבותא קמ"ל אע"ג דאילני סרק הגם שהם שונים במינם אינם כלאים זב"ז אילן מאכל במאכל כלאים

ולענין זרעים אם אסורים בהרכבה ונ"מ אי נוהג בח"ל הוא איבעי בב"ק ובחולין ורבינו השמיט ונראה דסמך על הירושלמי כאן פ"א ה"ז דמשמע דפטור על הרכבת דשאים ודו"ק

ה"ו ומותר לזרוע זרע אילן וזרעים, עמש"כ לקמן פ"ב ומש"כ הרב בכ"מ דיש לתמוה על רבינו למה לא הביא דאיסורא איכא לזרוע זרע עם זרע הגפן בא"י משום כלאי הכרם דאע"ג דקיי"ל כר' יאשי' נהי דמלקות ליכא איסורי מיהו איכא תימא דבהדיא מבואר לקמן [בפ"ה ה"ו] דאסור ואולי יש ט"ס וחסרון בדבריו ולענין צנון ולפת עיין מש"כ לקמן פ"ב

ובעיקר הדבר הנה בתוספתא ספ"א דכלאים מבואר דאסור אבל קשה דבירושלמי פ"ח דכלאים פריך לר' יונתן ל"ל קרא דכלאי כרם ת"ל משום כלאי זרעים וקשה הא זרעים באילן לא מיתסר אי לאו דכלאי הכרם וגם מה דמשני בירושלמי שם דקרא אתי דאפי' עוקר כרמך אין לו שום הבנה דמה שרצה הפ"מ לפרש דאפי' בנטוע כבר הכרם זה תימא דאם ר"י פליג על ר' יאשי' א"כ גם זה אסור משום כלאי זרעים דהא הראב' מפרש להא דירושלמי דהטומן לפת וצנון תחת הגפן דגם בשאר אילנות אסור משום כלאי זרעים והרי התם האילן כבר נטוע וגדול אבל לפענ"ד לפמש"כ התוס' בחולין פ"ב ד"ה ולאפוקי דטעמא דר' יאשי' דצריך דוקא חטה ושעורה וחרצן ולא מקרי כלאי כרם בחטה וחרצן דקרא כתיב לא תזרע וחרצן ל"מ זריעה רק נטיעה א"כ גם בכלאי זרעים ל"מ כלאים בזרע אילן וחטה והיינו הא דתוספתא

ועפ"ז יתפרש ירושלמי דפאה פ"א כמין חומר דמייתי התם לברייתא דמותר לזרוע זרע אילן וזרע חטה ומייתי פלוגתא דר' יאשי' ור"י אם בכלאי הכרם צריך דוקא ב' מינים מלבד החרצן ופריך בתר הכי דכאן אמרינן דזרע אילנות ל"מ זרע ובהכשר מים דכתיב וכי יתן מים על זרע מקרי אילנות זרע עיי"ש מה דמשני ובתר הכי פריך לר' יונתן והיינו דלדידי' דס"ל דחייב גם בחטה וחרצן ע"כ דגם זרע אילנות מקרי זרע והוא בכלל לא תזרע א"כ גם לדידי' קשה ת"ל משום כלאי זרעים ותימא על הרב פ"מ שלא נזהר מזה ולפ"ז למאי דקיי"ל כרי"א קם דינא כרבינו דמותר לזרוע זרע אילן וזרע פרי אדמה ביחד ויש לי להביא ב' ראיות חדא מהא דפ' לא יחפור דמייתי התם על מתניתין דאין זורעין על הגפן עד שיהי' עליו טפחיים דדוקא ע"ג והיינו משום חשש הרכבה אבל בצדה מותר ולראב"ד הא אסור משום חשש כלאי זרעים דגם בנטוע כבר לדידי' אסור ראי' שני' נ"ל מהא דתנן בפ"ב מ"ד דכלאים דאם נשאר בכרם פחות מטפח גובה מותר לזרוע ולראב"ד הא אסור משום כלאי זרעים ואע"ג דאמרינן בירושלמי סופ"ק דכלאים דגם לר"ל בזורע על מנת לחלקן גדר דפטור א"כ ה"נ בזורע ע"מ שישרש לא לקי ומ"מ פשוט דאסור לכתחילה ומוכח כדברי רבינו ודו"ק

פ"ב ה"א זרע שנתערב, בירושלמי רפ"ב דכלאים פריך על הא דאמרינן שנתערב ביתר מרובע ימעט או ירבה הא אין מבטלין איסור לכתחילה ומשני תמן מבטל איסור תורה וכאן מבטל משום מ"ע וראיתי להגאון מוהרע"א שתמה ע"ד רבינו שכתב דלוקה והרי מדברי הירושלמי הללו משמע דאין כאן רק משום מ"ע וכן הקשה בעל פ"מ בביאורו על הירושלמי ואני תמה על הנך תרי אריותא ששמרו רק המלות ולא דקדקו במח"כ בכוונת הדברים דהא דאמר בירושלמי מפני מ"ע אין הכוונה כאן כמו בשאר דוכתא דיחשדו אותו שזרע ועירב בכיון כלאים אלא הכוונה כאן כמו דאמרינן בב"ח דרך בישול אסרה תורה דלא אסרה תורה אלא ע"ד שיתן טעם כדרך המבשלים ה"נ בכלאים עיקר האיסור כלאים אלא בנראה כנזרע כדרך הזורעין כלאים ושיהי' ניכר למ"ע שהוא כלאים כהא דאמרינן בזבחים דף ע"ט אמרו רבנן בטעמא ואמרו רבנן בתר מראה וז"ל רבינו בפה"מ פ"ג דכלאים ושמור אלו העיקרים שהאזהרה בכלאים הוא מפני מ"ע ובוודאי שאין הכוונה כמו שאר מ"ע שהרי כ"כ רבינו שהזורע כלאי זרעים לוקה מקרא מפורש שדך לא תזרע כלאים הא אין עליך לפרש אלא כמוש"כ שהכוונה בזה כדרך זורעי כלאים שמקפידין שיהי' נראה כמעורב והן הן דברי הירושלמי תמן את מבטל איסור תורה שהרי זה אסור ומבטלו בהיתר אבל בכלאים כל חד היתר גמור אלא שאסרה התורה לזרוע כדרך הזורעין כלאים וכל שיש בו רובע לסאה שאינו ניכר כיון שאינו אלא מכ"ד אין בו משום זורע כלאים לכן מותר לבטל שהרי אין זה מבטל איסור כלל וכבר הי' אפשר ללמוד מדברי ירושלמי הללו דגם בב"ח מותר לערב בשר עם חלב כל שאין בו כדי נ"ט וכן ראיתי להגאון רעק"א בתשובה שצידד כן מיהו כד דייקת שפיר תראה דאדרבה מירושלמי מוכח דאסור דהא אסור לערב לכתחילה כמוש"כ רבינו בסמוך ודווקא במעורב שרי ובאמת לא ראיתי לרבינו שכתב דלוקה בנתכוון לערב דאפשר דאינו אסור רק כמו אין מבטלין איסור אבל אם עירב אינו לוקה כיון שאין זה כדרך הנזרעין, ובדברי מרן הכ"מ ראיתי פלא שכתב דרבינו פסק כחכמים בתראי לפי שאינו אסור אלא מפני מ"ע הבין הרב זצ"ל כמו שהבינו הגאונים הנזכרים וזה פלא דהרי רבינו ז"ל פוסק בפי' דלוקה והטעם פשוט דבכל דוכתא קיי"ל כרבני בתראי ובדוחק גדול יש ליישב דברי מרן הכ"מ גם מש"כ הרב פ"מ להוכיח מדברי ירושלמי דבאיסור דרבנן מבטלין היינו לפי שיטתו שהבין דהאי מ"ע הוא ככל מ"ע המוזכר בש"ס ומלבד דאין זה נכון כנ"ל גם לא יתכן דדבר דאסור רק מפני מ"ע לד"ה מותר לבטל לכתחילה כמוש"כ בביאורי ליו"ד סי' פ"ז ודו"ק

ה"ז הזורע שדהו, מכאן משמע כמוש"כ בפ"א ה"ג בענין מקיים כלאים דכל היכי דלא עשה איסור בזריעה לא מיתסר הקיום אלא מפני החשד: